תם אהרון: "לא יכול להיות שיהיה לנו אותו אמון במהדורת חדשות שנראית כמו שהיא נראתה לפני 40 שנה"

"אנחנו חיים בתקופה שהדברים משתנים מהר ולא יכול להיות שיהיה לנו אותו אמון במהדורת חדשות שנראית כמו שהיא נראתה לפני 40 שנה" כך מתאר תם אהרון קומיקאי וסאטריקן, מנחה התוכנית "פעם בשבוע" בתאגיד השידור את מקומו של הקומיקאי בהעברת מידע אקטואלי. אהרון אמר את הדברים בשיחה עם אוריאל דסקל כתב כלכליסט בוועידת הדיגיטל והמובייל של כלכליסט.

אני עוקב אחריך כבר הרבה זמן ברשתות החברתיות ובשנים האחרונות הפכת ממישהו שעסק באוננות ובדיחות על תימנים ליעקוב איילון. מה קרה לך?

קודם על אני יכול להניח שגם יעקוב איילון מאונן. בסוף אתה עושה את מה שמעניין אותך וזו קשת רחבה של דברים, גם כשעסקתי בבדיחות על תימנים תמיד ניסיתי להביא את ההקשר הקצת יותר רחב ופוליטי של הדברים האלה. וכשקיבלתי דריסת רגל בזכות הדברים האלה, התקדמתי הלאה.

אתה חושב עכשיו יותר על הבדיחות שלך או שהן כותבות את עצמן?

זה רק נראה כאילו הבדיחות כותבות את עצמן אבל זה נהיה יותר קשה. סאטריקנים בכל העולם אומרים את זה - כשהבדיחה כותבת את עצמה, אני דווקא נהיה מיותר. אני צריך לתת הקשר שמישהו אחר לא יכול לתת. וצריך להזכיר כאן גם את הרשת. כשהתחלנו את התוכנית חשבנו שמונולוג הפתיחה יהיה מורכב משורות פאנצ'ים על דברים שקרו במהלך היום, אבל זה כבר לא עובד כי כשאתה משדר בערב כי כולם כבר קראו הכל.

תם אהרון (מימין) בשיחה עם אוריאל דסקל צילום: עמית שעל

אז הסאטיריקן היום חושב בעצם יותר מהפוליטיקאי? כי הוא מעניק פרשנות רחבה יותר לדברי שהוא אומר? וכשאתה זה שנותן את הפרשנות זה עוזר לאנשים להפוך את זה לוויראלי?

אני רוצה להאמין שכן, כי זו המגמה בסאטירה בשנים האחרונות. האם ג'ון אוליבר היה יכול להתקיים לפני עשור? אני לא יודע. ככל שאנחנו מתפתחים טכנולוגית, הדברים החדשים האלה מוצאים את המקום שלהם. לגבי ההשוואה לפוליטיקאים - אנחנו מחפשים דברים שונים. הפוליטיקאי מחפש להיבחר ולכן הרבה מהם חושבים לצערי שככל שהמסרים יהיו פשוטים יותר הם יצליחו יותר, מה שאני מחפש זה לעשות סקס ובשביל זה צריך מוצר הרבה יותר טוב. הקריירה של הקומיקאי מתרחשת בספקטרום שבין לצחוק על סקס ללעשות סקס.

אנשים רוצים לדעת ולהבין מה קורה, פעם הסבירו את זה עיתונאים רציניים והיום זה קומיקאים

צריך לומר שגם כשאנחנו עושים את זה, אנחנו מסתמכים על עיתונאים. אין לי את הסמכות שיש לעיתונאי ואני מעריך מאוד את העבודה העיתונאית במיוחד בתקופה כזו. הרבה אנשים בוחרים לקבל את המידע מתוכניות הסאטירה, כי כשרואים אותי יודעים מה דעתי וזה משהו שלצורך העניין ליונית לוי אין את הפריוויליגה לעשות.

אבל זה גם לא חדש, כל מי שקורא ספרי היסטוריה יודע שפופוליזם היה כאן תמיד. האם יש לך אחריות לעמוד כנגד התהליכים האלה? אתה מרגיש אותה?

אני חושב שגיבור זו מילה גדולה.. אין לי אחריות כזאת, אני חושב שקומיקאים צריכים להיזהר מלתפוס את עצמם יותר מדי ברצינות.

זה נכון ולא נכון כי תראה כמה ליצנים יש שהם פוליטיקאים

כנראה שהם מנסים לטשטש את הגבול הזה, כדי להפוך את השיטה שלנו ללא יעילה. אני צריך לסקר את אורן חזן בצורה לא צפויה כי אורן חזן עושה את זה בעצמו. אני לא חושב שאי פעם בתוכנית הבעתי ביקורת על אורן חזן עצמו, הבעתי ביקורת על קשת שמסקרים אותו. יש למשל קומיקאי בשם ביל מאהר, שמרגע שטראמפ נבחר, תופס את עצמו כמציל האנושות, וזה פשוט פחות מצחיק.

מה הילדים רוצים?

אין לי מושג ואין לי שום דרך לדעת. אני כן יודע שאני מאוד מתאמץ לנסות לעקוב. אני חושב שהם רוצים שידברו אליהם בכנות, כי מה שמהפכת המידע עושה זה להדגיש את המקומות שהם אנחנו לא כנים. זה מתקשר למה שהגדרנו קודם על זה שהחדשות מנסות לתווך לנו את המציאות בצורה אובייקטיבית ואנחנו כבר יודעים שאין דבר כזה.

המלחמה היחידה שהייתה לי מול התאגיד זה על כמות הפעמים שאני אומר זין בתוכנית, כי נמאס כבר מאנשים שלא מדברים כמו שהם מדברים במציאות, אני רוצה שהתוכנית תשקף אותי ולא פרסונה מדומיינת, כי זה מה שאני חושב שהקהל בבית יכול להתמודד איתו.

מה מצחיק אותך?

העמדות פנים

מה מעציב אותך?

"לא יודע, יש לי טיפול בחמש וחצי אולי כדאי שאני אפתח את זה שם... הרבה דברים, אבל אני מנסה להיות אופטימי".

הקללה שאתה הכי אוהב?

אני חושב שהמילה זין מחזיקה בתוכה כל כך הרבה עם הברה אחת.