הפסקה לעסקית: תיבות פנדורה

התפריט העסקי בסושי סמבה כולל מגוון ממנות הערב במחירים מוזלים ושתי אפשרויות מובנות יותר: כריכים ב־49 שקל, או קופסאות בנטו ב־69-89 שקל (לפי מחיר המנה העיקרית), הכוללות גם מנה ראשונה וכוס שתייה.

סושי סמבה. נראה ששעות הצהריים נתפסות כחלק הפחות חשוב במסעדה צילום: אוראל כהן

פתחנו בשתי מנות ראשונות המוצעות לבחירה בתפריט הבנטו - מרק מיסו חביב וירקות טמפורה שהיו שמנוניים מדי.

תיבות הבנטו, המחולקות לארבעה תאים ומשמשות במסורת היפנית לאריזת ארוחת הצהריים, הן אכסנייה נעימה לארוחה קלה. בסושי סמבה הן מכילות מנה עיקרית (לבחירה מתוך שש), סלט ירוק קטן, אורז ורול אחד של סושי.

הקופסה הראשונה הכילה מבחר אנטיקוצ'וס (ארבעה שיפודים פרואניים: מעוף, אנטרקוט, סלמון וכבדי עוף, ב־79 שקל). כבד העוף הגיע שרוף ומיובש, וכך גם הסלמון. שיפודי העוף והאנטרקוט היו סבירים, אך לא מעבר לזה. האורז הלבן שהוגש כתוספת היה טוב, אך רול הטונה האדומה לא היה מוצלח, בעיקר בגלל צבעו האפרפר של הדג. סלט החסה, בשתי הקופסאות, נראה עייף.

תיבת הבנטו השנייה, שהכילה מנה עיקרית של הום מייד סובה נודלס (69 שקל), כך על פי התפריט, אכזבה אף היא. אטריות הסובה, העשויות באופן מסורתי מקמח כוסמת, הן אבן בוחן לטבח יפני, ובמיטבן הן יצירת מופת של גמישות ועידון. האטריות של סושי סמבה היו סתמיות, טעמן לא חרג מטעמן של הנודלס הפשוטות ביותר, ורוטב חלב הקוקוס שבו טבלו היה אנמי. רול סלמון שהגיע עם המנה היה טוב.

על השירות המרושל יעידו המרק שהגיע לשולחן 5 דקות לפני ירקות הטמפורה, והמנות העיקריות שהוגשו עוד בטרם פונה השולחן מכלי המנות הראשונות - וכשפונה בחיפזון נלקחו גם הצ'ופסטיקס ולא הוחלפו באחרים. וכל זה העצים את התחושה שמישהו בסושי סמבה לא מתייחס לסועדי העסקית ברצינות הראויה.