הפסקה לעסקית: דברים זזים בחיפה

בעוד חיפה יכולה להתהדר בתואר העיר שבה מסעדות הפועלים הטובות בארץ, בתחום מסעדות הגורמה היא פחות מתבלטת. אבל יכול להיות שדברים משתנים. מסעדת לולקה, שנפתחה לפני קצת יותר משנתיים, אינה מסעדת שף במובן המקובל של המילה, שכן תפריט הצהריים מזכיר דווקא את ז'אנר הבראסרי הפשוט והלא יומרני, אבל כפי שהתברר בארוחה עסקית במקום, זהו גם סוד קסמה של לולקה.

המסעדה מתוקה, בעלת עיצוב חמים ומבטיח ותפריט מושקע שלרוב מקיים, עד כדי כך שהמלצה עליה נחשבת בעינינו כמעט בגדר שליחות. זאת למי שיצליח לאתר את המסעדה, שמיקומה נחבא מן העין בקומת הקרקע של בית מגורים בשדרות הנשיא במרכז הכרמל ההומה אדם.

עיצוב חמים. לולקה צילום: דורון גולן

העסקית בלולקה מציעה מנה ראשונה ועיקרית במחיר 65 או 79 שקל, כולל סלסלת לחמניות שומשום שחור פריכות ומתפצחות, שרק הן לבדן כבר שוות ביקור במקום. אף שהלחמניות כמעט חוסלו עד שהגיעו הראשונות, משהו מהן בכל זאת נשאר כדי לנגב את הרוטב של מנת החציל בטחינת תפוזים - וריאציה מוצלחת על אחת המנות הפופולריות ביותר במסעדות ארצנו. מנה ראשונה נוספת, סלט רצועות דקיקות ודמויות ספגטי של סלק בויניגרט מתקתק, גבינת רוקפור ואגוזי מלך, היתה אף היא מעניינת וטעימה.

מהמנות העיקריות, רובן בסגנון הביתי (כבד עוף על פירה, שניצל אבל גם פסטייה מרוקאית), בחרנו במנת נקניקיות מבשר לבן בסגנון אירופי (65 שקל), שהתגלתה כמנה נהדרת של נקניקיות בסגנון פרנקפורטר הגרמניות (מתוצרת המפעל החיפאי הוותיק זילבר). כל נגיסה בהן הפיצה בפה טיפות שומן מפתות. הן הוגשו עם פירה תפוחי אדמה וסלרי בסגנון כפרי מחוספס, שהיה מצוין, ועם כרוב סגול מאודה.

דווקא העיקרית הנוספת שהוזמנה בהמלצת המלצר, פילה דג (דניס) בקרם קוקוס פיקנטי (79 שקל), היתה בינונית. הדג בושל עד כדי יבשושיות והרוטב היה סתמי. לצדו הוגשה קערה נדיבה של אורז מטוגן, שהיה מצע מושלם לרוטב.

אם לשפוט לפי התפוסה הדלה במסעדה בשעת ביקורנו במקום, נראה שלא מספיק חיפאים התוודעו למסעדה החביבה ששוכנת להם ממש מתחת לאף. חבל, שכן לולקה מספקת גרסה שפויה למסעדות התל־אביביות, וארוחה במקום יכולה להיות צעד של לוקאל פטריוטיזם לקולינריה המקומית וגם חוויה מהנה מאוד.