"קפה שאפשר לחשוב בו"

אריאל רובינשטיין, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת תל אביב, מעיד על עצמו שהוא "שרוף על בתי קפה". אתר הבית שלו כולל מאמרים בנושא בתי הקפה בהיקף שאינו נופל מזה של מאמרים על אודות תורת המשחקים - תחום שבו רובינשטיין הוא מומחה עולמי. בימים אלו הוא הוציא, זו הפעם השלישית, פוסטר הכולל תמונות שצילם ב־54 בתי קפה "שאפשר לחשוב בהם" בעולם.

"את מרבית עבודתי אני עושה בבתי קפה, לא במשרדי באוניברסיטה", הוא מצהיר. "בית קפה הוא המקום המושלם לחשוב בו".

מהו בית קפה שאפשר לחשוב בו?

"כזה שאף שהוא ציבורי, יש בו נעימות ביתית: יש בו אור, אבל לא חזק מדי; בלילה יש בו תאורה מספקת כדי לקרוא, אבל לא פלורוסנטית; יש בו מרחב והשולחנות מספיק גדולים".

מה לגבי האוכל? האם הוא חשוב?

"האוכל לא חשוב. עדיף אפילו שיהיה גרוע, כי אם אתה יושב בבית קפה שעות רבות לא כדאי שתאכל יותר מדי".

באוניברסיטת תל אביב יש בתי קפה שעונים על ההגדרה?

"לא, וחבל. אם האוניברסיטה רוצה לשפר את עצמה, היא צריכה ליצור בתחומה בית קפה מתאים באמת, שיהיה פתוח 24 שעות ביממה וישמש נקודת מפגש לסטודנטים ולמרצים. זה אחד הפרויקטים החשובים ביותר לאוניברסיטה - חשוב יותר מעוד מעבדה".

בית קפה של רשת יכול להיות בית קפה שאפשר לחשוב בו?

"זה אפשרי, אבל אני לא אוהב את האחידות של הרשתות. אני בעד התפיסה הרומנטית, הישנה, של בית קפה כמקום אינטימי עם בעלים שמכיר אותך ומשקיע את הנשמה שלו במקום".

אילו, לדוגמה?

"יש לי הרבה בתי קפה אהובים: בביתא קפה ברמת אביב אני יושב לפעמים שבע שעות ברציפות; אני אוהב גם את קפה ארלוזורוב, במיוחד בחורף - בקיץ הוא מואר מדי - ואת תולעת ספרים, שבמשכנה הקודם בבזל עוררה את האהבה שלי לבתי קפה".

איך אתה אוהב את הקפה שלך?

"אני בכלל לא אוהב קפה. הוא עושה לי כאב ראש, ואני גם לא אוהב את הטעם. אם אני כבר שותה קפה, זה יהיה שליש כפית של נס עם מעט חלב, כלומר מים דלוחים בצבע חום".