ללקק את הקערה

מסעדת קערות החדשה, שנפתחה לפני כחודש בשכונת כרם התימנים בתל אביב, אוחזת באחד הקונספטים ההזויים ביותר שפגשנו בתחום. כל המנות במסעדה מוגשות בקערות פרי עבודתו של אומן קרמיקה. אמנם הקונספט אסתטי, אבל קונספטים שמתרכזים בהגשה במקום באוכל עצמו אף פעם לא מבשרים טובות. גם התפריט

הגענו למסעדה, כפי שאפשר להבחין, בהלך רוח מעט סקפטי. אבל אט אט, במהלך ארוחת צהריים מאוחרת שגלשה לשעות החושך (העסקית של קערות מוגשת עד 18:00 בערב) בסמטה הציורית שבה המסעדה ממוקמת, גילינו מסעדה חביבה והרבה פחות יומרנית ממה שהיא עשויה להצטייר. האוכל פשוט, לא מנסה לקפוץ מעל הפופיק ולרוב מוכן כהלכה, והשירות נעים ואכפתי והופך את הארוחה לחוויה נעימה במיוחד.

העסקית של קערות מציעה, במחיר העיקרית, גם מנה ראשונה לבחירה. התחלנו בפאטה כבדי עוף שהוגש, כמובן, בקערית קרמיקה, עם זיגוג קונפיטורת תאנים ותאנה עסיסית לראשו. לצד טוסטונים דקים ופריכים, זו היתה מנת פתיחה נחמדה שהיתה יכולה להיות אפילו טובה יותר אם הפאטה היה עשיר יותר בחמאה.

קערית פילו (שהוגשה, בעצמה, בקערית קרמיקה) ממולאת בפטריות חורש צלויות עם גבינה כחולה היתה קריצה קצת מיושנת לשנות השמונים, אבל הביצוע הטוב, הפטריות שנותרו נגיסות והתיבול הנכון חיפו על חוסר העדכניות.

העיקריות המשיכו את הקו הנעים והטעים. קערה גדולה של נזיד גרגרי חומוס ובשר (58 שקל) באוריינטציה לא מובחנת היתה חמימה וחביבה, גם אם יותר חריפות ותיבול מובחן היו עושים עמה חסד. מנה של שלושה המבורגרונים (בחזרה חדה לעשור הנוכחי, 48 שקל) בשלושה תיבולים שונים היתה טובה. המבורגר אחד לווה ברוטב איולי חריף, שהיה המוצלח מבין השלושה, השני במטבל פלפלים מתקתק והשלישי בפטריות. הבשר שהקציצה הוכנה ממנו היה איכותי, הצלייה הזהירה השאירה את ההמבורגרים אדומים מבפנים למרות מידתם הפעוטה, ואפילו הלחמניות שבהן הוגשו היו טריות וטעימות.

מתחם הכרם מספק לא מעט אפשרויות קולינריות במגוון רחב של סגנונות, ומסעדת קערות היא תוספת נעימה למבחר. הצניעות, התמחור ההוגן והיחס הביתי הופכים אותה למסעדה שמשתלבת במרחב הזה באופן טבעי.