טור דה פראנס זה לבחורות

"יש לך שמן באוטו בשביל תאופיק?", שואל פיני את איציק, שבדיוק החנה את האוטו בחניון מצפה המגדל, מטרים ספורים מהשביל המוביל אל תוך יער בן שמן. תאופיק שכח את אופניו בחוץ למשך הלילה - ועכשיו, כששלף אותם מתא המטען והרכיב אותם לרכיבה, גילה קו חלודה לאורך השרשרת. איציק בוחן את השרשרת ופוסק בטון צבאי חסכן שלא צריך שמן: כמה מכות מברשת ברזל והכל יורד.

עשו את זה: טובה כהן ויורם רוזן האשה היחידה שהגיעה עד היום לטראנסאלפ במסגרת ההכנה של עז הרים ופרופסור לפיזיקה מהטכניון שסיים את המירוץ כבר שלוש פעמים מספרים למה ואיך להתכונן אריאל רובינסקי לכתבה המלאה 

שש ורבע בבוקר, קר, וכעשר מכוניות כבר חונות בחניון הקטן. חבורת גברים בגיל שבו כבר אמורים להפסיק לשחק בצעצועים עסוקה בבדיקת גלגלים, חיזוק כידונים והידוק קסדות. כולם לבושים בבגדי רכיבה הדוקים, ושואפים לריאות את אוויר הבוקר הקר.

תאופיק הוא תאופיק חינאווי (33) מתל אביב, מנכ"ל רשת Wine & More, המוכרת כחנויות חינאווי. איציק הוא איציק גבאי (54), אלוף־משנה בחי"ר במילואים וכיום דירקטור בתאגיד המים של הוד השרון ויוזם פרויקטים חינוכיים; עד לאחרונה ניהל את המכללה לביטחון לאומי לנוער. פיני גטניק (43) ממודיעין הוא מהנדס ניסוי בתעשייה האווירית. המכנה המשותף המפגיש את שלושתם עם שחר ביער בן שמן הוא קבוצת ההכנה לקראת תחרות הטראנסאלפ 2011 - מירוץ אופניים אלפיני הנחשב אחד האתגרים הקשים בעולם לרוכבי אופני הרים, והפופולרי שבהם.

בשש וחצי בדיוק סיימו עשרת הרוכבים את ההידוקים, עטו כפפות, נעלו את נעלי הרכיבה והתיישבו על האוכפים. כמה דיוושים קלים לחימום והם כבר במעבה היער, רוכבים מטה בשביל צר המתפתל בין עצים נמוכים נוטפי טל ובתוך צמחייה עבותה. לפנים נפתח ואדי ירוק, שבהמשך מטפס בתלילות בין סלעים גדולים. הנופים מזכירים את אירופה - וזו בדיוק הכוונה: בטראנסאלפ הם עומדים לרכוב 8 ימים רצופים בהרים, כ־7–9 שעות ביום, ולפעמים אפילו 12 שעות. המסלול מקיף כ־75–85 ק"מ ביום, וכולל עלייה במדרונות תלולים, ירידות בסינגלים מפותלים, מכשולי מים, סלעים חלקים, הרבה בוץ ומזג אוויר הפכפך. שמונה ימים וכ־700 ק"מ, שבהם עלייה מצטברת של כ־23 אלף מטר - כ־2,800 מטר טיפוס בממוצע ביום, שהם פי שניים מהחרמון. איך עושים את זה? עושים את זה. או שלא.

הקבוצה הישראלית באימון. מגיעים ל־2,500 מטר טיפוס מצטבר - הממוצע היומי בטראנסאלפ צילום: עמית שעל

תחביב לילדים גדולים

אצל גבאי לא מדובר באתגר ראשון: ב־1987, כאשר שימש מפקד גדוד בגבעתי, עלה על מוקש ברמת הגולן בזמן פעילות מבצעית, ורגלו השמאלית נקטעה מתחת לברך. אחרי כחודש וחצי של שיקום התקינו לו פרוטזה והוא חזר לצבא. בהמשך שימש בין היתר מפקד בסיס היחידות המיוחדות וראש מטה אוגדת לבנון, והשתחרר מצה"ל ב־2001 בדרגת אלוף־משנה.

לפני הפציעה עסק גבאי בפעילות ספורטיבית, אבל באינטנסיביות נמוכה בהרבה. "שירתי בצבא, לא היה לי זמן ליותר מזה", הוא מתנצל. דווקא הפציעה היא שהפכה אותו לספורטאי חובב. "השיקום הכתיב עיסוק בספורט", הוא אומר, "אבל מעולם לא עסקתי בספורט נכים. הפרוטזה לא מגבילה אותי בכלום, גם לא במסעות רגליים. הבנות שלי טיילו על הגב שלי בכל הארץ".

לפני שבע שנים גילה את החתירה בקיאק, ובהמשך את האופניים. בקיאקים הכיר גם את בן זוגו לטראנסאלפ, עידו מרפל, בעל חברת הייטק וצעיר ממנו בשבע שנים. יחד הם השתתפו פעמיים במרתון הקיאקים הקשה בעולם, מרתון יוקון בקנדה. בפעם הראשונה, ב־2007, זה לקח להם 63 שעות של חתירה רצופה, מלבד הפסקה אחת של כמה שעות. שנה לאחר מכן כבר ירדו ל־53 שעות חתירה.

איציק גבאי: "אנחנו עושים את זה בשביל האתגר" צילום: עמית שעל

למה עושים דברים כאלה?

"בשביל האתגר, ובשביל הסיפוק הענק שבלעמוד בו".

חייבים אתגרים?

"כן, צריך שיהיה יעד - משהו לכבוש, משהו לטפס, להגיע לחוף. אחרת אין טעם לאימונים, זו חתירה לשום מקום. מאז 2008 עידו ואני לא התמודדנו עם אתגר גדול, וזה חסר לנו".

אתה לא חושש מפציעה בתחרות כל כך מאומצת?

"לא, אחרי כל כך הרבה שנים הפרוטזה היא חלק ממני, היא לא משהו שמעסיק אותי. אני גם נוסע עם פרוטזה רזרבית: אם היא תינזק, אני מיד מחליף וממשיך".

"איציק באמת מצליח להתעלם מהפציעה לחלוטין", אומר עידו מרפל, "כנראה היא לא מפריעה לו, או שהוא מצליח להתמודד איתה ברמה כזאת שהיא כבר לא פונקציה".

מה אתה מצפה מהטראנסאלפ?

"לטיול יפה וממושך באלפים".

700 ק"מ בשבוע זה קצת יותר מטיול מהנה.

"כן, זה יהיה טיול אינטנסיבי ומאומץ, אבל אנחנו מתכוונים גם ליהנות, לא רצים לפודיום. בתחרויות כאלה הכוח המכריע זה הכוח המנטלי. הגוף מגיע מוכן".

גטניק לא חשב שהוא מאלה הזקוקים לאתגרים. עד לפני שמונה שנים הוא בכלל לא התאמן. "מאז שסיימתי תיכון ועד גיל 35 התרכזתי בלא לעשות כלום מבחינה גופנית", הוא מחייך. לאופניים הגיע בגלל בעיית עודף משקל קטנה, אבל עד עכשיו רכב פעמיים־שלוש בשבוע ובשביל הכיף.

איך מגיעים מטיולי סוף שבוע לאחת התחרויות הקשות בעולם?

"את זה אני עדיין שואל את עצמי בכל בוקר. שמעתי סיפורים על אנשים שעשו את זה, וחשבתי שאולי זה הרגע לנסות. ראיתי את המודעה על קבוצת ההכנה, נרשמתי, ועכשיו אני בפנים".

זה שינוי קיצוני.

"כן, מ־5–6 שעות רכיבה לשבוע עברתי ל־14–15 שעות, ולקראת הסוף נרכב עוד יותר. אני משתדל שזה לא יפגע במשפחה - יוצא מוקדם וחוזר מוקדם, משתדל למצוא את האיזון. הילדים בני 14 ו־16, כך שאני לא צריך לעשות בייביסיטר. אופניים ברמות האלה זה תחביב לילדים גדולים, זה לא בשביל אנשים בתחילת הקריירה או עם ילדים קטנים. לפני עשר שנים לא הייתי יכול לעשות את זה".

שגיא מצא מהקבוצה ביער בן שמן. הכנה גופנית של חצי שנה צילום: עמית שעל

הטור דה פראנס של אופני ההרים

הטראנסאלפ 2011 ייערך ביולי בנופי גרמניה, אוסטריה ואיטליה. בכל יום הרוכבים יטפסו לפסגות, יחצו נהרות ויעברו בין עיירות מבודדות. ולמרות זאת, ספק רב אם יתפנו להיזכר בצבאו של חניבעל או בהיידי וסבא שלה: כשרוכבים בשטח החושים צריכים להיות מחודדים כל הזמן - שנייה אחת של חוסר ריכוז, ואפשר להתרסק על סלע שלא נצפה מראש. ב־2008 רוכב התרסק ופונה לבית חולים ביום השמיני, 1.5 ק"מ מקו הגמר. חלם על הסוף חצי שעה לפני הזמן.

"זה הטור דה פראנס של אופני ההרים", אומר מאמן קבוצת ההכנה, עומרי זרח מחברת "עז הרים". "בכל שנה משנים את המסלול משיקולים כלכליים. עיירות רבות מתחרות על הזכות לארח את הרוכבים בתחנות. מדובר ב־1,200 רוכבים, מהם כ־200 רוכבים מקצועיים עם הצוותים שלהם, ופסטיבל שלם מסביב - שילוב של תרבות וכסף".

המירוץ הוא בזוגות, והמרחק המקסימלי המותר בין שני הרוכבים הוא שתי דקות. לכן בחירת בן הזוג הנכון, כזה שהכושר הגופני שלו והחוזק המנטלי שלו דומים לשלך, היא קריטית. חלק מהזוגות, כמו איציק ועידו, הגיעו לקבוצת ההכנה יחד. גם חינאווי נגרר להרפתקה בידי חבר, אייל חברוני, שהשבוע בדיוק נפל באימון ושבר את היד (אבל צפוי לחזור לאימונים בעוד כשבועיים). אחרים הגיעו לקבוצה כדי למצוא בן זוג, ובמשך האימונים בוחנים זה את זה בעין ביקורתית. זרח מספר כי שני רוכבים שהגיעו לקבוצה כזוג בשנה שעברה נפרדו במהלך האימונים, ולבסוף השתדכו לרוכבים אחרים.

דני מור: "זו התמכרות" צילום: עמית שעל

ההכנה הגופנית למירוץ אורכת כחצי שנה לפחות; בדרך כלל הרוכבים מתאמנים יחד, ולעתים נעזרים במאמן. קבוצת ההכנה של עז הרים, שדואגת גם לליווי מקצועי במהלך התחרות, פועלת זו השנה השנייה, ונחשבת עדיין לחידוש בענף. "זו קבוצה של חובבים, וכל אחד מגיע מרקע וניסיון שונים. אבל אנחנו באים כמו נבחרת, עם מכונאי ומנהל משלחת כמו הקבוצות המקצועיות", מספר זרח. "בשנה שעברה הפכנו לאטרקציה, כי חובבים לא נהגו עד עכשיו להתכונן ולהגיע בקבוצה לטראנסאלפ".

"אנחנו מכינים את הרוכבים לרכיבה רב־יומית, שילוב של כושר גבוה עם יכולות טכניות גבוהות מאוד", אומר נמרוד כהן, המאמן הטכני של הקבוצה. "תוכנית האימונים מבוססת על התפיסה שבהכנה מתאימה ומדורגת, כל אחד יכול לעמוד במירוץ הזה: גם כאלה שמגיעים אלינו עם אופניים חדישים ב־20 אלף שקל, והתנסו כבר בתחרויות, וגם כאלה שעד עכשיו טיילו בשבתות על אופניים מצ'וקמקים ב־2,000 שקל.

"הקונספט של קבוצת הכנה פותח על ידי רוכב הכביש הראל נחמני עבור תחרות הטראנסאלפ באופני כביש", מסביר כהן. "הוא פיתח אותו אחרי שהשתתף לראשונה במירוץ ועשה את כל הטעויות האפשריות: הגיע ללא הכנה מתאימה, רב עם בן הזוג והכל השתבש. אנחנו עשינו לו אדפטציה לאופני הרים וזה פשוט עובד. בשנה שעברה מתוך 21 רוכבים שהשתתפו בקורס ההכנה שלנו, כולל כאלה שהגיעו עם כרס ומעט ניסיון, כולם הגיעו לקו הגמר".

תוכנית האימונים של קבוצת ההכנה של עז הרים, או בשמה הרשמי "תוכנית למרתון רב־שלבי של אופני הרים", נכתבה על ידי אופיר גלאון, לשעבר מאמן נבחרת ישראל באופני הרים.

תאופיק חינאווי: "זה היה תחביב ועכשיו זה מתחיל להיות הרבה יותר רציני" צילום: עמית שעל

אשתי עוד לא קלטה מה אני עומד לעשות

התוכנית מבוססת בעיקר על עבודה אישית של הרוכבים: הם מקבלים תוכנית אימונים יומית שהם אמורים לבצע בעצמם, ורצוי עם בן הזוג. בשלושת החודשים הראשונים משלבים רכיבה עם חדר כושר, אימוני ריצה ורכיבת כביש לפיתוח הסיבולת. מתאמנים בכל יום מלבד יום מנוחה אחד, המוקדש לפעילויות משלימות כמו פילאטיס ויוגה לחיזוק שרירי הליבה.

האימונים המשותפים הם בימי שלישי, המוקדשים בעיקר לאימוני טכניקה וסיבולת, אך במשך השבוע המאמנים מקיימים קשר רציף עם הרוכבים, ואלו דנים במשך שעות בפורומים ובטלפון על הזמנים שהשיגו באימון הבוקר, על הבולמים החדשים, על הזווית הנכונה של הכידון וכן הלאה. לטובת הגיבוש הקבוצתי התכנסו פעם אחת למנגל (כהן מציין לשבח את היינות הארגנטינאיים שהביא חינאווי). בהמשך יהיו מחנות אימונים במקומות שונים בארץ, ובין היתר יטפסו את החרמון. "אנחנו משלבים עוד כמה עליות לפני החרמון, עד שמגיעים ל־2,500 מטר טיפוס מצטבר, שזה פחות או יותר הממוצע היומי בטראנסאלפ", אומר זרח. "זה המקסימום שאפשר לעשות עם מה שיש לנו בארץ", הוא מתנצל.

אתם עומדים בתוכנית?

"עידו ואני עושים הכל ועד הסוף", מבטיח גבאי. "לא מדלגים אף שלב, רוכבים גם בגשם. במשך השבוע עובדים בעיקר על טווחי דופק וזמן, עושים עשרות רבות של ק"מ בשבוע, ומגיעים לכ־20 שעות רכיבה שבועיות".

חינאווי מודה במבוכה שפספס כמה אימונים קבוצתיים, אבל מעכשיו זה נגמר, "כי זה עומד להיות קשה וחייבים להתכונן כמו שצריך. מעכשיו אני משתדל להתאמן בעיקר על פי התוכנית".

איך האימונים התובעניים מסתדרים עם ניהול רשת מסחרית גדולה?

"יש ימים שאני פותח את הבוקר שעתיים לפני כולם, בשש בבוקר בערך, ויש ימים שאני מתאמן בין 9 ל־11 ולפי זה מתכנן את היום שלי. בשישי־שבת לא עובדים אז זה מסתדר. לאימונים המשלימים בחדר כושר אפשר ללכת כשנוח. צריך למצוא את השילוב". הוא אמנם צעיר מרוב חברי הקבוצה, ונשוי, אבל עדיין ללא ילדים שזוללים את הזמן. גם הוא רכב עד עכשיו ברמה של טיולים בסופי שבוע ולא הרבה מעבר לכך. "זה היה תחביב, ועכשיו זה מתחיל להיות הרבה יותר רציני", הוא אומר.

האימונים האלה שינו משהו בחיים שלך?

"זה משנה הכל. גופנית אני מרגיש אחרת לגמרי. שיחקתי כדורגל עד גיל 16, ועם האימונים האלה אני מרגיש גופנית כמו אז: בריא יותר, חזק יותר, קל יותר לקום בבוקר. הכל משתנה".

מה אשתך אומרת?

"היא עדיין לא מבינה. עוד לא קלטה מה אני עומד לעשות".

עידו מרפל. לא מדלג על אף שלב צילום: עמית שעל

לבדוק את הקצוות

האימון היום הוא אימון טכני. כהן מדגים ירידת מדרגה: איך לרדת במדרון, לדלג מעל אבן, להמשיך בנסיעה בעלייה תוך שימור מקסימלי של המהירות שנצברה בירידה, והכל ב־100% שליטה. בהמשך הוא נותן הרצאה ארוכה על שיווי המשקל על האוכף בעת טיפוס במדרון תלול, ומדגים בעצמו, מטפס בקלילות בשביל צר בין סלעים חלקים. בתוך שניות הוא למעלה, כמעט ללא מאמץ נראה לעין. "כשהוא מדגים זה נראה כל כך קל", ממלמל אחד הרוכבים, ואז הוא נושם עמוק ומדווש בעצמו. הפעם הטיפוס מאומץ יותר, אבל גם הוא מגיע למעלה, ואחריו כל הקבוצה.

"מעבירים לנו הרבה ידע טכני, וזה מצוין", אומר דני מור, מנהל מחלקה במפעל גלידות שטראוס בעכו. "אבל בשורה התחתונה, בזמן אמת אין זמן. מה שאתה עושה זה מה שהגוף שלך זוכר מהניסיון שלך".

מור (60) הוא זקן חברי הקבוצה ומוותיקי הרוכבים בארץ. הוא רוכב כבר 15 שנה ומתחרה בקביעות לאורך כל השנה. ב־2004 היה אלוף הארץ בקטגוריית הגיל שלו, והארון שלו מפוצץ בגביעים. מעבר למירוצים הרשמיים, הוא השתתף גם בעשרות מסעות מחתרת של רוכבים יחידים עם נטיות מזוכיסטיות קלות, שנהנים להמציא אתגרים חדשים. בין היתר השתתף ברכיבת כביש ממטולה עד אילת ב־24 שעות (580 ק"מ ללא מנוחה!), רכיבה מחצבה לשדה בוקר ב־10 שעות, רכיבה לילית מתל אביב לבאר שבע ובחזרה ועוד רעיונות יצירתיים מסוג זה.

"האופי שלי זה לבדוק את הקצוות", אומר מור. "זו התמכרות. בכל שנה אני אומר לעצמי, 'די, אני חוזר לטייל בכיף בשטח', אבל זה לא הולך, אני רוצה יותר. על הטראנסאלפ חלמתי הרבה, וזה הזמן לעשות אותו; אם אחכה יותר זה כבר יהיה מאוחר מדי".

אימון ביער בן שמן. "הפכנו לאטרקציה, כי חובבים לא נהגו עד עכשיו להגיע בקבוצה לטראנסאלפ" צילום: עמית שעל

איך בני המשפחה שלך חיים עם ההתמכרות הזאת?

"היה זמן שאשתי ניסתה לאפס אותי לשעות רכיבה נורמליות, אבל היא ויתרה, כי ביום שאני לא רוכב אני מטפס על הקירות. יש לה תחביבים משלה וזה מסתדר. רק אל תספר לה כמה עולה לי הקורס והנסיעה לטראנסאלפ, כי היא תהרוג אותי".

לכן לא נספר כאן שזה עולה כ־19 אלף שקל לרוכב, "אבל הכל כלול - הדרכה, תוכנית אימונים, כרטיסי טיסה, נסיעות, מלון וליווי", מזדרז להוסיף כהן. חוץ מזה, האופניים הכי זולים בקבוצה עולים יותר, וזה עוד לפני הציוד הנלווה.

על מה חושבים כשרוכבים כל כך הרבה שעות?

"כשאני בתוך תחרות מה שמוביל אותי זה לסיים אותה בטוב", אומר גבאי, "ביום השני־שלישי בטראנסאלפ בטח אתחיל לחשוב על האתגר הבא, ב־2012, שכרגע אין לי מושג מה יהיה. אולי נייסד עם עידו ענף שישלב קיאקים עם אופניים. שם כבר יש לנו: קיאקתלון".