עשו את זה: טובה כהן ויורם רוזן

"הרגע הקשה ביותר היה חודשיים לפני התחרות, כאשר נפלתי באימונים ופרקתי את הכתף", אומרת טובה כהן, מורה לחינוך גופני ממבשרת ציון. "הפציעה השביתה אותי לשלושה שבועות. כמעט נשברתי, אבל התאוששתי בדיוק בזמן ועשיתי את זה".

כהן (43) היא האשה היחידה עד כה שהגיעה לטראנסאלפ באופני הרים במסגרת קבוצת ההכנה של עז הרים - ואפילו העובדה שהיא אם לארבעה לא עצרה אותה. "בעלי עזר המון, בעיקר בסופי שבוע, כשהייתי נעלמת מהבית לשעות רבות של רכיבה. הוא גם רוכב איתי ביומיום - עדיין לא בקצב שלי, אבל משתפר".

מהתחרות עצמה היא לא תשכח את היום החמישי, שבו רכבו 104 ק"מ עם 3.5 ק"מ טיפוס מצטבר. "רכבנו כמעט 12 שעות. עם בן הזוג שלי לרכיבה נהגתי לדבר מדי פעם, לצחוק פה ושם, אבל באותו יום, בשעות האחרונות, היתה דממה. רק להגיע, בלי צל של חיוך". והיה גם היום שבו ירד עליהם מבול והם שקעו בבוץ כל כך עמוק, עד שנאלצו לרדת מהאופניים ולגלגל אותם עד הפסגה. "היה לא פשוט, אבל מדהים", היא מחייכת. "זה הכיף של המלחמה, של אתגר קשה מאוד שעומדים בו".

ויש גם את הרגע שאחרי. "אחרי שאתה מגיע לשיא כזה קיימת ריקנות מסוימת. זה נגמר, וצריך זמן כדי לנחות. אני מחפשת אתגר חדש - אולי טריאתלון, אולי תחרות דומה לטראנסאלפ, הקייפ אֵפּיק בדרום אפריקה, אם כי אצטרך משכנתה כדי לממן אותה. או שאעשה תואר שני בארגון ותכנון מערכות חינוך, גם זה אתגר".

טובה כהן בטראנסאלפ. "לקראת סוף המירוץ היתה דממה. רק להגיע, בלי צל של חיוך"

"בטראנסאלפ אין יום קל"

"עשיתי שלוש פעמים את הטראנסאלפ: ב־2006, 2008 ו־2009", אומר יורם רוזן (49), פרופסור לפיזיקה בטכניון. "נהניתי בטירוף ואני מת לעוד, אבל זה לוקח בכל פעם חצי שנה מהחיים".

יורם רוזן. אימונים של 24 שעות בשבוע צילום: אפרת סלע

רוזן, מכור לאתגרים, גרס בעבר שאין צורך בהכנה קבוצתית לקראת הטראנסאלפ - מה גם שלא רוכבים בקבוצה, אלא בזוגות, אבל עם הזמן שינה את דעתו. "לפני התחרות הראשונה אתה מלא בחששות", הוא מספר. "בן הזוג שלי ואני בנינו תוכנית מסודרת והגיונית בהתבסס על מידע באינטרנט - ואז, בגלל הלחץ, הכפלנו את הכל כדי להתחזק כמה שיותר. הגענו לאימונים של 24 שעות בשבוע, שזה מוגזם לכל הדעות. בהמשך עבדתי עם מאמן, ואז באמת התאמנתי פחות ובצורה יעילה הרבה יותר. היום אני חושב שקבוצת הכנה או מאמן זו הצורה הנכונה להתכונן. כך גם שיפרתי בכל פעם את הדירוג שלי, ממקום 120 מתוך כ־170 רוכבים בקטגוריה בפעם הראשונה, ועד מקום 97 מתוך 160 בפעם השלישית".

יש לך עצה למתאמנים?

"צריך להבין שבטראנסאלפ יש שני כללים: הראשון הוא שאין יום קל. השני הוא שאף עלייה אף פעם לא נגמרת; גם כשאתה חושב שהיא נגמרה, היא עדיין ממשיכה. אין בארץ עליות כמו באלפים. החרמון הוא רק גבעה נחמדה, לא הרבה מעבר לכך".

מה לוקחים לטראנסאלפ

הפרט החשוב ביותר הוא כמובן בחירת האופניים. בעיקרון, האופניים המסוגלים לעמוד במשימה הם נישה בפני עצמה, "קרוס קאנטרי מרתון", ומחירם מתחיל מ־15 אלף שקל ומטפס עד 35 אלף שקל ויותר. לא מעט רוכבים חובבים בארץ, בהם חלק ממשתתפי קבוצת ההכנה של עז הרים, רוכבים על אופניים מהנישה הזאת, אך לא כולם מתחזקים אותם ברמה הנדרשת לטראנסאלפ. כשליש מחברי קבוצת ההכנה נצפו רוכבים על אופניים חדשים שנרכשו במיוחד לקראת הטראנס, ושליש נוסף בדרך לרכישה.

מעבר לכך, כל רוכב מקבל רשימה ארוכה ומפורטת של ציוד בדרגות שבין "מומלץ בחום" ועד "חובה". לטענת יורם רוזן, החלק המתיש ביותר בטראנסאלפ היה להיסחב בשדות התעופה עם האופניים והציוד הנלווה. רשימת החובה מוערכת ב־4,000 שקל וצפונה (מעבר לאופניים, כמובן), אבל חלק גדול מהציוד נרכש על ידי הרוכבים עוד הרבה קודם, בלי קשר למירוץ.

ההוצאות הנפוצות המוקדשות לטראנסאלפ מתמקדות בציוד חורף איכותי, כמו מעיל גשם, גרבי רכיבה, כפפות ארוכות ומחממי ידיים, שעשויים להתגלות כהכרחיים בקיץ של האלפים. מומלץ גם להביא כלי עבודה, כגון סטים של מפתחות לבורגי אופניים, צמיג רזרבי, פנימיות ועוד. עוד מומלץ להביא שק שינה (ישנים בבתי מלון ובאכסניות), ערכת עזרה ראשונה, קרם הגנה וכן תוספי תזונה, ובהם מולטי־ויטמינים, כדורי מלח, ג'לים ועוד.