השבוע: הסיכון והחיסון

חשש להתפרצות מחלת הפוליו הביא השבוע את משרד הבריאות להכריז על מבצע חיסון בדרום הארץ, שם התגלו שרידים לנגיף. בתחילת שנות החמישים, כשפרצה מגפת הפוליו, טרם נמצא חיסון למחלה. ילדים שחלו בפוליו הופרדו מהוריהם בכפייה ואושפזו בבית חולים מאולתר בפרדס כץ כי זו היתה הגישה, להגן על כלל הציבור.

פנאי חיסוני הפוליו. בדרום אחות קופת חולים באר שבע צילום: חיים הורנשטיין

ההנחה שעליה מתבסס כיום משרד הבריאות היא שאם רוב הילדים יתחסנו, מחלת הפוליו לא תתפרץ, וכך יישמרו האינטרסים של הכלל. זה מה שקורה גם כאשר הורים מסיבות אידיאולוגיות מחליטים באופן גורף לא לחסן את ילדיהם. אותם ילדים בדרך כלל אינם חולים במחלות הקשות מפניהן מחסנים בטיפות החלב לא משום שהוריהם הימרו נכון, אלא משום שהם מקבלים למעשה את הגנת החברה הישראלית, שברובה מחוסנת. במילים אחרות, אותם הורים תופסים טרמפ על החיסון של אלה ש"מסתכנים".

המירכאות באות לציין את הסיכון השואף לאפס. חרף הסיכון הנמוך, לפחות על פי הסטטיסטיקה, לא ניתן לקבוע בוודאות של 100% שאין סיכון בחיסונים, כמו שלא ניתן לומר בוודאות שנחש פיתון לא ישתחל לביתכם. על הטרגדיה שהתחוללה השבוע בקנדה לא מוכרחים לספר לילדים, אך כשחושבים על המקרה המבעית אולי ניתן להבין במשהו את החרדות מפני האחוזים האפסיים הללו.