הפאשניסטות יוצאות לאור

בזמנים שבהם בלוג אופנה הוא עסק לכל דבר וילדי פלא צצים חדשות לבקרים בבלוגוספירה, העוסקים במלאכה מחפשים דרכים חדשות להאריך את חיי "המותג" ולהגדיל את הרווחים שהוא מניב. המותג הוא למעשה הם עצמם, ורק החזקים שורדים.

בחודשים האחרונים יצאו כמה ספרים שכתבו שלוש מכוכבות הסצנה: אלכסה צ'אנג, ליאנדרה מדין וקיארה פראני. הן אמנם לא הראשונות שעשו מהלך שכזה - סקוט שומן, מייסד הבלוג הידוע thesartorialist.com, כבר הוציא ב־2009 ספר ובו אסופה של צילומיו - אולם בספרים שיצאו לאחרונה ניכר המאמץ לעשות משהו שונה ולהרחיב את התדמית של כל אחת מהכותבות מעבר להגדרה השחוקה של פאשניסטה. האם הן הצליחו?

צילום: אי פי איי, אימג'בנק, Gettyimages

"It":

לוח השראה של סטודנט מסטול

ראשונה מבין השלוש היתה הבריטית אלכסה צ'אנג (30), דוגמנית בעבר והנערה "הנכונה" בהווה, שספרה "איט" (It) יצא בספטמבר. הספר בעיקר נראה טוב, ותוכנו הוא כבר עניין אחר. זו אסופה של החומרים שמרכיבים את דמותה הציבורית של צ'אנג, יותר מאשר הצצה אותנטית לחייה. יש בו רישומים שלה, תמונות מחייה, זיכרונות ילדות, אזכורים לדמויות ששימשו לה השראה ואיך לא — עצות סטייל רבות־משמעות, כגון "הביטו במראה לאחר שאתם מתלבשים בבוקר". "הגרדיאן" הבריטי הגדיר את הספר כמשהו שהיה יכול בקלות להיות לוח ההשראה בהגשת סוף הסמסטר של סטודנט מסטול במסלול לאופנה.

"The Blonde Salad":

קלאסי ונטול יומרות

החודש יצא ספרה של האיטלקייה קיארה פראני (26), הנושא את שם הבלוג שלה "The Blonde Salad". את הבלוג שלה הקימה פראני ב־2009, והוא פופולרי מאוד במולדתה, שבה שמור לה מעמד של כוהנת סטייל. לכן, ההחלטה להוציא את הספר בינתיים באיטלקית בלבד מבדלת את פראני משאר הבלוגרים בכך שהיא פונה לאוהדיה המושבעים ומספקת להם ספר עצות אופנה קלאסי ונטול יומרות.

"The Man Repeller":

טרנדים שנשים אוהבות

בסוף ספטמבר יצא ספרה של ליאנדרה מדין, יהודייה אמריקאית (24), ששמו כשם הבלוג הפופולרי שלה "The Man Repeller". משמעות שמו של הבלוג שהוקם ב־2010 היא "דוחה גברים", והכוונה היא לטרנדים שנשים כל כך אוהבות והגברים שונאים.

למדין, שנכנסה לתחום הרווי והרותח של כתיבת אופנה ברשת, היתה אסטרטגיה מובנית - נקודת מבט קומית על עולם האופנה ועל הבחירות שנשים עושות. הבלוג שלה, והיא עצמה, הם עסק משגשג: פרסומות, חנות אונליין, עמלות שהיא מקבלת בעבור מכירות של פריטים שכתבה עליהם, שירותי עיצוב והעסק הכי חם של הבלוגרים - שיתופי פעולה. על כך יעידו גם צירופה לרשימת 30 הגדולים מתחת לגיל 30 שמפרסם המגזין "פורבס" ורשימת 25 הבלוגים הטובים של מגזין "טיים".

בראיון שנתנה ל"ווניטי פייר" מדין אומרת כי הרגישה שספר הוא צעד מחייב בהתפתחות העסק שלה. בבלוג, כך הסבירה, אפשר לחוש מיד את התגובות של הקוראים. אם עשית משהו שאינו בסדר אפשר תמיד לתקן. במקרה של ספר, אתה מוציא אותו והוא שם לנצח - לטוב או לרע. ההתנסות במדיה הזו סקרנה אותה.

בספרה מדין מתייחסת לתפקידי המשנה שמשחקים הבגדים בסצנות השונות במהלך חייה, ומדגישה את ההשפעה של הבחירות האופנתיות הבלתי שגרתיות על אותם רגעי חיים, ולהפך. היא לא פוסחת גם על הלילה שבו איבדה את בתוליה, כשלרגליה, למרבה הזוועה, גרבי ספורט לבנים.

באחד הראיונות שנתנה לרגל פרסום הספר, אמרה כי הוא מבוסס על העובדה שבני אדם זוכרים את המראה המדויק שלהם בנקודות משמעותית בחייהם. בניגוד לצ'אנג, ספרה של מדין זכה לשבחים על השנינות, הפתיחות, ההומור העצמי והיכולת לארוג עניינים שטחיים וחומרניים לכדי סיפורים עשירים, בחוכמה ערמומית ותוך תיאור צבעוני של האירועים והאנשים סביבה. הומור, תובנות ואבק כוכבים - זהו כנראה שילוש ההישרדות המומלץ לבלוגר הסופר.