רוק בבועה

בשנות השמונים הראשונות, תקופת מלחמת לבנון הראשונה ואינפלציה משתוללת, סצנת המועדונים של תל אביב היתה פורצת דרך בארץ והפכה לחלק מההיסטוריה התרבותית של העיר. באותם ימים, הרבה לפני שכל אחד צילם כל דבר שזז, תיעדה הצלמת מירי דוידוביץ' במצלמתה את שני המועדונים הבולטים, הפינגווין וקולנוע דן, ומחר תיפתח במוזיאון ארץ־ישראל בתל אביב תערוכת תצלומיה, "רוק בשחור", שמאפשרת הצצה לתרבות המועדונים ולרוח התקופה ההיא.

דוידוביץ' מצלמת כמעט 30 שנה, מזוהה בעיקר כצלמת אופנה ומרבה לצלם אנשים. "אני הכי אוהבת לצלם אנשים. צילום חפצים עושה אותי ממש עצבנית", היא אומרת. דוידוביץ' עבדה עבור ירחונים ועיתונים שונים, ובהם "חדשות", "העיר" ו"ווליום", ויש לה בבית ארכיון מסודר של נגטיבים וחומר דיגיטלי, אם כי מהרוב נאלצה להיפטר מפאת חוסר מקום. את החומרים שצילמה במועדונים גילתה בבית במקרה בעקבות תחקירנית שהגיעה אליה לקראת כתבת טלוויזיה.

מיצג תספורות במועדון הפינגווין. "ניסיתי לתפוס בוטות ופרובוקטיביות" צילום: מירי דוידוביץ'

גם בצילומי המועדונים שלך התמקדת בעיקר באופנה?

"כן. אני מכירה הרבה מהאנשים שצילמתי, וחלקם מפורסמים, אף שהמונח סלבס עדיין לא היה נפוץ אז. כל הצילומים נעשו במסגרת משימות שנשלחתי אליהן, כתבות בנוסח מה שנקרא היום לייף סטייל. מ'חדשות', למשל, ביקשו ממני לתעד את סצנת המועדונים כהמשך ישיר לצילומי האופנה שעשיתי - עם אותם אנשים ואותן וריאציות של בגדים. אני מסוג הצלמים שאם הם לא חייבים, הם לא סוחבים איתם מצלמה. כשאני יוצאת לצלם זה מתוכנן מאוד".

אלה היו שנים לא פשוטות בארץ.

"אבל אנחנו חיינו בבועה, וזה משתקף בתצלומים. צילמתי גם בצבע, כי זה היה עבור 'חדשות', העיתון הראשון שיצא בצבע. אין לי רומנטיזציה לשחור־לבן, ומבחינתי שחור־לבן זו טכניקה. זה מניפולטיבי בדיוק כמו זווית צילום ולא בהכרח שייך לתקופה".

בתערוכה יוצגו כ־70 עבודות, כולל כאלה מתוך כתבות אופנה וצילומי פרומו ל"להקה רטורית" של יוסי אלפנט. אף שמדובר בטרום עידן הסלבס מתועדות כמה אושיות לילה של אותה תקופה כמו דורון אייל (שולץ), יוסי סוכרי, אלימור זילברמן, אמיר רותם ואפילו סולן להקת הבאוהאוס פיטר מרפי, שאת תמונתו גילתה דוידוביץ' ממש בקצה הפילם במהלך חיפושים לקראת התערוכה.

מחוץ למועדון קולנוע דן ברחוב הירקון. "אין לי רומניזציה לשחור לבן" צילום: מירי דוידוביץ'

סגנון הצילום השתנה מאז?

"בגלל החושך במועדונים צילמתי בעזרת פלאש, מה שנחשב אצלי באותם ימים לצילום רע. מבחינתי שימוש בפלאש היה הכי פושטי, ואפילו קצת התביישתי בזה. אבל עם הזמן הטראש נהיה אופנתי, והיום הטכניקה הזו הפכה להכי בון טון וקוּּל, אז זה נראה כאילו התמונות האלה צולמו אתמול ולא לפני 30 שנה".

עיר מכוערת ומלוכלכת

תצלומיה של דוידוביץ' ניסו להעביר את רוח התקופה בעיר שכבר אז היתה סוג של בועה. "מה שניסיתי לתפוס זה אורבניות, אפלוליות, מיניות אמביוולנטית, בוטות ופרובוקטיביות. אף שרציתי להיות אופטימית, זו היתה תקופה מאוד מדכאת ומדוכאת, האווירה היתה מאוד דאון. נושא אחר שהעסיק אותי מבחינה אמנותית הוא מגדר. כתבת האופנה הראשונה שצילמתי ל'העיר' היתה בחורה בבגדי גבר, ואני אפילו לא בטוחה ממה זה נבע - אם מלהקות שאהבתי, מפטי סמית, דיוויד בואי, או מ'קברט' או ברלין. זה ערבוב של הרבה דברים. כל דבר שעשיתי היה מאוד פרובוקטיבי, אבל מאז באמת עברו הרבה שנים וגם אני נרגעתי".

מירי דוידוביץ'. "נראה כאילו התמונות האלה צולמו אתמול"

תל אביב היום עדיפה על זו של פעם?

"אין ספק שיותר נחמד היום. העיר יותר מסבירת פנים והאנשים יותר חייכנים. זה נשמע כאילו דעתי על אותה תקופה לא טובה, וזה לא נכון. פשוט בפרספקטיבה של זמן אני קולטת עד כמה העיר והחיים היו קשים יותר. תל אביב היתה מכוערת, מלוכלכת וחשוכה, היו אולי חמישה בתי קפה ולא היו הרבה מועדונים".

איך נולד הרעיון לתערוכה?

"זה התחיל מאותה תחקירנית שבאה, ואז התחלתי להראות את התצלומים לאנשים ולהעלות אותם לפייסבוק. ראיתי שאנשים באקסטזה מזה - גם כאלה שהיו עוד ילדים. אנשים ממש מעריצים את התקופה הזאת. זה אולי נשמע מצחיק, אבל ממש הרגשתי שאני צריכה לשחרר את זה לעולם כשירות לציבור, ואני אומרת את זה טיפה בציניות. חשבתי שמתאים שהחומר יוצג במוזיאון ארץ ישראל, שמתעד תופעות חברתיות ותקופות שונות".

כולם בפוזה

יש הרבה מסתורין סביב מה שהתרחש באותם לילות, ורבים מייחסים לכך את המונח "סקס, סמים ורוק'נרול". אלה שהיו חלק מהסצנה ודאי ישמחו לראות את עצמם או חברים מהתקופה, אבל גם בני דורם שצפו מהצד, הדור של ילדיהם ואולי גם הוריהם יוכלו למצוא בה עניין.

התמונות מספרות את הסיפור?

"אני חושבת שכן. ראשית מפני שבאמצעותן אפשר להיכנס לפרטי פרטים: השלט של הפינגווין, הגרפיטי על קירות השירותים. אבל מעבר לזה ישנן הפוזות של כולם, שזה אולי הדבר הכי חזק. דברים שהם באמת רוח התקופה".