אז שיהיה בתנועה

גם העלילה, בניגוד למקובל בהמשכונים מסוג זה, באמת קיימת: איש חיסול שהיה שייך למודיעין הבריטי בא לנקום את מות אחיו, שנהרג באחד הפרקים הקודמים. הוא קשוח והרסני, והוא חובר לטרוריסט המנסה להניח את ידיו על "עין האלוהים", מכשיר מעקב שפיתחה האקרית בריטית שמצליח לזהות כל אדם בכל מקום ובכל שעה.

חוקר הקולנוע הצרפתי ז'רום בירון טען לא מזמן בראיון ל"כלכליסט" שהקולנוע החדש מבוסס על תנועה אינסופית שמייצרת קולנוע אבסטרקטי — הסרט "חי" כל עוד הוא בתנועה. התנועה כוללת את תנועת הדמויות בפריים (או הרכבים, במקרה של "מהיר ועצבני") ותנועת המצלמה בחלל. העלילה משנית וכך גם הדיאלוג, העיקר הוא התנועה וריסוק המתכות.

פול ווקר המנוח ב"מהיר ועצבני 7". פרידה מבן משפחה

"מהיר ועצבני 7" מוכיח שבירון צדק. התנועה בסרט היא אינסופית, הקשר בין מציאות ודמיון אבד מזמן, וכך גם כל התחשבות בחוקי הפיזיקה. מצד שני, הכל מאוד ברור ומוחשי בכל שוט — כך שהצופה הדרוך והמרותק מוצא את עצמו "בתוך" הסרט לכל אורכו, וזה די מענג. ג'יימס וון, במאי מלזי צעיר, ביים את "מהיר ועצבני 7" בצורה מבריקה: כל תנועת מצלמה, כל אפקט של סאונד, כל קאט — פשוט ללקק את האצבעות, וכמה מסצנות האקשן הן מהמרשימות שראיתי.

הסרט מעט ארוך מדי, הסאונד באולם קצת הכאיב בשלב מסוים, הניסיונות להצחיק היו מסורבלים וביטויי הרגש מנוסחים ברמה של בית ספר יסודי — אבל מה זה משנה? יש מפלצת להכריע, והחבורה שעל המסך, והצופים איתה, לא תשקוט עד שזה יקרה.

הסרט מוקדש ל"בן המשפחה", השחקן פול ווקר שנהרג בתאונת דרכים בסוף 2013 אחרי שהספיק לצלם את רוב הסרט הנוכחי. את שאר הצילומים עשו כפילים, וגם אחיו לקח חלק פעיל במאמץ, ככפיל וכמדובב. אין ספק שהעובדה הזאת, שידועה למרבית הצופים עוד טרם הכניסה לאולם, מייצרת מעין טרגדיה ידועה מראש. מצד שני, הפרידה מווקר בסוף הסרט עדיין מצליחה להיות רגע קולנועי נוגע ללב ומרגש.

רגעים שנזכור ביום שאחרי

2. גם קורט ראסל מגיח להופעת אורח לא רעה, וכך גם נטלי עמנואל (יד ימינה של חאליסי מ"משחקי הכס")

3. תותח הוולקן בעל ששת הקנים (שאותו הכרתי היטב בצבא) יככב כנראה לנצח בסרטי אקשן אמריקאיים