בין ניצולים לישראלים

"ניצולי השואה הם תופעה מופלאה ברמה האנושית לטעמי", אומרת פרופ' דליה עופר מהמכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית, שעוסקת כבר שנים בחקר השואה, הנצחתה ושימור זיכרונה בחברה הישראלית. "נכון שאנשים משתקמים אחרי מלחמות, אבל השואה היא לא מלחמה שגרתית, והיכולת של ניצוליה לחזור לחיים מפעימה. כחוקרת והיסטוריונית זה מרתק אותי".

על קליטתם של ניצולי השואה בחברה הישראלית נעשו מחקרים רבים, הן בפן ההיסטורי והן בפן הפסיכולוגי־סוציולוגי, אלא שאלה תמיד העמידו את החברה הישראלית במרכז - ולא התמקדו בנקודת המבט של העולה ששרד. "מכיוון שעסקתי הרבה בשואה ידעתי שעד היום הנושא לא נחקר, וכשפנו אליי מיד ושם היה לי ברור שאני רוצה להבין קודם כל את הניצולים", מספרת עופר, "רציתי להבין איך הם הרגישו ומה הם חשבו מנקודת המבט שלהם, איך הם הסתכלו על החברה בארץ בשנים הכי מעצבות שלה".

התוצאה היא הספר "ישראל בעיני שורדי השואה וניצוליה" בעריכתה של עופר, שיצא בהוצאת יד ושם. הספר כולל אסופת מאמרים בתחומים שונים במדעי הרוח, המעמידים במרכז ניצולים ממגוון מגזרים ומקצועות: חרדים, מורים, רופאים, נכים, סופרים עברים וסופרי יידיש, אמנים ועוד. בפרק על האמנים, למשל, ניתן למצוא את סיפורו של המאייר הישראלי המוכר קריאל גרדוש (הלוא הוא דוש), ניצול שואה יליד הונגריה שעיצב ב־1951 את דמותו של שרוליק - הדמות המזוהה ביותר עם הישראליות עד היום. באמצעות שרוליק שיקף דוש, שהיה עובד כפייה אצל הנאצים ואיבד את רוב משפחתו בשואה, את עמדותיו על החברה הישראלית של אותה התקופה.

פרופ' דליה עופר. הובילה קבוצת חוקרים צילום: באדיבות משפחת גרדוש, יד ושם

חוזרים הביתה?

עופר הבינה שהנושא מצריך מחקר של יותר מאדם אחד, והקימה קבוצה מגוונת של חוקרים שנפגשה עמה אחת לכמה שבועות כדי לערוך דיונים ולקדם את המחקרים. בין החוקרים היו אבנר הולצמן, חנה יבלונקה, גלי דרוקר בר־עם, נינה שפרינגר־אהרוני ועוד.

"מראש אמרתי שאני רוצה קבוצה מגוונת של צעירים וותיקים, ושזו מוכרחה להיות מגוונת דיסציפלינרית, ולא לכלול רק היסטוריונים", מספרת עופר. "האנשים שקיבצתי הם כאלה שהכרתי וחשבתי שיכולים לעבוד איתי כקבוצה, דבר לא שכיח במדעי הרוח. היה לי חשוב שנשאל את עצמנו באיזו מידה הניצולים באמת הרגישו שהם 'חוזרים הביתה', כמו שהציונות אמרה להם. ואם הם חוזרים הביתה, מה מקום הבית שהם עזבו? ובאיזו מידה הם רצו לעצב את הבית החדש בצורה המוכרת להם?".

מדוע לא חקרו את הנושא עד היום?

"דומני שהחוקרים היו עסוקים יותר בחברה הישראלית ובשאלות של קיפוח עולי ארצות האסלאם. סיבה נוספת היא מגמות חדשות בחקר השואה הדנות באדם הרגיל, ולא רק ב'גיבורים' ההיסטוריים. זו בחינה של ההיסטוריה מלמטה".

שרוליק של דוש. דווקא ניצול השואה צייר את הדמות המזוהה ביותר עם הישראליות, והביע בעזרתה את עמדותיו על החברה צילום: באדיבות משפחת גרדוש, יד ושם

פער עמוק

מה הכי בלט ביחס של הניצולים לישראלים?

"יש כאן סיפור של ותיקים ומהגרים. בספר יש ציטטה של ניצול שראה זוג יושב על המרפסת ואומר לעצמו 'מה קורה כאן? לאיזו מין מציאות נקלעתי?' הוא חש את הפער העמוק ביניהם.

"היו גם תחושות אכזבה לפעמים. במאמר על המורים דוד פור מגיע לקבוצת כנרת עם חבורת ילדים ניצולי שואה שהוביל הרבה זמן, ואומרים לו שאין מקום לכולם, צריך לחלק אותם. הוא הרגיש מכה איומה, כעס ועלבון על כך שאחרי כל מה שהילדים האלה עברו יחד פתאום צריך להפריד ביניהם. או הניצולים הנכים, שרצו שוויון לנכי צה"ל והרגישו שהם ראויים לאותו יחס. העובדה שהם נאבקו על הזכויות שלהם מראה שהם הרגישו שזה הבית שלהם, שלא עשו להם טובה שהביאו אותם לכאן".