"אנחנו לא באמת יודעים מה מתרחש על הגוף שלנו"

במקור סוניה באומל (Sonja Bäumel) היא בכלל מעצבת אופנה. לפני שש שנים עלה לה רעיון: למה לא ליצור עור שני - לא במובן של שכבת הגנה מטאפורית, אלא במובן המילולי והמפורש - מעטה נוסף שיכסה את העור שלנו בדומה לפונקציה שממלאים בימינו הבגדים? משם התגלגלה באומל, אוסטרית שמחלקת את חייה בין וינה ואמסטרדם, למחוזות שרק אמנים מעטים ומשוגעים לדבר מגיעים אליהם, הכוללים חיפוש וקריאת חומרים, כתיבת השערת מחקר ובילוי חודשים ארוכים במעבדות לצד מדענים מדופלמים.

"בשלב הראשון רציתי להבין איך בקטריה מגיבה לטקסטיל", מבהירה באומל (35). "היום יש ניסיון לייצר בעיקר חומרים אנטי־בקטריאליים, אבל אנשים לא מודעים לעובדה שרוב הבקטריות שנמצאות בטבע הן דווקא חיוביות. אז למה לא לעודד סימביוזה בינן לבין חומרים אחרים?

עבודות טביעות הידיים של האמנית סוניה באומל

בעזרת מדענים ותוך בילוי זמן רב במעבדה התחלתי למפות את הגוף בצלחות פטרי קטנות, כדי להבין מה חי בתוכנו ועל העור שלנו. הנחת היסוד שלי היתה שאנחנו יכולים להשתמש בבקטריות חיות כדי ליצור את אותו עור שני ששאפתי להשיג.

יש אנשים שממש נגעלים מהעיסוק שלי בבקטריות. אני רוצה להראות בדיוק את ההפך, שזה לא מגעיל - אלא מדהים". עבודה אחת מתוך המחקר שערכה באומל בנושא תוצג במסגרת פסטיבל "מוסררה מיקס" שנפתח היום בירושלים (עד יום חמישי, רחוב הע"ח 9 וברחבי השכונה, הכניסה חופשית).

במעבדות ערכה באומל ניסויים שבחנו את מגוון הריאקציות בין החיידקים לבדים.

איך קיבלו אותך במעבדות?

"בהתחלה לא היה קל למצוא אדם נכון לשתף איתו פעולה, כי לא הייתי בטוחה מה אני רוצה. המטרה שלי לא היתה להפוך למדענית", היא מסבירה. "התחלתי לראיין מדענים ולשאול אותם מה הם חושבים על הנחת היסוד שלי, ורובם אמרו לי שאני פשוט נאיבית ואופטימית. בסופו של דבר היה אחד שהזמין אותי לבוא איתו למעבדה. באופן כללי אני יכולה להגיד שהחוויות במעבדות השונות היו חיוביות, אבל כן היו תמיד אלה שלא ממש לקחו אותי ברצינות ושאמרו 'הנה האמנית, היום נתעסק בלקשט את החדר' ודברים מסוג זה".

שואפת להשפיע

את מתכוונת להתמיד גם בהמשך בחקר בקטריות העור?

"אני שואפת באמת להשפיע על מחקרים. אחד המדענים שעבדתי איתו קרא לי בסוף התהליך ואמר שהוא רוצה להמשיך בגישה שבה התחלנו לעבוד ביחד, שעשויה להערכתו להתגלות כמעניינת ליישום בתחום של חקר מחלת הסרטן. זה היה מאוד מוזר עבורי".

העבודות שלך הן אמנות או שהן הפכו למחקר מדעי לחלוטין?

"אני רואה בהן יצורים היברידיים. אלה ניסויים מדעיים, אבל יש בהן גם החלטות שאני מקבלת מסיבות אסתטיות. מעבר לזה יש פה ערך מוסף אידיאולוגי: אם נהיה רגישים לשפה האוניברסלית שקושרת אותנו לבעלי חיים ולצמחים, זה יהפוך אותנו לאכפתיים יותר לסביבה".

מה את חושבת על עולם המדע אחרי שהכרת אותו מבפנים?

"זה עולם מעורר השראה, אבל כזה שמדבר בשפה שונה משלי. המדענים מאוד מרוכזים במיקרוקוסמוס שלהם, קשה להם לשרבב את הראש החוצה ולעשות הקשרים בין המדע לתחומים שונים או לשאול שאלות ביקורתיות על העבודה שלהם. רוב המוסדות המדעיים מנוהלים על ידי ניירות ותקציבים. לטעמי, חשוב להקפיד שיהיה גם מי שיקשה בשאלות".

שפות כימיות שונות

פסטיבל מוסררה מיקס של בית הספר הירושלמי לאמנות מוסררה על שם נגר מתקיים זו השנה ה־15. באומל, שהוזמנה אליו בידי המחלקה לניו מדיה, תציג בו את העבודה האחרונה עד כה בפרויקט שלה, "metabodies". מדובר בסדרת צילומים ומיצב וידיאו המתעדים בקטריות שנוצרו במשך שמונה ימים על צלחות פטרי עקב טביעות ידיים שהוטמעו בהן.

"שני המשתתפים, גבר ואשה, יצאו לריצה, ולאחריה השעינו את כפות ידיהם על הצלחות והטביעו עליהן את חותמן. הם עשו זאת שוב אחרי שהתקלחו ובפעם השלישית אחרי שקיימו יחסי מין. המטרה שלי היתה לחקור את מערכת היחסים בין האורגניזמים האנושיים וגורמי הסביבה לאחר פעילות פיזית ורגשית. אנשים חושבים שמקלחת מסירה את כל הבקטריות, אבל זה לא נכון - יש בקטריות תמידיות, שמקלחת לא תסיר מהעור.

"זה אבסורדי שאנחנו עסוקים בלהבין מה קורה על כוכבי לכת רחוקים, אבל לא באמת יודעים מה מתרחש על הגוף שלנו. העבודה הזאת בעצם מראה שאנחנו לא רק שונים זה מזה מבחינה גנטית, אלא גם מבחינה בקטריאלית. הדרך שבה הבקטריות מתפתחות על עורו של כל אחד מאיתנו היא אינדיבידואלית.

"מטרה נוספת היתה להראות שבקטריות קשורות זו לזו גם מבחינה חברתית. במשך שנים אפשר היה לנתח בקטריות רק כשבודדו אותן אחת מהשנייה. היום יש כלים מדעיים חדשים שיכולים לנתח גם סביבת בקטריות. ניסיתי להראות בעבודה שסוגי בקטריות שונים מתקשרים בשפות כימיות שונות".