סגנון מיושן, אוכל מצוין

מסעדת גיליז הוותיקה היגרה לרחוב החשמונאים בתל אביב, ומתחת לאריזה הלא מעודכנת הבשר עדיין פיצוץ

גלי וולוצקי 09:2130.06.15

תגיות:

שום דבר במראה המינורי של מסעדת גיליז ברחוב החשמונאים האפרורי בתל אביב לא מרמז על עברה המפואר. כשנפתחה ב־1989 בירושלים והיתה מהמסעדות הראשונות הלא כשרות בבירה, היא נחשבה לאחד המקומות הלוהטים בעיר, ומשכה סועדים תל־אביבים שעלו לרגל רק כדי לאכול את הסטייק ברוטב שמנת ואת הטארט טאטן. השירות היה סנובי והאוכל מצוין. היינו, מסעדה לוהטת טיפוסית - כזאת שיכולה להרשות לעצמה כמעט כל התעמרות בלקוחות שיחזרו בין כה וכה.

בשנת 2002 עברה המסעדה לנמל תל אביב בגלל האינתיפאדה, ואחרי 13 שנה בלוקיישן הבעייתי העתיקה את מקומה לפני כחודשיים לרחוב החשמונאים בעיר.

צורת הגשה מיושנת

בשעת צהריים המסעדה נראית רחוקה מאוד מימי הזוהר שלה - לטוב ולרע. השירות חביב ומאיר פנים, התפריט מתומחר באופן הגיוני והדיל העסקי המציע שלושה מסלולי מחיר - 99/89/69 שקל הכוללים מנה ראשונה, מנה עיקרית ומיץ או מים מינרליים - נראה משתלם.

המנות הראשונות - ברוסקטה עם דניס כבוש ולצדה עגבניות וגבינת פטה עם פסטו בזיליקום היו מצוינות, גם אם הוגשו באופן די מיושן. הברוסקטה לוותה בצלוחית זיתים סוריים, ועל העגבניות נערמה תלולית אדירה של גבינה.

סטייק גיליז, נתח הסינטה המפורסם, הגיע בגודל צנוע למרבה הצער, אך היה נפלא גם הוא. הבשר המשובח נצלה בדייקנות למידת עשייה של מעט פחות ממדיום והיה עסיסי ומוצלח. התוספת, לעומת זאת, שעועית ירוקה חלוטה שהוגשה בצלחת נפרדת, נראתה עצובה.

סטייק גיליז. עדיין עסיסי ומצליח צילום: אוראל כהן

משהו לנעוץ בו שיניים

גם העיקרית השנייה, קבב רומני, עוד אחת ממנות הדגל של גיליז, היתה טובה מאוד. זה היה קבב קפיצי ועמוס שום שיענג את חובבי הז'אנר, וגם כאן התוספת - אורז לבן שהוגש עם פנכת רוטב סויה - היתה תמוהה ולא קשורה לסיפור.

גיליז במהדורת 2015 היא בפירוש לא אותה עלמה בועטת וחושנית שהיתה מתעללת בסועדים המריירים בגלגול הראשון. המסעדה נראית קצת כאילו קפאה בזמן ולא השכילה לעשות את המעבר הנדרש בין העשורים. אבל חבל שהסגנון הלא עדכני יטעה אתכם. הבשר כאן עדיין מעולה, השירות נעים מבעבר, וזו בהחלט אופציה נהדרת עבור אלו שמחפשים משהו אדום ועסיסי לנעוץ בו את השיניים.