אמנות הבשר הנקי
מרלוס הרמנס מקפידה על צילומים נקיים ואסתטיים להפליא. רק דרך הסטריליות הזאת, היא אומרת, אפשר לגרום לנו לחשוב על מושא הצילום — האוכל המעובד שאנחנו אוכלים
"המוצרים האלה הם חלק מהכריכים הפופולריים ביותר בהולנד. הם נמכרים עטופים בפלסטיק שקוף שנועד לגרום לנו לשכוח מאיפה הם הגיעו, וחיפשתי דרך חדשה לגרום לאנשים לזכור שמאחורי הסנדביץ' שהם אוכלים היה בעל חיים חי ונושם", מסבירה הרמנס ל"כלכליסט". "Eat", שעלתה בסוף נובמבר, מוצגת בשלב זה באינטרנט בלבד, באתר האמנית (marloeshaarmans.nl), ובימים האחרונים היא זוכה לסיקור נרחב באתרים שעוסקים באמנות ובתרבות רשת, בזכות הכוח הוויזואלי המפתיע שלה.
"לא רציתי להציג צילומים של חיות נשחטות וסובלות כמו בקמפיינים נגד אכילת בשר או ניסויים בבעלי חיים", מסבירה הרמנס ומציינת שכל החומרים בעבודות אמיתיים. "הפתרון שמצאתי הוא לנסות לשאוב את הצופה פנימה באמצעות אימג' שנראה אסתטי מאוד. המטרה היא לתפוס את תשומת הלב של אנשים, ואז לגרום להם לחשוב על מה שהם אוכלים".
המתח בין הניילון לחיה
האכזריות כלפי בעלי החיים היא רק חלק ממה ש"Eat" מנסה להציף; היבט אחר באמירה של הרמנס נוגע לתעשיית המזון — ביקורת על האופן שבו היא דוחפת לנו מוצרים מעובדים שמכילים רכיבים עלומים, ובמקרים רבים מזיקים לבריאות, כדי למקסם רווחים. הבחירה בצילומים סטריליים מאוד נועדה גם להצביע על תהליכי העיבוד המסיביים שעובר הבשר. "הרעיון עלה כשישבתי עם חברה שאכלה כריך מכבד חזיר, וניסיתי להסביר לה על הבעיות עם תעשיית הבשר, אבל היא פשוט לא רצתה לשמוע", אומרת האמנית. "הבנתי שאני צריכה להעלות את הנושא הזה למודעות באופן שפחות יאיים על אנשים".
נקניק עטוף פרווה. עבודה של מרלוס הרמנס צילום: Marloes Haarmans
הרמנס מרבה לעסוק בקשר האכזרי לעתים בין בני אדם לבעלי חיים. בסדרה של אנימציות גיף מצולמות ששמה "Change", למשל, היא מציגה תקריבים של רגלי תרנגולות קטועות שטופפות על משטח מתכת או נוקשות באצבעות. ב"Breath" היא מראה תקריבים של דגים, צדפות וחיות ים אחרות באריזות הניילון הבוהקות שהן נמכרות בהן וחושפת את הניגוד בין החיה לניילון. הסדרה "Real" מציגה מנות פאסט פוד בדרך שממקדת את המבט בצבעוניות ובמרקם.
לא טבעונית רדיקלית
חלק מהפרץ היצירתי הזה נולד, אומרת הרמנס, עם המעבר שלה לניו יורק לרגל לימודים ב־SVA (School of Visual Arts). "זה היה שוק די רציני עבורי — בשנים האחרונות יש באמסטרדם מהפכה טבעונית חזקה, ובכל מקום אפשר למצוא מזון נטול מוצרים מהחי, אבל בארצות הברית יש לא מעט מקומות שבהם במקרה הטוב יש מנה צמחונית אחת בתפריט. האנשים פה צורכים כמויות מטורפות של בשר, ואני מניחה שזה דחף אותי להגביר את העיסוק שלי בנושא.
עבודה מסדרת חיות הים (מימין) והרמנס. "רק רוצה להעלות מודעות לתעשייה" צילום: Marloes Haarmans
"עבור הרבה אנשים מדובר בנושא רגיש, כנראה מכיוון שהם לא רוצים להרגיש אשמה לגבי מה שהם אוכלים, לא רוצים לקחת אחריות על ההשלכות של הבחירות הקולינריות שלהם או לשנות את ההרגלים שסיגלו לעצמם. אבל המטרה שלי היא לאו דווקא להפוך אנשים לטבעונים — אני לא טבעונית רדיקלית שחושבת שכל האנושות צריכה להפסיק לגמרי לאכול בשר. אני רק רוצה לגרום לאנשים להיות יותר מודעים, לראות את המציאות כפי שהיא, ואשמח אם בעקבות הצפייה בעבודות שלי הם ילכו ויראו סרטים דוקומנטריים על תעשיית הבשר, למשל, כדי להבין איך היא עובדת באמת. חלק מהאנשים חושבים שהעבודות שלי ממש מגעילות, אחרים אמרו לי שהם מצאו בהן יופי, אבל העיקר מבחינתי זה לייצר דיון. אני רוצה שהם יוכלו כמעט לגעת, להריח ולהרגיש את המקום שממנו מגיע האוכל שלהם".
