הפסקה לעסקית: מישלן בקזבלנקה

טעמים מזרח תיכוניים בטיפול מתוחכם וגימור קנאי הופכים את העסקית במסעדת משייה של יוסי שיטרית למטבח המרוקאי־מודרניסטי־עילי שחיפשנו

גלי וולוצקי 08:2827.12.15

תגיות:

צהריים בלובי מלון הבוטיק מנדלי. מסעדת משייה שבו מלאה, אך האווירה נינוחה ורוגעת. אולי בגלל הצמחייה השופעת שמכסה את אחד מקירות המסעדה, ונותנת הרגשה של טיול בטבע.

משייה נפתחה ביולי על חורבות מסעדת חמש של רפי כהן, שנפתחה בשיא התקופה הקשה שעברה על שף־העל ונסגרה כעבור חודשים ספורים. יוסי שטרית מקיטשן מרקט בנמל תל אביב הוא השף המוביל כאן. שטרית הוא שף מוכשר, שבמסעדת ויולט שאותה הפעיל בעבר במושב אודים הוא הצטיין בסגנון צרפתי מוקפד, וכאן לוקח פנייה חדשה לכיוון המקורות המרוקאיים שלו.

אבל מי שחושש מצלחות קוסקוס עמוסות יופתע לטובה. כל פרט במשייה מוקפד. שנת ההכנה שקדמה לפתיחה ניכרת. הכלים נוצרו במיוחד עבור המנות בידי הקרמיקאית המוכשרת עדי ניסני, המנות עצמן נראות כאילו יצאו ממטבחי עילית צרפתיים, והמלצרים בקיאים ברזי התפריט.

אכוֹל קוֹם שֶה ווּ

הארוחה העסקית במשייה בנויה משני שלבים: בראשון השולחן מתכסה צלחות קטנות, שחוזרות ומתמלאות בלי הגבלה, ולצדן לחם, חמאה ותה קר. אפשר לעצור כאן ולשלם 78 שקל לסועד, או להמשיך למנה העיקרית ולשלם עבור הארוחה כולה 132–98 שקל.

התה הקר, שנקרא תה משייה ומתאפיין בניחוח קינמון וציפורן דומיננטיים, עורר מיד חילוקי דעות, והוסכם כי הוא מיועד לחובבי הז'אנר. סלסלת שלושת סוגי הלחם החם, החמאה, שמן זית וסלסת העגבניות מוגשים לשולחן ראשונים, אבל כדאי להתאפק איתם ולא לטרוף יותר מדי, כי מיד אחריהם נוחתות צלוחיות הפתיחים: סלט בורגול ובוטנים קצת סתמי, סלקים צלויים חביבים, חציל עם טחינה וגרגרי רימון שהיה מעולה, בטטה צלויה עם קרם פרש ופיסטוקים, סלט קייל עם פרוסות חזה עוף דקיקות וגרגרי תירס, קישואונים קטנים עם קרמבל תבלינים, אגוזי מקדמיה ופרמזן וסלט עגבניות עם קרעי מוצרלה טרייה. הכל היה טעים ומושקע, אבל גם קצת סטנדרטי בשביל יוסי שטרית. העיקריות כבר שינו את הסיפור.

קלמארי עם מוגרבייה. השראה מרוקאית, הגשה יצירתית מרהיבה צילום: נמרוד גליקמן

צינורות קלמארי טרי בציפוי קראסט עדין של תבלינים סודרו באופן יפהפה סביב תלולית מוגרבייה - מעין פתיתים עשויים בורגול מהמטבח הערבי ערבי (114 שקל). זו היתה מנה מרהיבה עם טעמים עדינים, ורק ג'לי סויה, אף שהיה חינני, נראה כאילו הגיע מסיפור אחר.

מנת המעורב הירושלמי (98 שקל) היתה מופת של יצירתיות: פרגיות, לבבות עוף ושקדי טלה הוגשו בקערה עמוקה עם ג'ל עמבה, קוּלִי לימונים כבושים ואבקת טחינה, שיחד נראו כמו ציור מהמם של אמנות אבסטרקטית. הטעם היה של מעורב ירושלמי במיטבו - מנה נפלאה לחובבי חלקי פנים.

מאיר אדוני הבא

המנות העיקריות קטנות יחסית. לא צלחות עמוסות, אלא פיין דיינינג מעוצב, קומפוזיציה לפני השפע. עם זאת, בחישוב כולל הארוחה נדיבה ומשביעה, בעיקר הודות לשיטת האכול־כפי־יכולתך במנות הראשונות. ובכל זאת לא עמדנו בפיתוי והזמנו גם קינוח, שלא כלול בעסקית. זו היתה עוד צלחת יפהפייה, של טארט לימון זערורי, מרנג רוזמרין, גלידת נענע, קרם יוגורט, ג'ל מנגו ופירות יער טריים, שהוגשו עם עלי כותרת של אמנון ותמר (34 והיו טעימים ומאוד מרעננים.

יוסי שטרית הולך ומסתמן כמאיר אדוני הבא, שף שהבליח ממסעדת פריפריה קטנה ומגיש כעת בתל אביב מטבח עילי שאפתני, מוקפד ויצירתי באמת. העסקית של משייה מספקת טעימה נדיבה ומשתלמת למטבח המעניין של שטרית, ובחירה מצוינת לארוחת צהריים מושקעת.