זמן להכיר במשבר

אם יזכה באוסקר ואם לא, ל"מכונת הכסף" המעולה של אדם מקיי, שיצא לבתי הקולנוע בסוף השבוע, כבר יש תואר מרשים אחד — הוא המועמד הראשון לפרס הסרט הטוב ביותר שמתעסק באופן ישיר ובלעדי במשבר הכלכלי בארה"ב. שמונה שנים תמימות נדרשו להוליווד להזמין להיכל התהילה שלה סרט שאינו דוקומנטרי העוסק בנושא הזה, הרלבנטי לכל אזרחי ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. הסיבה לכך היא, באופן אירוני למדי, כסף.

הייצוג נותר בתת־מודע

זה לא שתעשיית הקולנוע האמריקאית לא ידעה איך להתמודד עם המצוקה שהביאה אוזלת היד של הבנקים בתום העשור הקודם עד עכשיו, אלא זה פשוט לא השתלם לה כלכלית. עוד בשנת 2011 יצאו לבתי הקולנוע לא פחות משלושה סרטים אשר עסקו ישירות בנושא: "קומפני מן" בכיכובו של בן אפלק, שהיה לאחד הכישלונות הצורבים של השנה; "וול סטריט: הכסף מדבר", שניצל מכישלון בעיקר בזכות הכנסות מחוץ לארה"ב;

והדרמה "התמוטטות" שהופקה בתקציב זעום במיוחד, ולכן הצליחה איכשהו לאזן את ספרי חברת ההפקה העצמאית שלו. בעולם התיעודי, לעומת זאת, זכה המשבר הגלובלי להצלחה רבה ואפילו זיכה את צ'רלס פרגוסון בפרס האוסקר על סרטו "המעגל הפנימי", שהפך להיות מסמך קולנועי אולטימטיבי על כישלון השיטה האמריקאית. אך באולמות הקולנוע חוסר הרצון המופגן של הקהל האמריקאי לרכוש כרטיסים לסרטים העוסקים בכך גרם להוליווד להימנע מעיסוק בנושא.

בראד פיט ב"מכונת הכסף" צילום: מתוך מכונת הכסף

עם זאת, תעשיית הסרטים הוכיחה גם במקרה הזה שהיא מייצגת את תת־המודע הקולקטיבי, והנושא הבוער בקע החוצה בדרכים עקיפות ואסקפיסטיות. דוגמאות בולטות לכך היו סרט האקשן "עלייתו של האביר האפל" משנת 2012, שבו ניסו הרעים להשליט כאוס דרך הכלכלה; דרמת המתח "עסקה מגונה", שבה גילם ריצ'רד גיר כלכלן מושחת הרואה איך רשת שקריו הולכת ונפרמת; ו"הכל אבוד", שנראה לכאורה כמו דרמת הישרדות בלב ים, אבל למעשה היה אלגוריה לאדם הפשוט המנסה להחזיק את הראש מעל המים.

"מכונת הכסף", המבוסס על ספרו של מייקל לואיס ("מאניבול"), הוא צאצא של קומדיות פרועות שנעשו בעקבות המשבר אך לא עסקו בו ישירות, כמו "רווח וכאב" של מייקל ביי וכמובן "הזאב מוול סטריט" של מרטין סקורסזה. כמו שני הסרטים האלה, "מכונת הכסף" מבקש לטשטש את העובדה שהוא "סרט על המשבר" בעזרת קאסט שחקנים נוצץ, קומדיה פיזית ובוטה וגישה אנרכיסטית שיעזרו למשוך את הקהל. במקרה הזה הוא הצליח מעל למשוער, כי לא רק שהסרט הוא חוויה מהנה במיוחד (אם כי אינטנסיבית מדי לעתים), אלא הוא בעיקר מעניין בזכות רצונו לבחור באנשים שהרוויחו מהאסון ולהפוך אותם לגיבורים. הדיסוננס הזה מייצר סרט חכם מאוד שמהתל בצופיו ובעיקר מוציא מהם פרצי צחוק רמים, עד השלב שבו העניינים הופכים לרציניים יותר, ובלי שנשים לב אנחנו נמצאים לפתע בקומדיה הכי מדכאת בסביבה.

רוברט רדפורד ב"הכל אבוד"

בישראל עוצמים עיניים

ישראל אמנם לא חוותה את המשבר הגלובלי במלוא עוצמתו, אבל הנושא הכלכלי מצא את דרכו למסך בעיקר בזכות המחאה החברתית של 2012. סרטים כמו "השוטר" של נדב לפיד, "הנוער" של תום שובל ו"מנתק המים" של עידן הובל (כולם סרטי ביכורים) אמנם זכו לשבחי הביקורת, אך לא הותירו חותם בקופות הכרטיסים. לא מפתיע אפוא ששמו המקורי של סרטו זוכה האופירים של אלעד קידן "על עתידנו הכלכלי" הוחלף ל"היורד למעלה", אולי בעקבות החשש מהרחקת הקהל.

מפתיע, אבל הקולנוע התיעודי הישראלי טרם צלל לתוך הנושא. חוץ מפרויקטים גדולים ויחידים כמו "מעושרות" ו"מגש הכסף", שזכו לתהודה רבה, נדמה שהנושא לא בוער בעצמותיהם של יוצרי הארץ בשלב זה. אולי זה משום שהמצב פה (עדיין) לא גרוע כל כך, ואולי כי נושאי מדינה וביטחון בוערים פה הרבה יותר.ככה זה כשההווה עמוס מכדי לאפשר מבט אל העתיד.