"צריך לחנך את שר החינוך"

"במקום להשקיע בעידוד קריאה ולחשוב על שיטות חדשות לנתק את הילד מהמסכים, במשרד החינוך עסוקים בחרטא. אין עיסוק במהות של חינוך וסבלנות וקבלת האחר". השחקן נורמן עיסא, המנהל האמנותי של תיאטרון אלמינא ביפו, מעלה בימים אלה את הצגת הילדים "עמו אוסאמה", ויש לו בטן מלאה על משרד החינוך.

רק לאחרונה הוא עמד במרכזו של עימות מול שרת התרבות מירי רגב, לאחר שהיא איימה לבחון מחדש את תקציב אלמינא בשל סירובו של עיסא לשחק עם תיאטרון חיפה בבקעת הירדן. "פרשת מירי רגב מאחורינו", הוא אומר. עיסא (49) ואשתו המחזאית גדעונה רז הקימו לפני ארבע שנים את תיאטרון אלמינא הרב־תרבותי לילדים ונוער ביפו כדי לגשר ולעורר את המודעות לחשיבותו של קיום משותף.

נורמן עיסא. "אני מאמין שאלוהים הוא אשה" צילום: אוראל כהן

"תיאטרון יוניק", כך מגדיר עיסא את אלמינא (שפירושו בעברית "הנמל"), שהוא חלל ביתי, חמים וצנוע הממוקם בלב נמל יפו, ובו מציגים בערבית, עברית וללא מילים. ההצגה "עמו אוסאמה" היא עיבוד בימתי לרב־המכר "הרפתקאות דוד אריה" מאת ינץ לוי בבימויו של עיסא. אף על פי שבשנה הבאה יעלה מחזה רב־משתתפים על פי הספר בעברית בתיאטרון חיפה, בחר לוי להעלות את הסיפור גם בשפה הערבית מתוך מחשבה לעודד קריאה במגזר הערבי הסובל, לדבריו, מהזנחה בתחום החינוך והתרבות. "היה לי חשוב שההצגה תעלה בפורמט קטן בשפה הערבית כדי שתוכל לצאת לשטח ולהגיע לכל מקום, שגם ילדים דוברי ערבית יכירו את דוד אריה ויצחקו", אומר לוי. "נורמן הוא התגלמות הדו־קיום בישראל, והעבודה עם צוות אלמינא היתה תענוג ברמה החברית והאמנותית".

עיסא: "אנחנו לא תיאטרון גדול, יש בנו משהו מאוד ביתי עם במה קטנה ובלי תפאורות מפוארות, אבל אני חושב שינץ הגיע אלינו בגלל האג'נדה שלנו שהוא מאוד מאמין בה של חיים משותפים, ואני מקווה שבהמשך נעשה את כל סדרת הספרים לאחר שתתורגם לערבית. הרמה האמנותית שלנו מאוד גבוהה, ואני חושב שתיאטרון ילדים צריך להיות ברמה גבוהה אפילו יותר מתיאטרון של מבוגרים כי זה הבסיס. ילדים הם קהל אמיתי והם לא משקרים כשלא טוב. אני מביים תמיד מהמקום הילדי שבי, שם הלב פועם ונמצאת האמת".

הקהל באלמינא מעורב, אך עיסא הופתע כאשר קהל דובר עברית ביקש לרכוש כרטיסים עבור "עמו אוסאמה" בערבית. "שאלתי אותם אם הם יודעים שזה בערבית, והם אמרו שכן וחשוב להם שהילדים שממילא מכירים את הסיפור ישמעו אותו בערבית, ובשבילי זה הישג גדול. היה מקרה בעבר שעלתה הצגה בערבית, וילדה עברה ליד התיאטרון והתעקשה להיכנס ואמה לא נתנה לה כי חששה שלא תבין. ניגשתי לגברת ושאלתי: 'למה? תני לה ואולי היא תיקח איתה משהו מההצגה. אל תחליטי בשבילה'. הצעתי לה להיכנס ולשלם רק אם הילדה תיהנה, וכמובן שהילדה נהנתה ועלתה לבמה, ובסוף האמא שילמה והתנצלה מעומק לבה. זה מתחבר לשיר של ג'ובראן חליל ג'ובראן 'הילדים', שאומר לא לכפות על הילדים את המחשבה שלכם, להם יש המחשבה שלהם".

הצגת הילדים הראשונה שביים נורמן עיסא לפני עשור "אח אח בום טראח" היתה בשפה הארמית, כזו שגם ילדים דוברי עברית וגם דוברי ערבית אינם מבינים. "השפה היא לא מכשול ושני ילדים יכולים לתקשר יחד גם בלעדיה וזה מדהים. אם נשים שני ילדים קטנים ביער והם יגדלו לבד, הם יפתחו שפה משלהם. נולדנו עם מנגנון שיש בו שפה מובנית, השאלה לאן מנווטים אותה ואני מנסה דרכה להגיע לתיאטרון".

תקציב התיאטרון הוא כ־300 אלף שקל בשנה, והוא נתמך על ידי משרד התרבות ומהשנה הבאה גם על ידי עיריית תל אביב־יפו. בנוסף לתמיכות הציבוריות מספר עיסא על תורמת מגרמניה שעוזרת להם מתוך הזדהות עם האג'נדה שלהם.

מימין: נורמן עיסא, שחקני ההצגה בסאם בירומי ואיברהים סקאללה, וינץ לוי. "התגלמות הדו־קיום"

"אנחנו רוצים לגדול מבחינת העשייה, אבל להגשים חלומות עולה המון כסף", אומר עיסא. "יש הרבה פרויקטים 'חונים' שאין לנו כרגע תקציב להרים, כמו פרויקט מחול תיאטרון לבני נוער יהודים וערבים שירקדו יחד; פרויקט של טבחים ותיאטרון עם השפים הכי גדולים בארץ, בהצגה שהיא שילוב של אוכל ותיאטרון; וסטנד־אפ של יהודים, ערבים, אתיופים ורוסים. אנחנו לא רוצים למכור כרטיס ביותר מ־30–40 שקל, ואנחנו צריכים להגביר את המערך השיווקי שלנו החוצה ולבתי ספר. בקרוב נצא עם עגלה נודדת כדי להביא את התיאטרון למקומות שאנשים לא יכולים להרשות לעצמם, אפילו כאן ביפו".

בימים אלה משחק עיסא גם בתיאטרון הבימה ב"משפחה עליזה" ומצטלם לסרט אוסטרי. אחרי ארבע עונות של "עבודה ערבית" והשתתפות ב"מאסטר שף" הוא מאוכזב שלא נותנים לו לעשות קמפיין פרסומי. "כבר היו בעבר משאים ומתנים, אבל הבנתי שזה מפני שאני לא מוכר, מה לעשות. אחרי כל מה שעשיתי שמעתי שאומרים שאני לא אמכור. גם זה יגיע, זה חלק מהחינוך שצריכים לעבור פה".

כדי לתרום לעידוד הקריאה, בתי הספר שמזמינים את ההצגה "עמו אוסאמה" יקבלו מאלמינא את הספר בעלות של 10 שקלים לתלמיד כדי שיקראו אותו לפני ההצגה. עיסא מפיל את ההידרדרות בהרגלי הקריאה על משרד החינוך. "לאן יגדלו הילדים האלה? שר החינוך עסוק בפוליטיקה של עצמו ובלהאשים אחרים. מה זה לפסול ספר במדינה דמוקרטית? לאן הגענו? שים אזיקים על כל אחד ותתחיל לעשות צנזורה. צריך להחליף אותו או לחנך אותו.

"יש פתגם אפריקאי עתיק: 'עם ללא תרבות הוא כמו זברה ללא פסים'. אני לא חושב שפה מתעניינים בתרבות יותר מדי, וזה עצוב לי שמדינה כזו לא משקיעה בתרבות ורק בביטחון. בלי תרבות וחינוך לא יהיה שלום, במקום עוד מטוס בואו נבנה מרכז תרבות".

המציאות הנוכחית לא מייאשת?

"אני באמת מאמין שיהיו פה שלום וחיים משותפים כי אין פתרון אחר. הבנו שכיבוש ורצח והתעללות ומלחמה לא הולך, אז בואו נמצא דרך שלא היינו בה. לא סתם האלוהים שם את שלוש הדתות פה, במקום הכי קטן בעולם בעיר אחת. אפשר לחיות יחד, אבל אנשים מורעלים בגלל הניווט הפוליטי שנוצר ולא הולך לשום מקום טוב. אני מאוד מקווה שדרכי ודרך אנשים אחרים שמאמינים בחיים משותפים פה יהיה באמת איזה שינוי.

"אני מאמין גדול שאלוהים הוא אשה. יש משהו באלוה הזה עם לב ענק וסולח, זה לא גברי. נשים אוהבות לדבר, גברים לא. אם נשים ינהלו את העולם יהיו פחות מלחמות".