החברה הגאונה
ארבעה מעצבים יצירתיים מלבישים מישהו קרוב
שנים אחר כך, בראיון ל"פארי מאץ" ב־1992, אמר סן לורן: "יש לה מקום מאוד מיוחד בלבי, עבורי היא הכוכבת הכי גדולה בעולם. אנו כותבים זה לזו לעתים קרובות. אני קורא לה ‘קתרין הרכה שלי’, היא שולחת לי ורדים חיוורים".
ביקרנו בסטודיואים של ארבעה מעצבים ישראלים מוכשרים וניסינו להתחקות על קשר מיוחד כזה שאולי נרקם בינם לאנשים הקרובים אליהם. דור שלישי לחברות אמיצה, חברות שהיא מעבר ליחסי עבודה וחברות של שיתוף — ארבעה מעצבים מלבישים חברים.
"ההיסטוריות שלנו שזורות זו בזו, גדלנו באותו בניין. ההורים שלנו היו חברים. ליהי היא מהאנשים שהשפיעו עליי ועל הבחירות שלי בחיי. עד היום אנחנו גרות קרוב וילדינו גם חברים" צילום: שרון דרעי
משמאל: מאיה נגרי, מעצבת בסגנון מינימליסטי, נשי ומדויק. בחצאית כותנה וגופיית משי
מימין: ליהי גרסטנר, אדריכלית ובעלת המיזם Splacer, חברת ילדות. בשמלת מעטפת ממשי קרפ
הסטודיו: באזור התעשייה של נתניה בין בנייני משרדים צפופים מצויה הממלכה של נגרי. המשרד שלה קטן וצנוע ועל קירותיו תלויות פיסות בדים — צמרים מיפן, סריגים עם קשמיר וכותנות איכותיות — המספרות את סיפורו של החורף הקרוב. קומה אחת למטה, באולם גדול, נהפכים הבדים הללו לקולקציה מגובשת. ניכרת בו תכונה, מכונות התפירה מזמזמות, אנשי צוות באים ויוצאים, הגזרן האחראי מסתובב סביב שולחן הגזירה הענקי, מודאג, משגיח שלא ייהרס משהו בצילומים. נגרי וגרסטנר מצחקקות, מתיישבות על השולחן, מרגיעות אותו.
"הכרנו לפני כשמונה שנים באמצעות מוטי רייף (חבר ותיק עוד מהימים שלמדתי בשנקר). דרכנו הצטלבו ובמשך השנים נהפכנו לחברים" צילום: שרון דרעי
משמאל: שי שלום, מעצב אופנה עילית, נע על התפר שבין המחויט־מוקפד לנינוח־אלגנטי. יוצר קולקציות פרטיות בהזמנה ללקוחות
מימין: דניאלה בסל, מפיקה בחברת הפקות מוטי רייף, לובשת שמלת חג מבד כותנה פיקה ובטנת משי דבורֶה, בגזרה רחוקה מקווי המתאר של הגוף
הסטודיו: דלת שחורה כבדה מפרידה בין החלל האינטימי ברחוב הרכבת בדרום תל אביב להמולת הרחוב. שלום אחראי גם לעיצוב הפנים: ספת קטיפה שמעליה תלויה תמונה מרשימה של האמן רפאל סלאם, נר קטן המפיץ ניחוח נעים ועדין וכמה דגמים שמושכים את העין. כל אלה מזמינים דיאלוג עם המעצב. דלתות בלתי נראות מובילות לעוד חדרים, שבהם שמונת אנשי צוותו שוקדים על המלאכה.
"היא חברה קרובה, יקרה ללבי, השראה. אני מבלה איתה את רוב זמני. לה יש זוגיות, לי יש זוגיות ולנו יחד יש זוגיות" צילום: שרון דרעי מימין: גל שנפלד, מעצבת למותג שלה Mews קולקציות בשחור רוקנ’רולי, קל ללבישה מבוקר עד ערב, נונשלנטי, רפוי. בשמלת סאטן ומכנסיים רחבים מלייקרה שקופה
משמאל: נעמי לאוקס עובדת בסטודיו, באוברול פליסה שחור
הסטודיו: בקצה נווה צדק, בפינת הרחובות שבזי ותחכמוני, אפשר להבחין בבית ישן שקירותיו מעוטרים פסלי עץ וקריסטלים, אדניות ענק של קקטוסים לצדם. כאן שוכן הסטודיו של שנפלד, המשמש לה גם בית. בתוך חלל מיוחד תלויים פריטים מהקולקציה האחרונה של שנפלד. הבגדים שחורים כולם. גם הפסנתר הניצב בסמוך להם. גלילי בדים שחורים מסודרים בקפידה ליד שולחן הגזירה הגדול. נעמי, לנה התופרת ופיליפ, המתמחה משוויץ, עובדים על הדגמים החדשים בשקט, ונראה שדי להם במבט אחד כדי להבין מה השלב הבא.
"אנחנו מכירות הרבה זמן, גם היא באה מעולם העיצוב, ואנחנו מסתובבות באותם מעגלים. לקראת שבוע האופנה הישראלי הקרוב אנחנו מתכננות שיתוף פעולה. אנחנו אוהבות את הטעם שלה, הבגדים נראים עליה נהדר, יש בה נינוחות שעוברת בבגדים, ואנחנו מרגישות שהיא מבטאת את זהות המותג" צילום: שרון דרעי מימין: נועה גור, נוי גוז ודפנה רובין, מעצבות למותג TRES, קולקציות בסגנון נשי, לא מתאמץ, בדגש על בדים טבעיים. הכירו בלימודיהן בשנקר. לאחרונה זכו במענק מיוחד למעצבים צעירים של מפעל הפיס. דפנה בשמלת בורמה ג’ינס (מימין), נוי במכנסיים שחורים וגופיית משי, נועה במכנסיים שחורים וחולצת מעטפת
במרכז: נירה שלימוביץ, מעצבת שותפה במותג התכשיטים Born from Rock, לקוחה של TRES שנהפכה לחברה קרובה של השלוש, בטוניקת מעטפת פסים
הסטודיו: ביום הצילומים רחוב שפ"ר שבדרום תל אביב עובר שיפוצים, וטרקטורים ומשאיות מפלחים את השקט ומפרים את השלווה שבחנות הקטנה והסטודיו שבירכתיה. החלל עצמו חף מכל קישוט מיותר, הבגדים תלויים משני צדיו בצבעוניות מתואמת, ומאחורי וילון מסתתר שולחן העבודה של שלוש המעצבות, שמעידות על עצמן כי הן למעשה הלקוחות של עצמן ומודדות את הגזרות לפני שמחליטות. "זה עושה את המוצר טוב יותר", הן אומרות.
