העיבוד המחודש ל"היפה והחיה": בעיקר יפה

אם למישהו עוד היה ספק, ההצלחה המטורפת של "היפה והחיה" כבר בשבוע הבכורה הוכיחה זאת: הגרסאות המחודשות של דיסני לסרטי העבר פה כדי להישאר.

אחרי "מליפיסנט", "סינדרלה" ו"ספר הג'ונגל" - הפקת הענק החדשה של האולפן מחיה את אחד מסרטי האנימציה האהובים והטובים שנעשו, בעזרת שחקנים אמיתיים וכמות נכבדה של אפקטים ממוחשבים.

אמה ווטסון ודן סטיבנס ב"יפה והחיה" צילום: איי פי

"היפה והחיה" מתבסס על אגדה משנת 1740 שמגוללת סיפור אהבה בין נערה צרפתייה בשם בל לבין נסיך שכוּשף והפך לחיה מפלצתית. דיסני לקחו לעצמם אז כמה חירויות אמנותיות, שיבצו שירים שכתבו אלן מינקין והווארד אשמן, אשר הפכו להיות מהמפורסמים והמוכרים של האולפנים, ויצרו את סרט ההנפשה הראשון שהועמד לפרס הסרט הטוב ביותר באוסקר ואומץ על ידי דורות של צופים.

הגרסה החדשה זהה כמעט לחלוטין לזו הקודמת, כולל הפסקול, למעט כמה נאמברים מוזיקליים חדשים, והתסריט שוּנה בנגיעות קלות, בעיקר כדי להתאימו לעידן החדש, פלוס כמה הסברים פסיכולוגיים על הדמויות ושילוב של שחקנים בעלי עור כהה (אף שמדובר בכפר צרפתי לפני 300 שנה). הבמאי ביל קונדון נקט גישה של ספקטקל שנלקח היישר מברודווי: הוא שם דגש גדול על הפקה סוחפת שמהנה את הצופה - עם כוריאוגרפיה מרשימה ותלבושות ותפאורות עוצרי נשימה - ופחות על היגיון.

את בל מגלמת אמה ווטסון, שמוכרת למיליוני צופים צעירים כהרמיוני מסרטי "הארי פוטר", וזה ככל הנראה אחת הסיבות להצלחת הסרט בקופות. ואולם, למרבה הצער, הופעתה דווקא פחות מרשימה משל האחרים: יכולות השירה והמשחק שלה מוגבלות ולעתים נראה שהודבקה על המסך, אפילו יותר מהפמוט המדבר. את החיה מגלם דן סטיבנס הבריטי, כשהוא עטוי בשכבות של אפקטים, ושאר חברי הקאסט הם לוק אוונס, אמה תומפסון, יואן מקרגור, ג'וש גאד וקווין קליין. מצטיין הצוות הוא ללא ספק אוונס בתפקיד גסטון, הרשע המרושע של הסיפור, שיכולות המשחק, התנועה והשירה שלו הם ראש וקרניים מעל כולם.

עלילת "היפה והחיה" חזקה וטובה מספיק להחזיק גם את העיבוד המחודש. הדמויות מעוררות חיבה בדיוק כמו בסרט המצויר, וסיפור האהבה חסר הסיכוי של בל והנסיך, מה אפשר לעשות, ממשיך לרגש. העולם לא היה זקוק לגרסה חדשה ומשויפת של להיט האנימציה מהניינטיז, אבל אם כבר נגזר עלינו לקבל סיבוב נוסף, "היפה והחיה" מודל 2017 הוא הטוב ביותר שיכולנו לקוות לו.