סופר־מענטש: כוח העל המפתיע של הסרט ”שהאזאם!”

“שהאזאם!” הוא סרט גיבורי העל החדש מבית די.סי קומיקס, המותג שאכזב אותנו כבר עם “אקוומן”, “יחידת המתאבדים”, “ליגת הצדק” ו”באטמן נגד סופרמן”. לכן, הגיבור החדש הזה מגיע אל בתי הקולנוע עם כוח־על יוצא דופן: אפס ציפיות. אתם לא מכירים את הבמאי, אין שם אף כוכב קולנוע מוכר ורוב הסיכויים, בהנחה שאתם לא גיקים מושבעים של חוברות קומיקס אזוטריות, שגם את הדמות אתם לא מכירים. במצב כזה, הסרט הזה לא יכול לאכזב, מכאן אפשר רק להמריא.

“שהאזאם!” (התעתיק מוזר אך מוצדק: ראשי תיבות של שלמה המלך, הרקולס, אטלס, זאוס, אכילס ומרקורי). מספר על נער בן 14 בשם בילי בטסון, שגדל כבר עשר שנים ללא הוריו במשפחות מאמצות ובתי אומנה, עם לא מעט בעיות משמעת ועם תחושה ברורה שעליו למצוא את אמו. הוא מגיע לבית אומנה חדש בפילדלפיה, ושם פוגש מכשף שכבר שנים מחפש מישהו בעל לב טהור כדי להעביר את כוחותיו אליו ולהפוך אותו ליורשו.

בטסון הוא לא בדיוק מה שהוא מחפש, אבל בהיעדר אנשים בעלי לב טהור, הוא תחליף סביר. וכך, בכל פעם שבילי בטסון אומר את המילה “שהאזאם” הוא הופך לגיבור על עם גוף של בן 30 ומשהו אבל עם מוח של ילד נרגן ואנוכי בן 14. מזכיר קצת את “ביג”? כן, והסרט ההוא עם טום הנקס אפילו מקבל הומאז’ וקריצה קטנה.

“שהאזאם”. גיבור עם גוף של בן 30 ומוח של ילד נרגן ואנוכי בן 14 צילום: Steve Wilkie

הטריילר של “שהאזאם!” הבטיח סרט קליל, כשבפועל, כל המערכה הראשונה מכילה רגעים אפלים על ילדים בסיכון. ילד אחד שאביו מתעמר בו, וילד אחר שהולך לאיבוד לאמו ביריד שעשועים. השניים ייפגשו בהמשך, אחד כנבל והשני כגיבור, כשמה שברור הוא ששניהם הגיעו למצב הזה בגלל הטראומות המשפחתיות שלהם בילדותם. כך שאם בעבר ניסו לחנך אותנו לכבד את הורינו, הסרט הזה מגיע עם מסר מאוד ברור: הורים, תהיו נחמדים לילדים שלכם.

המערכה השנייה כבר חייכנית יותר, ובה שהאזאם צריך ללמוד איך להיות גיבור על. לא רק איך לגלות ולהפעיל את הכוחות שלו, אלא גם איך למצוא את האומץ לא לברוח במצבי סכנה, שזו נקודה מעניינת שסרטי גיבורי על מעולם לא עסקו בה: אוקיי, אתם חזקים ומהירים, אבל מאיפה מגיע האומץ להילחם ברשעים ולהציל את החלשים?

האם גם אומץ הוא כוח על, או שזו תכונה שגיבור צריך לפתח בעצמו? החלק הזה הופך את “שהאזאם!” לסרט גיבורי על חינני, קצבי, משעשע ואסקפיסטי. אבל עבור הילדים ובני הנוער בקהל, שהסרט הזה הוא בול בשבילם, יש לו כוחות העצמה מרשימים. קצת כמו “הגוניס” בשנות השמונים, בסרט הזה דווקא הילדים המסכנים והדחויים הם הגיבורים.