הסרט "גלוריה בל": ג'וליאן מור היא ההצדקה היחידה

מור (מימין) ב"גלוריה בל". ניסיון כושל להיות סרט פמיניסטי חשוב צילום: © Ascot Elite

אבל הבמאי הצ'יליאני סבסטיאן לליו הסכים. "גלוריה בל"', שעלה בסוף השבוע בבתי הקולנוע בארץ, הוא גרסה מחודשת ל"גלוריה" שהוקרן בסינמטקים כאן לפני שש שנים. ומה הביא אותו לעשות את מה שקודמיו דחו בכל תוקף? ההספק שלו בשנתיים האחרונות — "אשה פנטסטית" שזכה באוסקר הזר, "שאהבה נפשי" ועכשיו "גלוריה בל" — מוכיח שהוא פשוט רצה לאותת להוליווד שהוא נואש להיות חלק ממנה. ברימייק הזה, שהפיק לצדו פבלו לראין, הצליח לליו לבצע העתקה כמעט מושלמת של המקור.

לא רק אותו סיפור אלא ממש אותן פלטת צבעים ותאורת ניאון צבעונית שמציגות את עולמה של הגיבורה כדיסקוטק של ניכור ובדידות. גלוריה בל (ג'וליאן מור), גרושה בת 58, עובדת בחברת ביטוח, משוגעת על פופ מהאייטיז, מנסה לשמור על קשר עם ילדיה הגדולים ולמלא את זמנה הפנוי בחוגים כמו יוגה וסדנת צחוק, ובערבים יוצאת לרקוד. לכאורה אשה חזקה, אבל בודדה מאוד וכמהה לחברה. כשהיא פוגשת את ארנולד (ג'ון טורטורו), גרוש טרי, נראה שצומחת אהבה, אבל הוא לא מצליח להתנתק מהחיים הישנים שלו, וגם נראה כטיפוס לא יציב. בגרסה הצ'יליאנית, אגב, הוא מתאושש מניתוח לב פתוח, ואילו בזו הוא פורח בעקבות ניתוח קיצור קיבה שעזר לו לרזות.

ברוב סרטיו של לליו תמצאו נשים חזקות וגברים חלשים. אבל לפני שנכריז עליו כעל במאי פמיניסטי, נשים לב שהוא מציג את העצמאות והעוצמה ככאלה שבאות עם מחיר - חיים מתמשכים של בדידות, עצבות ושיברון לב. האם לליו באמת אוהב את גיבורותיו או שוב ושוב מעניש אותן?

פאולינה גרסיה אמנם זכתה בפרס השחקנית בפסטיבל ברלין, אבל היא לא ג'וליאן מור. מור, גם כשהיא מגלמת אשה פשוטה ויומיומית, זוהרת כמו כוכבת קולנוע — ואולי היא גם הסיבה שהוא נענה לרימייק הזה. הבעיה היא ש"גלוריה", לא משנה באיזו שפה ועם איזו כוכבת, היה ונותר סרט עכור ומדכא.

היתרון העיקרי של הרימייק הוא שאת אוסף שירי הפופ והדיסקו הלטיניים מהסרט המקורי מחליפים שירי פופ צ'יזיים משנות השמונים שאיכשהו מתפקדים כמו מיוזיקל על אהבות נכזבות. בגרסה הצ'יליאנית שיר הנושא הוא "גלוריה" האיטלקי של אומברטו טוצי, ובאמריקאית מתנגנת הגרסה האנגלית של לורה ברנינגן. מה שבא ללמד אותנו ש"גלוריה בל" אינו רימייק אלא גרסת כיסוי.