אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי

לטעום שוקולד מדהים עם מלפפון

מארז ארבעת האלמנטים. מוזר אך מתבקש צילום: אנטולי קרינצקי

כשהגיע לידיי המארז היפהפה עם “ארבעת האלמנטים”, המהדורה המיוחדת של איקה שוקולד, החלטתי להיות אמיצה ולהתחיל דווקא עם זה בטעם תפוז־קרמל־פלפל הבנרו חריף. ואתם יודעים מה? זה חריף, מאוד חריף, וגם כל כך טעים. המהדורה, שרקחה יחד עם עומרי אליאס, היא אינטרפרטציה לארבעת האלמנטים: אוויר, אש, מים ואדמה.

לצד החריפים, יש גם טעמים כמו שוקולד לבן עם ג’ין ומלפפון (מ־ד־ה־י־ם), שוקולד תירס שמרגיש קצת כמו פופקורן מתפוצץ בפה, שוקולד שומשום ומלח ים, שוקולד טקילה ופפריקה מעושנת ועוד כמה טעמים שכנראה לא חשבתם שהולכים עם שוקולד, אבל ברגע שתטעמו – תבינו שזה היה רק מתבקש.

רעות ברנע

להתבונן בשינוי של הטבע והנוף

המיצב של אלעד רוזן בגלריה העירונית רמת השרון צילום: טל ניסים

לפני חודש הושקה הגלריה העירונית לאמנות עכשווית ברמת השרון, חלל חדש, מלא אור, משופץ ורחב שעליו אמונה האוצרת רווית הררי, שכבר בתערוכה הראשונה שמשיקה אותו עושה עבודה יוצאת דופן: “הכפר הירוק”, תערוכה קבוצתית, מתייחסת לטרנספורמציה של אדמה, של טבע ונוף, ומתכתבת עם המקום שבו היא מוצגת.

את פני המבקרים מקבל מיצב מהפנט של שירלי וגנר, העשוי חוליות חוליות תלויות מהתקרה ויוצרות צללים על הרצפה, בהמשך עבודות העציצים של בועז אהרונוביץ, עבודות של שרון גלזברג, הילה עמרם, מיכה אולמן וגם המון תותים, הסמל המקומי, שהפך אלעד רוזן לדמויות תלת־ממדיות בעלות אופי.

רעות ברנע

להתרגש מיצירה שונה על הגירה

"אמריקה הקטנה". חוויה מרחיבת לב צילום: apple

מי שרוצים לשלב בין טיפות הגשם ודמעות מלוחות, יוכל לעשות זאת בצפייה ב”אמריקה הקטנה” בשירות הסטרימינג של אפל. זאת סדרה אנתולוגית, שכל אחד משמונת פרקיה מספר סיפור קצר, שונה ומרגש. אלה סיפורי הגירה, הראשון הוא על ילד מהודו שנאלץ לגדל את עצמו ולנהל את המלון של הוריו בזמן שהם מגורשים מארצות הברית; אחרת היא מהגרת ממרכז אמריקה שנהפכת לשחקנית סקווש מקצועית; וניגרי שחולם להיות קאובוי ונהיה לראש פקולטה באוניברסיטה. כל הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. האחראים ליצירה הזאת הם לי אייזנברג, קומאיל ננג’יאני ואמילי גורדון. אם מתעלמים מהקידום האגרסיבי של מוצרי אפל לדורותיהם, זוכים לחוויה מרחיבת לב ונפש.

רותה קופפר

להאזין לחיבור חד־פעמי בין הפילהרמונית ולידר

עברי לידר. מכיר את העולם הקלאסי צילום: ליאור כתר

כבר כמה שנים שהתזמורת הפילהרמונית הישראלית חוברת לערבים חד־פעמיים עם זמרים ישראלים מובילים. המפגש של המוזיקה הקלאסית עם הפופ או הרוק המודרני יוצר דיאלוג מסקרן בין חומרים מעולמות מוזיקליים שונים ומוליד אינטרפרטציות מגוונות. הפעם תחבור התזמורת לראשונה לעברי לידר בקונצרט שיתקיים בשבת, בניצוחו של אילן מוכיח בהיכל התרבות תל אביב.

לידר, שהחל דרכו בנגינה על פסנתר בגיל 5, מכיר את העולם הקלאסי התזמורתי ואף כתב כמה עיבודים למחול ולקולנוע במשך השנים, כך שנדמה שהערב יוליד ביצועים מעניינים ומרגשים שאולי יזכו, כמו ערבים אחרים של התזמורת, לאלבום מיוחד.

מאיה נחום שחל

לעשות תיקון עם הבמאי בארי ג'נקינס

"סיפורו של רחוב ביל". פסקול וצילומים יוצאי דופן ביופיים צילום: באדיבות YES

חודש האוסקרים שהושק השבוע בערוצי הסרטים של yes הוא הזדמנות להשלים חורים מהמועמדים והזוכים של השנים האחרונות, והוא גם מאפשר תיקון בכך שהוא מציג את אחד הסרטים הבולטים בטקס האוסקר בשנה שעברה, שלא הופץ מסחרית בארץ: “סיפורו של רחוב ביל”. את הסרט ביים בארי ג’נקינס שנתיים אחרי שסרטו “אור ירח” זכה באוסקר לסרט הטוב ביותר.

“רחוב ביל” הוא עיבוד מלודרמטי לספרו של ג’יימס בולדווין, המספר על זוג שחור צעיר בתחילת שנות השבעים בניו יורק שצריכים להתמודד עם הגזענות סביבם, ועם הורים שלא מקבלים את סיפור אהבתם, וזהו גם סיפורה של אם שעושה הכל כדי להציל צעיר חף מפשע ממאסר. הפסקול של ניקולס בריטל והצילום של ג’יימס לקסטון, שותפיו של ג’נקינס גם ב”אור ירח”, יוצאי דופן ביופיים.

יאיר רוה