תעשיית המוזיקה - אקורד סיום

משבר הקורונה פגע בכולם, אך הוא ייחודי ומדאיג במיוחד ביחס לתעשיית המוזיקה. שכן הוא מכריח מוזיקאים, חברות התקליטים, חברות ההפקה וחברות הפצה לשנות את האופן שבו פעלו בפעם השנייה ב־20 שנים בלבד.

בעת שתעשיות כמו מסעדנות מיהרו למצוא פתרונות ביניים חלקיים להישרדות, כמו מעבר למודלים של משלוחים וטייק אוויי גם במקומות שלא הציעו שירותים כאלו בעבר, ובהוליווד התחילו לשחרר לצפייה (ורכישה) ביתית סרטים חדשים שלא הספיקו לעשות בינתיים את סבב בתי הקולנוע שלהם — ובכך להאיץ בכמה שנים תהליכים בלתי נמנעים של מעבר לצפייה ביתית — הרי שלענפי תרבות אחרים כמו תיאטרון, חיי לילה ומוזיקה פשוט אין הרבה אלטרנטיבות.

חברי להקת מטאליקה צילום: VANESSA CARVALHO

כידוע, בשנים האחרונות מוזיקאים, בעיקר עצמאיים, עברו להתפרנס בעיקר מהופעות וממכירת מרצ'נדייז. פיראטיות הקבצים שריסקה את תעשיית הדיסקים בהדרגה בעשור הראשון של המאה אמנם פינתה את מקומה למודלים חוקיים של האזנה בתשלום דוגמת אפל מיוזיק וספוטיפיי, אבל תמלוגי הסטרימינג של האמנים שם נמוכים מאוד — מיליון האזנות בספוטיפיי, למשל, מכניסות למוזיקאי פחות מ־10,000 דולר, או בערך 0.0001 דולר להאזנה של שיר אחד.

אמנם גם בתעשיית קניית המוזיקה היו תהפוכות מעניינות, כמו הקאמבק של תקליטי הוויניל על פני הדיסקים והנישה הזמנית של הרכישות הדיגיטליות (שהולכת ומצטמצמת אל מול הדומיננטיות של הסטרימינג), ובכל זאת, רוב המוזיקאים מצאו את עצמם מבלים יותר ויותר זמן בדרכים כדי להתפרנס.

עם ביטול ההתכנסויות וההתקהלויות הכמעט־עולמי של השבועות האחרונים, כל המודל הזה התהפך על הראש. מוזיקאים מצאו את עצמם מבטלים סיבובי הופעות (עוד בטרם חלקם מצאו את עצמם בבידוד או בהסגר, כאחד האדם), וכמעט כל הפסטיבלים הגדולים שתוכננו לקיץ כבר בוטלו רשמית, בהם גלסטונברי הבריטי, שהיה אמור לציין את שנתו ה־50; או נדחו, לפחות בינתיים, לסתיו ואי אפשר לדעת כרגע אם באמת יתקיימו, בהם פסטיבל קואצ'לה, שהדחייה שלו לאוקטובר מתאפשרת, בין היתר, בזכות העובדה שהוא מתקיים בקליפורניה, שיש בה מזג אוויר המאפשר פסטיבל חוץ גם בסתיו. אך קשה לדמיין פסטיבלים באירופה שמצליחים לעשות את אותו הדבר. בעולם, לפי ה”רולינג סטון”, תעשיית ההופעות צפויה להפסיד כ־5 מיליארד דולר רק בחודשים הקרובים, שלא לדבר על זה שבימים האחרונים אמזון הודיעה כי תעכב משלוחים לפריטים "לא חיוניים", בהם גם דיסקים ותקליטים. אשר לישראל, הנזק לתעשיית המוזיקה המקומית, בפרט העצמאית, עלול להיות דרמטי במיוחד. בין היתר בגלל שלא ברור אילו מועדוני הופעות יצליחו לשרוד את התקופה הקרובה.

אלפים בפסטיבל גלסטונברי צילום: גטי אימג'ס

כצפוי, הראשונים שהתחילו להבין מה עושים עם המצב החדש היו המוזיקאים העצמאיים, שכבר מתורגלים בפתרונות יצירתיים. מוזיקאי המטאל הקנדי הוותיק דוויין טאונסנד, הידוע בפרודוקטיביות הקיצונית שלו — כ־25 אלבומי אולפן ב־25 שנות קריירה — היה מהראשונים לבטל סיבוב הופעות ארוך ומושקע, והגיב למצב ראשית עם קמפיין מימון המונים לצמצום הפסדים. בזכות הקהל הנאמן של טאונסנד, אמן קאלט לכל דבר, הוא אסף את 50 אלף הדולרים שביקש, אם כי ניתן להניח שאחת הסיבות להצלחה היתה שהוא היה בין הראשונים שקפצו על העגלה הזאת.

היום, רק כשבועיים לאחר מכן, כשאנחנו רואים ריבוי של מוזיקאים הנקלעים לבור פיננסי, לצד תחזיות מיתון הולכות ומחמירות שאליו כל הציבור ייקלע, ניתן להניח שאנשים יהיו יותר זהירים עם השתתפות בקמפיינים של מימון המונים. טאונסנד, בכל מקרה, כבר ניצל מאז את זמן הבית והאולפן החדש שלו בשביל להתחיל לשחרר שירים במסגרת מה שהוא מכנה "פרויקט ההסגר" שלו.

מוזיקאים אחרים התמקדו בינתיים בלהעביר את הזמן לצופים — ולעצמם. זמר האינדי־רוק בן גיבארד, מלהקת “דת' קאב פור קיוטי” שזכתה להצלחה לא מבוטלת בז'אנר בעשור הקודם, היה מהראשונים שהחלו לשדר הופעות ביתיות קטנות, ואליו הצטרפו ויצטרפו שמות גדולים בהרבה, בהם ניל יאנג, להקת מטאליקה והמפיק דיפלו שמכנה את הופעותיו בשם “Corona World Tour”. המוקד שלהם כרגע הוא פחות כלכלי — חלק גובים סכומים קטנים מאוד, חלק מבקשים תרומה לצדקה, אבל הרוב פשוט מבצעים הופעות ביתיות קטנות, חינמיות ומשוחררות באופיין. חלק אפילו לא ממש עושים מוזיקה. ליזו, למשל, העבירה סשן מדיטציה המוני באינסטגרם. אבל הרוב שרים.

אלו פתרונות ראשוניים שבעיקר מעבירים את הזמן עד שעומק המשבר יובן ויופנם. אבל התגובה המשמעותית באמת מבחינת האמנים הגיעה מוקדם יותר השבוע מכיוון פלטפורמת רכישות המוזיקה הדיגיטליות בנדקמפ — שם הודיעו בשבוע שעבר כי החברה מוותרת, בינתיים לפרק זמן מוגבל של 24 שעות, על 15% הרווח שלה מכל מכירה המתבצעת באתר, כדי לתמוך ישירות באמנים. המהלך זכה לסיקור תקשורתי נרחב והביא למכירות גבוהות של 4.3 מיליון דולר באתר באותו היום.

חברות ההפקה והתקליטים הגדולות כרגע בעיקר מורידות ראש ומחכות עד יעבור זעם; אין להן באמת פתרון להשבתה המוחלטת של תעשיית ההופעות העולמית. בינתיים, מוזיקאים החלו לפנות לספוטיפיי בבקשה לשלש את גובה התמלוגים שהם משלמים להם, מה שיכול להתפתח ללחץ ציבורי הולך וגובר לשנות מודל שגם כך סופג ביקורת חמורה מעת לעת. עם זאת, ספוטיפיי התנערו מתגובה לגופו של עניין, כשאמרו שהם מתכוונים לסייע למוזיקאים דרך תרומה לארגון הצדקה האמריקאי MusiCares, המסייע למוזיקאים במצוקה פיננסית. נדמה שלהעלות את אחוזי התמלוגים, ולו באופן זמני, היה יכול להיות פתרון פשוט וישיר יותר לבעיה.