סיכום שבוע בעולם הטכנולוגיה
בנול מוסיפים תוכן, בקול מחפשים אותו, מיקרוסופט מחפשת את עצמה והסדרה "שושלת" עולה לרשת
נוֹל וקוּל, שני אתרים ששמותיהם מזכירים תאומים בני חמש מגן תל אביבי נחשב, שיבשו השבוע את מהלך העניינים של הרשת. הפלורליזם והמגוון שאנחנו רגילים למצוא באינטרנט נעלמו לטובת מהדורת שידורים אחידה. אין ספק, יח"צ זה חשוב.
Knol (קיצור של Knowledge) התשובה של גוגל
זאת ועוד, מסתבר שחלק מהכותבים אינם חרדים למוניטין שלהם, ולא מהססים לבצע קופי-פייסט בוטה של תכנים מוויקיפדיה. הבלוגר ארון וול מאשים את גוגל בכך שהיא מקדמת הפרת זכויות יוצרים ומתגמלת גנבים. בקפטן אינטרנט מביאים עוד דוגמה בעייתית: הערך שחיברה רייצ'ל מרסדן על האקס שלה, ג'ימי ויילס, מייסד וויקיפדיה, רצוף עלבונות לאיש ולפרויקט שלו. מאחר שב-Knol הפוסק היחיד המחבר, הערך נותר כשהיה: רצוף דעות סובייקטיביות למכביר, שהכותבת (מומחית בתחומה, כך מסתבר), עומדת מאחוריהן במלוא מרירותה. לפחות את התגובות אי אפשר למחוק.
המודל של Knol מבוסס, כמו כל דבר בגוגל, על פרסום. החברה מתירה למחברים להציב בעמודיהם פרסומות טקסט, וחולקת עימם את הרווחים. בכך היא הופכת, מכריז ג'ייסון קלקניס, לספקית תוכן. קלקניס, מייסד אתר מאהאלו, שממש כמו Knol מאפשר לגולשים לחבר ערכים תמורת תשלום, סבור שענקית החיפוש נוקטת בטקטיקות מלוכלכות כשל מיקרוסופט בשעתה, ומשתמשת בכוחה בתחום אחד כדי לקדם שליטה בתחום אחר (בו נמצאים כבר אתרים כמו About.com, Squidoo, Citizendium ואחרים). בבלוג RWW מסכימים ומזהירים מפני המונוליתיות של גוגל. לספקי תוכן עצמאיים הם מציעים לבחור בחלופות פרסום מקוון וכך לשבור את המונופול. האם נבואות הזעם שהועלו לפני חצי שנה על ידי אום מאליק, ניק קאר ואחרים - אכן מתגשמות?
דייב שאודן, איש שיודע דבר או שניים על ידע ונוהג לפרסם דברי טעם באתרו, Cognitive Edge, מעלה נקודה מעניינת נוספת: גוגל, שמזה זמן מה חוטאת בהיבריס (ומעלימה ביעילות כל זכר לכשלונות כמו Froogle ואחרים), מנסה לשנות את אופיו של תהליך צבירת הידע - מהתפתחות יצירתית מבולגנת נוסח וויקיפדיה לארגון יחידני של נתחים ישרי זווית.
הוויכוח ימשיך עוד זמן רב, וכפי שמציינים בניו יורק טיימס המקום הכי טוב לעקוב אחריו הוא בעמוד הדיונים של הערך Knol בוויקיפדיה. השורה התחתונה זהה לראשונה: יח"צ זה שם המשחק. גוגל הוא כלי מצוין למיצוב עצמי (והנה כמה טיפים מועילים), וכמותו גם Knol. זו לא אנציקלופדיה, זה דפי זהב.
קולולולולו
מנוע החיפוש Cuil (מבטאים Cool) הושק ביום רביעי, וזכה בתוך שעה לתואר Google Killer. אבל האתר, מייסודם של שלושה גוגליסטים לשעבר, הוכיח ש"מה שבא בקלות באותה הקלות ייעלם". למרות השבחים לעיצוב - שלושה טורים הכוללים תמונות והפניות לקטגוריות משלימות - המנוע הסמנטי-למחצה, מציג בעיקר יומרה: אם יוצריו אכן אינדקסו למעלה מ-120 מיליארד דפים, הרבה פחות מכל מתחרה, איך זה שאי אפשר למצוא בו כלום, ולא רק בעברית?!
רבים הזדרזו לשחוט את Cuil, ("ידע" בגאלית עתיקה, אם כי ב-Valleywag מפקפקים בתרגום):
הבלוגר פיליפ לנסן מדגים את אי התאימות בין מילות החיפוש לתמונה המוצגת, ב-TechCrunch היללו, אך מיהרו לחזור בהם. בבלוג SAI חרצו את דינו של האתר (אך היללו את מחלקת היח"צ), בגרדיאן נורא רצו לפרגן אך לשווא, ורק Slate העדיפו להמתין וביקשו מהגולשים להציע מחרוזות חיפוש מתאימות לסקירה.
אנה פטרסון, אחת המייסדות, התראיינה אצל סול הנסל מהניו יורק טיימס, והודתה שהיא ושותפיה לא שיערו את מידת העניין שיחולל Cuil, שקרס לזמן מה: ביום הראשון לעלייתו לאוויר בוצעו בו 50 מיליון שאילתות חיפוש. בראיון נוסף טענה שהיא ושותפיה כלל לא מנסים להתחרות בגוגל, אלא להשלים את השירות שהוא מספק. גם לזה הבלוגספירה מסרבת להאמין: ג'ון פאקצובסקי מ-All things D קוטל את האתר החדש, Twine מדגים כמה קול לא Cool, ורק הבלוגר האנק וויליאמס מפרגן. ימי גליק מ-the.co.ils דווקא חושב שיש למה לחכות, רק חבל שמחלקת השיווק לא התאפקה.
אחד הדברים היחידים שעומדים לזכות Cuil היא מדיניות הפרטיות שלו: ראשית, היא מנוסחת בפחות מ-500 מילה וניתנת לקריאה בידי בן אנוש שלא פקד פקולטה למשפטים מימיו, שנית, החברה מבטיחה לא לשמור את המידע על החיפושים בשרתיה. ב-Techdirt תוהים כיצד מתכננים שם להשתלב במגמת החיפוש המותאם אישית, שמחייב איסוף מידע על הגולשים, ומזכירים שעבור מרבית המשתמשים, פרטיות אינה גורם מכריע בבחירת מנוע חיפוש.
הבלוגר דני סאליבן מקדיש פוסט מעמיק ורב עניין לסיכויי ההצלחה של Cuil, ומסכם בנימה פסימית: כמו Powerset, עוד מנוע חיפוש שהושק בקול תרועה רמה, גם המתחרה החדש של גוגל עשוי למצוא את עצמו בקרוב מאופסן במשרדי מיקרוסופט. הבלוגר רוברט סקובל, אגב, מסכים איתו. מאחר שסטיב באלמר, מנכ"ל מיקרוסופט, הודיע שיש כסף - אין מניעה שזה יקרה.
מיקרוסופט מחפשת את עצמה
מחלקת השיווק של מיקרוסופט עשתה עבודה הרבה פחות טובה, והמזכר התורן של סטיב באלמר, מנכ"לה, זכה לתשומת לב מינימלית, זאת, למרות שהוא מפרט את הרה-ארגון בחברה, לאחר פרישתו המתוקשרת של קווין ג'ונסון, נשיא חטיבת Windows ושירותים מקוונים. סול הנסל מהניו יורק טיימס דווקא נותן לבאלמר קרדיט, אבל העיתונאי והבלוגר מאט אינגראם חושב שלחברים ברדמונד אין מושג לאן הם רוצים להגיע, למרות הטרמינולוגיה התחבורתית. קארה סווישר מ-All Things D מלאת פליאה על הפרגון לאפל וגוגל, ותוהה מה סיכוייו של ריי אוזי (מחליפו של ביל גייטס) לרשת את ג'ונסון. בבלוג RWW מאמינים שלמיקרוסופט יש תוכנית מובנית בכל הנוגע למיחשוב ענן ונוכחות מקוונת, אבל ב-Business Week מסכמים בשאלה האם לענקית התוכנה יש בכלל אסטרטגיה בנוגע למשהו.
שאלה דומה אפשר להפנות גם לנציגות הישראלית של מיקרוסופט. זו זכתה אמנם ל-2.5 כותרות בעקבות ההוזלה הזמנית של חבילת אופיס 2007 (רובן מלוות בשגיאות), אבל לא ברור מה היעד שהיא מעוניינת להשיג: מיגור הפיראטיות? צריבה תודעתית במוחות הצרכנים? צמצום המלאי במחסנים?
גם חיבתה המפתיעה של החברה למימון מיזמי קוד פתוח מתמיהה משהו. בסוף השבוע הודיעה החברה כי תזרים 100,000 דולר בכל שנה ל-Apache Software Foundation, הארגון שמנהל את שרת הקוד הפתוח הפופולרי. ובישראל, היא נותנת חסות ל"אוגוסט פינגווין", הכנס השנתי של עמותת המקור, המקדמת קוד פתוח בישראל. שחר שמש מסביר למה אין עם זה שום בעיה.
ונסיים בבדיחה: מסמך שהודלף מגלה כי מיקרוסופט עובדת על מערכת הפעלה חדשה לגמרי, בשם מידורי, שתיבנה מן היסוד, ותחליף את חלונות לדורותיה.
בפינצטה
פול גרהאם מלמד איך בונים סטארט-אפ טוב והאנק וויליאמס מזכיר למשקיעים שלא כל סטארט-אפ מתאים למודל הפיצ'ינג ב-12 שניות. ב-Fast Company חושבים שפייסבוק עשוי להחליף את חברות ההשמה והדרושים ורוברט סקובל תוהה אם יש הגיון בגישה העסקית שמתעלמת מהמאמצים המוקדמים.
אבל עזבו אתכם מהשקעות, סטארט אפים ואינטרנט - הסדרה "שושלת" עלתה לרשת!