סיכום השבוע בעולם הטכנולוגיה
המנצחות והמפסידות בבחירות ברשת, מי תבע את הליכוד על ספאם, איך מרוויחים כסף מתוכן ברשת וסדנאות היזע הסיניות של חברות המחשבים: כל מה שקרה השבוע ברשת
הבחירות חלפו, וגל מור, שניתח את הקמפיינים המקוונים של המפלגות, הגיע למסקנה עגומה: אף אחד לא חידש דבר - לא אונליין ולא אופליין. אותן סיסמאות יגעות נלעסו והאינטרנט, נפלאה ככל שתהיה, לא הצליחה לעמוד בציפיות ולסחוף את ההמונים. אבל אם יש סיבה אחת לאזכר שוב את הבחירות במדור
לא כולם רשמו הצלחה דומה: התנועה הירוקה-מימד, עוד מפלגה שניסתה להיבנות ברשת, לא עברה את אחוז החסימה. שוקי גלילי, עיתונאי ובלוגר ששימש כיועץ למפלגה, מסכם את הפעילות באופטימיות: "הבלוגים - בועה? לא. לא בועה - Early Adopters. מה שראיתם בבלוגספירה בשבועות האחרונים הם הטרנדים ששולטים בציבור המעורב פוליטית והפעיל ברשת. האנשים האלה אינם מנותקים מהמציאות; הם אנשים שמנסים להשפיע. הבלוגים לא משקפים מגמות אלא יוצרים אותן".
גם הבלוגר עירא אברמוב תמך בתנועה, אבל גילה תמימות כשחשב כי המצע הטכנולוגי שלה יגרום לציבור גדול יותר להצביע לה. למרבה הצער, "חירות התוכנה וחירות האדם מתחברים כאן יותר מתמיד", כפי שכתב ביחס למפלגה, היא קביעה מדכדכת למדי לנוכח המציאות. ראו את דבריו של אורי ברוכין, שמזכיר כי חוק המאגר הביומטרי, שמתחרה באנטי-דמוקרטיות שלו רק בהצהרת הנאמנות של "ביברמן", אמנם טרם אושר בקריאה שלישית - אבל כבר מיושם. רוצים לעשות משהו לפני שיהיה מאוחר מדי? בקרו באתר החדש של המרכז לעצירת החוק.
ועוד במשפט: יהונתן קלינגר, עו"ד ובלוגר, סוקר את השינויים שחוללה האינטרנט בדרכי התעמולה וגיוס הכספים למימון קמפיינים - וקורא למחוקקים להתאים את דיני הבחירות המיושנים (1959) לעידן הדיגיטלי.
גולש בשם רועי כיבודי כבר הגיש תביעה יצוגית בסך 100 מיליון ש"ח נגד הליכוד, בטענה כי המפלגה הפגיזה אותו וגולשים רבים אחרים בספאם. ארז וולף מהבלוג We-CMS נהנה גם הוא מכמויות של דואר זבל פוליטי מבית נתניהו, אבל העדיף להילחם בו במישור התעמולתי.
וויקיפדיה העברית גרפה כמה יוניקים במהלך הבחירות, ומנתוני הצפיה שלה עולה כי רובם התעניינו באביגדור ליברמן. גדול הפטריוטים של ישראל הוביל את החיפושים הפוליטיים, עם 17,377 גולשים שקראו את הערך שלו. אחריו, בהפרש ניכר, נמצאים ביבי נתניהו (10,773) וציפי ליבני (10,566).תכונה ערה נרשמה גם מאחורי הקלעים, בנסיונות חוזרים ונשנים להטות ערכים פוליטיים. אם תרצו לראות את המתרחש מאחורי הקלעים בערכים באנציקלופדיה האנגלית, תוכלו להשתמש ב-WikiDashboard, כלי שפותח על ידי חוקרים במרכז המחקר פאלו אלטו, ומציע תצוגה גרפית נוחה לערכים שנויים במחלוקת.
שלושה יזמים ומשקיעים מתחום ההייטק מייעצים לממשלה החדשה כיצד להעלות את ישראל על דרך המלך: קיצוץ קצבאות, הפחתת מיסים, השקעות ממשלתיות בהייטק ופרויקטים לאומיים. פעם קראו לזה עבודות יזומות.
אבל כמה אופטימיות אפשר לגייס למראה ההתנהלות המביכה של משרד החוץ ומשרד הקליטה? הם החליטו לגייס בלוגרים לשירות ההסברה הישראלית בעולם, אבל מלבד הודעת יחסי ציבור לא טרחו לעשות דבר.
כסף
במשך כמה חודשים נדמה היה שתאגידי המדיה האמריקנים מתחילים להבין את המדיום החדש שנכפה עליהם: אתרים כמו Hulu עלו לרשת, הוליווד עשתה שלום עם Youtube והניו יורק טיימס פתח שעריו בפני כל הגולשים. כעת מסתבר שתהליך ההפנמה נקטע באיבו וגאוני הטלוויזיה לא נחים לרגע. עכשיו הם החליטו להפוך את האינטרנט לטלוויזיה בכבלים. כך, ערוץ הספורט ESPN מציע שידורים חיים מקוונים שבהם יוכלו לצפות רק מנויים של ספקיות אינטרנט שישלמו. ערוצים נוספים, כמו NFL ודיסני כבר נוקטים בגישה דומה, ואחרים מתכננים ללכת בעקבותיהם.
קשה להאמין עד כמה מוגבלת ומיושנת התפיסה הזו, שמנסה לכלוא את המשתמשים ואת התוכן גם יחד, עד כמה היא מנוגדת לרוח האינטרנט ולעקרון נייטרליות הרשת. זיכרו זאת בעוד כמה שנים, כשהגופים הללו יקרסו כמו תעשיית המוזיקה והעיתונות משום שלא השכילו להתאים עצמן למציאות.
ומעתיד להווה: מילת הבאז השלטת בדיונים על עתיד העיתונות והמודלים העיסקיים שיסייעו לה לשרוד היא Micropayments, ורבים קוראים לעיתונים מקוונים לשוב ולחסום את התכנים שלהם מאחורי מנעול תשלומים. השיטה הזו, מזכיר קליי שירקי, לא עבדה בעבר, כשאנשים עוד היו רגילים לשלם תמורת תוכן, אז מדוע שתעבוד בימינו, כאשר אתרי אינטרנט של עיתונים אינם הצינור היחיד או אפילו המועדף על צרכני תוכן? תשלומי חובה, נמוכים ככל שיהיו, עובדים ברמה מסוימת בתחום המוזיקה (עם iTunes), אבל הם לא יצילו את העיתונות.
ניק קאר, שאף הוא לא מייחס ל-Micropayments עתיד ורוד, מציע לא להתייאש כל כך מהר ומשוכנע שלא לנצח נמשיך לקבל חדשות חינם.
אפרופו מודלים עסקיים רעועים: יונג דינג, חוקר רשתות סמנטיות ובלוגר, מסביר שתוכן גולשים כשלעצמו אינו מודל עסקי בר קיימא ומקור להכנסות, אלא נכס משני בכלכלת תשומת הלב של האינטרנט.
ואילו טים לורד, העורך הראשי של Slashdot, חלוץ תוכן הגולשים, מספר בראיון ל"כלכליסט" כיצד אפשר בכל זאת לשרוד במשך יותר מעשר שנים עם הכנסות מפרסומות ומנויי פרימיום.
תוכן גולשים הוא רק דרך פופולרית אחת להרוויח כסף על גבם של המשתמשים. לתעשיית ההייטק יש עוד שיטות לנצל עובדים: דו"ח שפירסם הארגון האמריקני National Labor Committee חושף את תנאי ההעסקה הקשים של פועלים סיניים במפעל המספק מקלדות ליצרניות כמו מיקרוסופט, לנובו, HP, Dell ואחרות: אסור לדבר, לאחר, להרים ראש, לגלות את המתרחש במפעל לגורמים חיצוניים, לסרב לשעות נוספות ועוד מגוון הגבלות שמעוררות רצון לעקור למישהו איזה מקש.
העיתונאי דניאל ליונז, לשעבר הבלוגר Fake Steve Jobs, משוכנע שאי אפשר להתעשר מבלוגים. למרות שיש אחדים שמרוויחים לא רע, מדובר לדבריו במקסם שווא. הכותב העצמאי שיושב בביתו בפיג'מה וסופר את הכסף הוא אגדה.
מוזילה הרגיזה השבוע לא מעט אנשים, כשהודיעה שתסייע לאיחוד האירופי במאבקו נגד מיקרוסופט. האיחוד רוצה לחייב את מיקרוסופט להפריד בין דפדפן אקספלורר למערכת ההפעלה חלונות - מה שכמובן עשוי לעזור לפופולריות של דפדפן פיירפוקס המתחרה מבית מוזילה. אבל האם זה נכון להתגייס לצד הרשויות רק כדי להילחם במתחרים? אדם ת'ירר מהבלוג Tech Liberation Front סבור שהתמיכה של העמותה ברגולציה אינה צעד נבון, ומייחס למיצ'ל בייקר, הנשיאה, קוצר ראייה. לדבריו, בייקר מזלזלת בקהילת הקוד הפתוח ויכולתה המוכחת לשנות את תנאי השוק.
גם מייק קונור, ארכיטקט התוכנה הראשי של פיירפוקס, לא בטוח שהבוסית שלו פועלת בחוכמה. בראיונות שהעניק לאתרים שונים הודה קונור שבחברה כבר מקיימים דיונים על הרגע בו הדפדפן הפתוח יצבור פופולריות רבה כל כך עד שייחשב למונופול בעצמו.
כתב "ניו יורק מגזין" ביקר במשרדי אתר המיקרו-בלוגינג טוויטר בסן פרנסיסקו וחווה דז'ה-וו לימי הבועה העליזים. מודל עסקי אין לחברה הקטנה עם ההייפ הגדול - אבל חלומות יש בשפע.
בפינצטה
גוגל לא מספיק טוב? הנה רשימה של כמה מנועי חיפוש וידיאו.
דרור פויר חוגג יומולדת לכחול עמוק.
אדר שלו במרדף בלשני אחר המילים שעושות את עולם המחשבים.
מארגני כנס TED מחפשים מתמללים.
מתכנתים הם מגזר מלא שנאה; כך תגלו את מה ומי הם הכי מתעבים.
עמותת המקור השיקה אתר וויקי חדש המרכז מידע על קוד פתוח בישראל - כולל הכל.
טלוויזיה היא אלכוהוליזם, טכנולוגיה היא הרואין.
מגזין Reason מספק סקירת אתר קצרה וממצה על ?What's the harm, מאגר מידע שמנסה להילחם במכת הדיסאינפורמציה המודרנית.