סיכום השבוע בעולם הטכנולוגיה: הפרסום החדש והמטריד ופרופ' ויקיפדיה
גוגל משיקה מערכת "פרסום מבוסס עניין" פולשנית ומטרידה, מחקר הולנדי מגלה ששיתוף קבצים תורם לחברה, וכלכלנים אמריקאים מציעים לבטל בכלל את זכויות היוצרים מכיוון שהן מזיקות לכלכלה
על העיוורון
גוגל השיקה מערכת פרסום מותאמת אישית, המכונה "פרסום מבוסס עניין", והיא תאפשר למפרסמים להציג בפני הגולשים רק מודעות רלבנטיות: אתם גולשים באתרי טכנולוגיה? תראו פרסומות למחשבים גם כשתהיו באתרי בישול.
הפרסום המפולח אינו ייחודי לגוגל, אבל העובדה שהוא יפעל ב-80% מאתרי האינטרנט בעולם (כך על פי מאיר ברנד, מנכ"ל גוגל ישראל) - היא שעשויה להטריד. אבל אפשר להירגע: ענקית החיפוש משיקה במקביל גם יישום לניהול העדפות הפרסום, שיאפשר לבחור תחומי עניין או לבטל את האפשרות לגמרי.
אבל לא כולם קונים את כל הידידותיות הזו, ומזכירים שלמעשה, גוגל תעקוב אחריכם בכל מקום באמצעות כלי דמוי רוגלה ותחייב אתכם להיות אקטיביים יתר על המידה אם תרצו את הפרטיות שלכם חזרה.
אבל המהלך הפולשני התקבל בסך הכל ברוגע ואיש לא קרא לחרמות בנוסח פייסבוק. ב-GigaOm למשל, מברכים על האפשרות לא לראות לעולם פרסומת להרזיה; הם רק כועסים על העובדה שגוגל שומרת את כל המידע הזה בשרתיה וששה למכור אותו לכל דורש.
ב-Wired מותחים ביקורת על גוגל שהציבה את המעקב כברירת מחדל ומעירים שגוגל יכולה היתה לספק למשתמשים כלי Opt-in ולא Opt-out (כך שהמעקב ויתבצע רק אם תתירו זאת ולא להפך - תידרשו לבטלו ידנית), אבל מזכירים שיאהו ו-AOL למשל, לא מאפשרות אפילו את זה.
מנכ"ל גוגל ישראל מאיר ברנד, בהשקת המודל החדש. ויתור על הפרטיות כברירת מחדל צילום: דימטרי שבצנקו כדי לפתור את בעיית "עיוורון הבאנרים" - התעלמות הגולשים מאותם מרובעים מרצדים וקופצניים - ניסחה התאחדות המו"לים המקוונים קוד אתי וטכני לפרסומות, שאותו אימצו גופים כמו רויטרס, הניו יורק טיימס, ESPN ואחרים. ב-All Things Digital לא ממש מתלהבים ומציינים שפרסום יצירתי ויעיל אינו זקוק לתקנים. טור ב-AdAge מציע לחשוב מחדש על הבאנרים כדי להפוך אותם למעפנים פחות.
וחזרה לגוגל: העיתונאי סול הנסל, בהתייחסו להייפ סביב מנוע החיפוש המתיימר לרשת את גוגל, משווה בין השליטה של גוגל ברשת לבין השליטה של מיקרוסופט בעולם המחשבים: יש פתרונות טכנולוגיים עדיפים, אבל טכנולוגיה לא קובעת. ג'יימס גרימלמן מהבלוג Laboratorium ממשיל את החברה למנהיג הרומאי יוליוס קיסר, שאמנם רומם את האימפריה - אבל עשה זאת בטקטיקות מפוקפקות למדי. אל תאשימו את גוגל, הוא אומר, קחו אחריות.
וניק קאר, מחבר המאמר "האם גוגל עושה אותנו טיפשים אותנו?", שמח: אריק שמידט, מנכ"ל גוגל, שזלזל בחששות של קאר כי האינטרנט משפיע לרעה על המוח האנושי, הודה שהוא מודאג מכך שעודף מידע משפיע על יכולות המחשבה שלנו.
מצד שני, קאר מודאג מתופעת ה-Realtime וחיבוריות היתר. לדבריו, זה לא רק מבטל את ההבדל בין עבר ועתיד, אלא מציב אותנו בתוך עולם דו-ממדי מוגבל, שמבטל את היכולת להתעמק במשהו לאורך זמן.
באותו הקשר, בבלוג Snarkmarket נזכרו באחד הנאומים של ניל פוסטמן, מבקר תרבות ותקשורת אמריקאי, שבו הוא מזכיר כי הנזירים החביבים שהמציאו את השעון, אי אז במאה ה-14, לא שמו לב שההמצאה שלהם לא רק מודדת זמן, היא שולטת בו ובבני האדם. הנזירים, קובע פוסטמן, הפכו את הקפיטליזם לאפשרי. סוף סוף משהו שהיהודים לא אשמים בו.
הקפיטליזם החדש
ואם קפיטליזם, איך אפשר בלי פיראטיות: מחקר שהתפרסם לאחרונה בהולנד (ומומן על ידי הממשלה המקומית), בחן את ההשפעות הכלכליות, המשפטיות והתרבותיות של שיתוף קבצים, ומצא כי התופעה מועילה. נקודה. בדו"ח מדגישים כי מכירת תקליטורים והשכרת די-וי-די - שני התחומים היחידים שנמצאים בירידה - לא נפגעו רק מפיראטיות, ואת הסכומים האבודים אפשר להשלים באמצעות מודלים עסקיים חדשים. מנגד, מחקר שמימנו אולפני הקולנוע מזהיר שהפיראטיות משמשת למימון והפצת טרור. למי תאמינו?
ב-Slashdot מדווחים על חזרתו לכותרות של ג'ורג' רידיק, האיש שרוצה להיות "ה-RIAA של הקליפארט" ותובע משתמשים ובעלי אתרים. לדבריו, זכויות היוצרים על האיורים המופלאים שייכות לו.
ב-Wired מפרגנים ל-If I Ran The World, מיזם פילנטרופי (שטרם הושק), שמתכנן לשנות מהיסוד את עולם התרומות. קצת כמו בנק המיקרו-פיננסים Kiva, גם האתר הזה מתכנן לרתום את ההמונים לטובת מטרות נאצלות. בניגוד למתחרים, היזמים מתכננים לאפשר לחברות שרוצות למנף אלטרואיזם לצרכים עסקיים לברר איפה הכי כדאי להן להשקיע.
האקונומיסט בוחן עד כמה ביקורות מקוונות משפיעות על החלטות הקנייה של גולשים באמזון ואתרי סחר אלקטרוני אחרים.
מתנגדי הפיראטיות וחובבי מנגנון זכויות היוצרים אוהבים לומר שלא חייבים לבחור בביטורנט; לא רוצים לרכוש דיסק שממנו ירוויחו בעיקר חברות המוזיקה? התכבדו ורכשו שירים בחנויות מוזיקה מקוונות. אבל פסק דין שניתן בתביעה שהגישה חברת ההפקה של אמינם נגד יוניברסל חושף את האמת: האמנים ממשיכים להידפק גם בשיטה החדשה.
תעשיית הבידור הישראלית אינה ידועה בחדשנותה, אבל השבוע הכריזו יוצרי "מופע החיים של גוטל בוטל" שסרטם יופץ באינטרנט בלבד. באתר שהקימו ניתן לצפות בסרט או להורידו למחשב, תמורת חמישה שקלים (החיוב, כמה נוח, מתבצע באמצעות SMS). "זהו עידן חדש בהפצת הקולנוע הישראלי וזוהי רק ההתחלה", הבטיח כתריאל שחורי, יו"ר קרן הקולנוע הישראלי.
השופטת חנה ינון חייבה השבוע את וואלה לפצות את הצלם דוד רובינגר ב-20,000 שקל בגין פרסום קריקטורה המבוססת על צילום הצנחנים הידוע שלו. בכתבה מרתקת בגלריה מעלים כמה שאלות חשובות, שבית המשפט כנראה לא התעכב עליהן, אחרת לא היה מגיע להכרעה כה ארכאית ומטרידה.
איזה צירוף מקרים: הסופר דיוויד בולייר מתראיין לאתר Creative Commons על חשיבות הרעיון של נחלת הכלל להתפתחות הטכנולוגית. אבל ב-Technology Liberation Front מאירים את הצד השני של אותו הסיפור: לפעמים הניסיון לנהל את הדברים שנמצאים ברשות הכלל - רעיונות, יצירות או משאבים טבעיים - כלל לא מיטיב עם הכלל.
שני כלכלנים אמריקאים קוראים לבטל את זכויות היוצרים והפטנטים, מכיוון שהם גורמים נזק לכלכלה. לדבריהם, יש מגוון שיטות אחרות להגן על יוצרים ולאפשר להם להתפרנס מרעיונותיהם.
משרד האוצר ממשיך לבזבז כספי ציבור על פתרונות תוכנה של מיקרוסופט, שגם עולים לנו המון כסף וגם לא בהכרח עדיפים על פני החלופות החופשיות. אולי כדאי ללמוד משהו מהצרפתים.
לינוקס. הצרפתים כבר הבינו
בפינצטה
שאלה פילוסופית: האם האינטרנט הוא עיר או מוזיאון? מצד אחד, מראיון שעשו באקונומיסט עם ברוסטר קאהל, האיש מאחורי Internet archive, עולה שהאינטרנט הוא מחסן ענק וחסר גבולות. מצד שני, פרופ' אריק ג'אגר, שבילה חודש וחצי של תחקיר לספר בארכיון הלאומי של צרפת, חושב שחלקים ניכרים מההיסטוריה האנושית אבדו לבלי שוב, משום שהם זמינים רק על גבי נייר. ומצד שלישי, מחקרו של מרצה איראני בשם ד"ר חאמיד ג'אמאלי, מגלה כי מדענים רבים שופטים את איכות המידע על פי השאלה אם הוא זמין באינטרנט או לא, ומתעלמים לחלוטין ממה שלא ניתן למצוא ברשת.
דייב סנואדן מ-Cognitive Edge נדרש לסוגיית "ההוכחה השלילית" כפי שבאה לידי ביטוי בוויקיפדיה. לדבריו, מכיוון שכל מה שנדרש כדי להפוך את דעתו של שוטה כפר זה או אחר לעובדה הוא מקור מודפס, תהא אשר תהא מידת רצינותו ואמינותו - כיצד אפשר למנוע מהשוטים להפיץ את משנתם? והצ'ילבות מבריטניקה מציגים סרטון מעולה, שממחיש מה היה קורה לו ויקיפדיה הייתה מרצה באוניברסיטה (להבדיל מפרופ' בריטניקה).
היה מי שחזה, כבר ב-1894, את קיצו של הספר המודפס.
ואפרופו חזון, אניל דאש תוהה מדוע לאפל אין חזון, לפחות לא כזה ששמענו עליו בצורה מסודרת.
הבוסטון גלוב מראיין את ניק מונפורט, מרצה מ-MIT שפירסם לאחרונה ספר המגולל את ההיסטוריה הטכנולוגית וההשפעות החברתיות והתרבותיות של משחקי המחשב. אטארי שולטטט.
מייק רואו, מנחה התוכנית Dirty Jobs, שמתמקדת בחרא של עבודות ברחבי העולם, מחליף חוויות עם משתתפי כנס TED. מזל שהמציאו צווארון לבן.
מאט לאבאש ניסח ב-Weekly Standard כתב אישום מריר, נוקדני ומשעשע למדי נגד פייסבוק, אותו הוא ממשיל לפורנו משעמם וקובע: איסוף חברים בפייסבוק גרוע מאימוץ חתולי רחוב.
מחקר של חברת האבטחה Secunia גילה יותר פרצות אבטחה בפיירפוקס מאשר באקספלורר. במוזילה מכחישים, אבל אם אתם מודאגים יש חלופות: כך תבחרו את הדפדפן שיתאים לכם בול.
