סיכום השבוע בעולם הטכנולוגיה: דפדפנים, ספרים ופרסומות

שפת אם

כן, מיקרוסופט השיקה גירסה רשמית של אינטרנט אקספלורר 8. אפשר לעבור הלאה, לא זה מה שישנה את העולם.

הקינדל לעומת זאת, כן. לפחות על פי ג'ייקוב וויסברג מ-Slate, שמשוכנע שקורא הספרים האלקטרוני של אמזון יעשה רק טוב לספרים וסופרים. בוול סטריט ג'ורנל מדווחים על השקתו המסחרית של הקורא האלקטרוני של פוג'יטסו, שבניגוד למתחרים, מציע מסך צבעוני. זה, פוסק הכותב, יציל את הציוויליזציה. ואם תחרות: סוני חברה לגוגל ויחד יציעו השתיים לבעלי הקורא של סוני מאגר ספרים חינמי המונה חצי מיליון כותרים שזכויות היוצרים עליהם פגו. אבל לא חייבים את סוני בשביל זה; 1984 של ג'ורג' אורוול זמין לקריאה חופשית ברשת.

חלק מן המו"לים, שעתידם מעט פחות עגום משל עמיתיהם מהעיתונות המודפסת, מנסים להקדים תרופה למכה. אחרי שהשלימו עם שירות סריקת הספרים של גוגל, חתמו כמה מהם על הסכם רישוי עם Scribd, פלטפורמה מקוונת להצגת טקסטים. בין החותמים ענקים כגון הוצאת סיימון אנד שוסטר, ראנדום האוס ואחרים, שיציעו תוכן לקריאה חינם באתר.

רייצ'ל קוק מהגרדיאן מבכה באריכות את מותן של הספריות בבריטניה, שהיעלמותן תביא לדלדולה של התרבות. ריאן ביג מ-The Smart Set, מנגד, מרגיע את המודאגים מהצמצום הלשוני שכופים עלינו אמצעי התקשורת המודרניים, באומרו כי קצרנות אינה מתכון בטוח לטמטום. לזה אחראים דברים אחרים לגמרי.

הבלוגר אדם רות'שטיין בניתוח פילוסופי-סמנטי-טכנולוגי-חברתי-פסיכולוגי תזזיתי של המשמעות של טוויטר בכל הנוגע לתקשורת, שפה, ספרות והעתיד. אל תחמיצו את ההערות של ברוס סטרלינג על הפוסט המקורי.

ואולי עתיד הספרות הוא (גם) Storytron, מיזם אמנותי למחצה, שמחזיר את המילה "סיפור" לתמונה ומחבר את הנרטיב עם האינטרנט, על כליה, מראותיה ויכולותיה.

ספרייה ציבורית. הולכות ונכחדות בבריטניה צילום: shutterstock

פ-ת-ו-ח

ובחזרה לחיים: באקונומיסט משווים את המצב הנוכחי באינטרנט לימי בועת הדוט.קום של תחילת שנות האלפיים. אז, כמו היום, יזמים זריזים התבססו על המודל המתעתע של מתן שירותים ותוכן חינם תוך הסתמכות על הכנסות מפרסום. אז, כמו היום, המודל הזה התברר כתעתוע. ארוחות החינם נגמרו - מי ישלם את המחיר הפעם?

כריס אנדרסון, עיתונאי לשעבר באקונומיסט והאיש שמטיף על כלכלת חינם כאילו משכורתו תלויה בכך, מתרעם על הגישה הפשטנית והפופוליסטית של מעסיקו הקודם, ומאשים את האקונומיסט בחוסר דיוק, באי הבנה ובקוצר ראייה. בסיום דבריו מציע אנדרסון לאקונומיסט לאמץ את מודל החינם, זה שמעסיקתו הנוכחית - רשת המגזינים Conde Nast - פועלת לפיו. אבל לבריטים יש רעיון אחר: הם מציעים כתבות אודיו שמוקראות על ידי קריינים מקצועיים וזמינות להורדה תמורת תשלום בפורמט MP3.

חובבי החומרה החופשית החליטו שאם הבנק לא בא אל הקהילה שלהם - הם יקימו אחד בעצמם. שני חובבי DIY וחומרה בקוד פתוח הקימו בנק הלוואות שיתופי, שפועל כמו תוכנת P2P מצויה: הלווים הם המלווים וחוזר חלילה. עד כה הצטרפו ל-The Open Source Hardware Bank כ-70 לווים, אולם הבנק עדיין אינו פעיל רשמית וזקוק לאישורים מצד הרשויות, שלא ממש מפרגנות.

מפתח תוכנת E Text Editor מגדיל לעשות ומכריז על הפיכת החברה שלו ל"חברה פתוחה", שבה לא תהיה היררכיה, לא יהיו מנהלים והרווחים יתחלקו בצורה הוגנת בין המשתתפים. מודל עסקי מהפכני או פונטציאל לפשיטת רגל של עסק מצליח? מומלץ לקרוא את הדיונים בתגובות. ועוד תוספת לנוף ה-CrowdSourcing הדחוק: IdeaConnection מציעה לשמש כמקום מפגש ל"פתרנים" ו"מחפשי פתרונות" - או בעברית: לפרילנסרים בעלי מיומנויות ורעיונות מקוריים וחברות שתרות אחרי חידושים.

Last.fm, מאתרי הרדיו המקוון הפופולריים ביותר ברשת, הודיע כי בקרוב יחל לגבות כסף ממשתמשים מחוץ לארה"ב, בריטניה וגרמניה, זאת, מאחר שההכנסות מפרסום לא מכסות את עלויות תשלום התמלוגים. האתר, שעד כה התבסס על מודל פרימיום (גביית כסף תמורת יכולות מתקדמות והיעדר פרסומות), עשוי לשמש כחלוץ שאחריו יבואו אתרים כמו Hulu, מקווים בבלוג RWW. מאידך, ב-ynet חוזים כי הוא עלול למצוא עצמו במצבם של מתחרים כמו פנדורה ו-SpiralFrog, ששורדים בקושי. מעניין לקרוא את ההתייחסויות להודעה בשני המקורות, הן ממחישות את ההבדל בגישה לתשלום תמורת תוכן בצורה נפלאה.

אנשי הבלוג BoingBoing נענו לאתגר, ויצרו גירסה משלהם לסרט התיעודי RiP: A Remix Manifesto, שעליו כתבנו בשבוע שעבר. היוצר, ברט גיילור, הקדיש שש שנים לפרויקט, והזמין את הגולשים להפוך מצופים פסיביים למשתתפים פעילים בדיון על זכויות יוצרים, תרבות ויצירתיות. מי שטרם הספיק, מוזמן לצפות במקור באתר yes עם תרגום לעברית.

שי דוד, ממייסדי Kaltura, מסביר את היתרונות של וידאו בקוד פתוח; כזה שמבוסס על שיתוף פעולה בין יוצרים, מפתחים וחברות, שכל אחד מהם מספק את המומחיות שלו ונעזר בזו של אחרים.

גוגליזם

ארבע שנים לאחר שפיתח את "אוריון", זכה המפתח הישראלי אורי אלון (כיום עובד גוגל) לטעום את פירות ההשקעה: גוגל השיקה השבוע שדרוג למנוע החיפוש שלה, המציג לגולשים תוצאות חיפוש רלוונטיות ותלויות הקשר. כך, אם תקלידו את המילה "חתונה" בגוגל, תקבלו גם הפניות ל"גני אירועים" או "טבעות", למשל.

ואחרי הטפיחה על השכם הלאומי, מעט ביקורת: דאג באומן, המעצב הראשי של גוגל, עוזב את החברה (כנראה לטובת טוויטר), ולא שוכח לאוורר את הכביסה המלוכלכת. לדבריו, התרבות הניהולית בחברה משקפת את הגישה של מייסדיה, מהנדסי תוכנה שמתעלמים מאינסטינקטים ומקבלים החלטות בענייני עיצוב על סמך ניתוחים באקסל. כמעצב הוא חש שיש דברים חשובים יותר להתמודד איתם מאשר עוביה של מסגרת באחד מעמודי האתר או הגוון הכחול שיהלום את הטקסטים בעמוד הבית.

סגנית נשיא גוגל, מריסה מאייר צילום: בלומברג

התלונות של באומן ושל כמה מעמיתיו, שהקדימו להתפטר, סותרות את התפיסה המקובלת של גוגל כמקום עבודה שמעודד חשיבה חופשית; כיצד הכאוס הניהולי הנערץ בא לידי ביטוי באנאליות היתרה של מריסה מאייר הבלתי נלאית?

מצד שני, גוגל היא חברה שהצלחתה תלויה בקליקים, ואם גוון מסוים מייצר יותר קליקים מרעהו, זה מה שקובע; בעיקר כשאיש לא מנסה להסתיר זאת. הבלוגר ג'ייסון קוטקי בכל זאת מעדיף את המיומנות והניסיון המקצועי של מעצב ותיק, ויובל דרור נחרד ממכונת היעילות שנקראת גוגל.

ג'מיי קשיו, סופר ועתידן, מודאג ממערכת הפרסום מבוסס העניין של גוגל. מה שמטריד אותו אינו עניין הפרטיות (מרביתנו ממילא מוותרים על המעט שנותר תמורת שירותי חינם), אלא להפך: האפשרות לחסום את הפרסומות שאיננו חפצים לראות. אם לוקחים את הטיעון כולו אל עתיד שכולו "מציאות מורחבת" (תרגום חופשי לטרנד הלוהט Augmented Reality, שמשקפת הצלילה הזו היא רק אחד הביטויים שלו), קשיו חושש שמערכת שתאפשר לנו לראות רק מה שאנחנו רוצים, תאפשר לנו באותה מידה לא לראות את מה שאיננו רוצים: אנשים, רעיונות, צירופי מקרים. מארק רולסטון מ-Frog design אופטימי יותר באשר לשילוב בין מחשבים לבני האדם.

בפינצטה

חוץ מלהפוך את עמוד הבית של גוגל לסגול או צהוב - אילו עוד חפצים/שירותים הייתם ממליצים לעצב מחדש? המעצבת ג'סיקה הלפנד מציעה כמה רעיונות מעניינים, ולעמיתיה יש השגות על חפצים יומיומיים כמו מתלה כביסה, ריהוט פלסטיק ועוד.

התרגלתם לאיכות הירודה של ה-MP3? עכשיו אין צורך להתפשר: קבלו את MP3HD, גירסה חדשה ומשופרת של הפורמט האהוב. את הקבצים החדשים, שלא יספקו את אותה מידת כיווץ, אפשר יהיה לשמוע גם בנגנים ותוכנות קיימים, אבל לא לגמרי ברור מה עדיפותם על פני פורמטים פתוחים קיימים, כמו FLAC.

אפרופו MP3, יובל דרור כותב באתר "העין השביעית" על הקטגוריה החדשה באתר ההשוואות זאפ: מועמדים בתוכניות ריאליטי. קראו והצטרפו לחידון מי מבין הנוגעים בדבר מגעיל יותר.

מפעילות הסלולר הישראליות לא אוהבות VoIP. ותחרות. ואתכם.