חייבים אינטל בפנים: למה הממשלה היתה צריכה להתגמש יותר

מדינת ישראל לא צריכה לתת כסף לחברת אינטל - היא חייבת לתת לה כסף. אמנם לא לתת כל שקל שיצרנית המעבדים מבקשת, אבל אי אפשר להעמיד בפני החברה תנאים מצחיקים כגון הקמת מפעל באזור בית שאן. אינטל אמנם עשתה קולות של מתעניינת, אבל זהו אזור שנחשב באופן היסטורי למוכה רעידות אדמה והסיכוי להקים שם מפעל של חברת שבבים הוא נמוך במיוחד. גם התנהגות כאילו יש לנו עוד מגוון אפשרויות חוץ מאינטל היא דרך בטוחה להוציא חשק מכל חברה בינלאומית אחרת לבוא לישראל.

בכירי התמ"ת והאוצר ישבו וחישבו את הכדאיות בעזרת מומחים וגיליונות אקסל מרובים, והגיעו למסקנה המיידית ואולי אפילו צודקת, שלפיה כדאי לנו להשקיע סכומי עתק כאלה בחברות רבות אחרות. אבל זו כנראה הבעיה של ישראל: שאת חישובי הכדאיות עושים אנשים שמבט הרוחב שלהם על תעשיית ההייטק הוא מצומצם מאוד.

ייתכן מאוד שההשקעה של מדינת ישראל באינטל תגרום להפסד כסף כשהיא נמדדת בפני עצמה, ובמקומה אפשר היה לבצע השקעות מוצלחות הרבה יותר. אבל יש השלכות שלא נמדדות בטווח הקצר, אלא מורגשות היטב שנים רבות לאחר מכן. לא מן הנמנע שכאשר יגיע תורו של המפעל הבא של אינטל לקום, בעוד זמן לא רב, תזכור החברה בעיקר את הנדיבות האירית והקלות הרבה שבה עבדו מולה, את אורגון ואריזונה, שבה הקימה שני מפעלים, ואולי תשכח את המפעל הנפלא שיש לה בקריית גת.

הנדיבות תיעלם? גם חברות הענק

לתעשיית ההייטק הישראלית יש חוב גדול לחברות כמו אלסינט וסאיטקס, לצה"ל ולעלייה הרוסית, אבל יש לה גם חוב עצום לחברות דוגמת אינטל, אשר הכניסו לישראל תרבות ארגונית ונוהלי עבודה של חברות גדולות. בנוסף, מספר עצום של חברות סטארט־אפ ישראליות גאות להגיד שהן מבוססות על יוצאי אינטל בישראל וכאלה שעברו לארה"ב לאחר ההצלחה בישראל.

דדי פרלמוטר הישראלי הוא מספר 2 של חברת אינטל העולמית, והוא לא היה מגיע למעמד זה לולא היתה לאינטל נציגות חזקה מאוד בישראל - לא רק של פיתוח, אלא גם מערך ייצור אשר הפך את ישראל למרכז אסטרטגי עבור אינטל. כאשר בעולם יבינו שישראל מקשה על חייהן של החברות הבינלאומיות, והנדיבות הכה גדולה שהיתה פעם למשרדי הממשלה נעלמת, יתחילו גם חברות אחרות לחשוב שאולי עדיף לעבור לאירלנד ואולי בכלל להודו ולסין.

מפעלי הייצור של אינטל לא מעסיקים רק את עובדי ההייטק, שמרוויחים 30 אלף שקל לחודש. הם אחראים גם להעסקתם של הטכנאים, עובדי הייצור ועוד רבים מתושבי הדרום העוסקים בשמירה, הסעדה ושאר מקצועות שאינם בליבת ההייטק. ייתכן שבשלב זה הם לא ירגישו בפגיעה, אבל כאשר אינטל תחליט שלא להקים את המפעל הבא בישראל, הם יהיו הראשונים ללכת הביתה. אולי אז ורק אז שרי האוצר והתמ"ת שיחליפו את שמחון ושטייניץ יבינו שחשיבה לטווח רחוק היא לא מדע בדיוני.