פריצת דרך: חוקרים הצליחו לשמור קובץ בצורת DNA
לראשונה בהיסטוריה, הצליחו חוקרים להפוך קובץ טקסט למולקולת DNA. כך, ניתן לשמר כמויות עצומות של מידע למשך אלפי ואף מיליוני שנים. לטענתם, יהיה ניתן לאחסן את כל המידע באינטרנט במתקן בגודל אצבע. האם נמצא פתרון האחסון האולטימטיבי?
במאמר שהתפרסם במגזין "סיינס", טענו החוקרים שמולקולות DNA יכולות להכיל יותר מידע למילימטר מעוקב מכל אמצעי אחסון שמוכר כיום. "מכשיר בגודל של אצבע יוכל להכיל את כל המידע שבאינטרנט", אמר ל"וול סטריט ג'ורנל" ג'ורג' צ'רץ', החוקר הבכיר בפרויקט.
- בפיתוח: תקשורת נתונים אלחוטית שתעבור דרך פני כדור הארץ
- בשולי הרשת: הטכנולוגיה שהופכת צמחים לתחליפי עכבר ומקלדת
- מפה לשם: התקדמות משמעותית בניסויי טלפורטציה
כיצד הפך הקובץ ל-DNA?
ראשית, המירו החוקרים את הספר, שכלל גם 11 תמונות - לקוד בינארי (התצורה בה מאוחסן מידע בכוננים קשיחים למיניהם) ואז שייכו כל 0 ו-1 אל הנוקלאוטידים שמרכיבים את שרשרת ה-DNA.
לאחר מכן, ביצעו החוקרים סינתוז של ה-DNA ויצרו שרשרת של 5.2 מיליון בסיסי נוקלאוטידים. לסיום, חילקו החוקרים את השרשרת למקטעים קצרים ולבסוף אוחסן הספר בתוך מולקולת DNA במלואו.
הנוקלאוטידים מכלים ערכי 1 ו-0, בדומה לכונן קשיח. DNA צילום: shuterstock
עתיד פנטסטי
לאחסון מידע על DNA יש יתרונות פוטנציאליים כבירים - חיסכון עצום במקום, הודות ליכולת דחיסת כמויות עצומות של מידע למולקולות בודדות. עוד יתרון הוא היכולת לאחסן מידע לטווח ארוך מאוד: מולקולת DNA שמוקפאת או משתמרת באופן אחר יכולה לשמור את המידע במשך אלפי ואף מיליוני שנים.
הבלוג מאשבל הצביע על יתרון אפשרי נוסף – היות והמידע נשמר במולקולות הבסיס של החיים, יש להניח שגם תרבויות בעתיד הרחוק יוכלו לזהות את ה-DNA, להבין שמדובר במידע משומר ולקרוא אותו.
עם זאת, אחסון שכזה אינו חף מחסרונות: בשלב זה, המרת מידע ל-DNA היא תהליך ארוך ויקר. בנוסף, לא ניתן להשתמש במולקולות שסונתזו לכתיבת מידע חוזרת. בדומה לראשוני הדיסקים הצרובים.
פתרון האחסון האולטימטיבי?
בשלב הראשון, פיתוח שכזה יוכל לפתור את בעיות אחסון מידע לטווח ארוך בארגונים. כשיתייעלו תהליכי הכתיבה והקריאה של המידע, יוכלו "כונני DNA" להחליף אמצעי אחסון במוצרי אלקטרוניקה שונים.
השלב הבא של האחסון הביולוגי הוא שילובו במחשב הביולוגי - קונספט שחברות רבות משקיעות חוקרות כעת. ההמרה של המידע לקוד שנשמר ביולוגית עשויה גם להשתלב יום אחד בגוף האדם עצמו. עם זאת, למדע צפויה דרך ארוכה מאוד עד לפיתוח אמצעי אחסון אנושי שכזה - כשלפניו עומדים אתגרים עצומים כמו סנכרון ה-DNA הסינתטי עם גוף האדם.
