דו"ח טכנולוגי: וויקיליקס ממשיכה להידרדר
וויקיליקס מנסה לגבות כסף עבור מידע שהודלף לה, פייסבוק נסוגה מה"גרף הפתוח" שלה, כמה אתה שווה לגוגל ופייסבוק, והקלות שבשליפת מספר טלפון מפייסבוק
בוגדים בערכים
וויקיליקס, כת המעריצים של האנס הנמלט ג'וליאן אסאנג', ממשיכה לנוע לקראת קריסה ערכית ומוסרית טוטאלית: אחרי שהיא הפיצה טקסטים מזויפים שהיו אמורים לתמוך בגורו שלה, היא ניסתה להתחיל לגבות תשלום עבור הגישה למידע שהודלף אליה - אתם יודעים, המידע שהיא טוענת שהיא מפיצה לכל העולם בחינם כערך עליון.
המידע המדובר הוא זה של חברת האבטחה/בטחון/מודיעין הידועה לשמצה סטראטפור – ידועה לשמצה בעיקר בשל העובדה שהמסמכים הפנימיים שלה חושפים אותה כהונאה כלפי הלקוחות שלה, להם סיפקה מידע זמין לכל אדם בתוספת הערכות מופרכות כאילו היה מידע מודיעיני בעל ערך. בעצם, זה לא כל כך שונה משירותי מודיעין ממשלתיים.
ג'וליאן אסאנג', האיש שנמלט עם כספי הערבות שלכם צילום: אי אף פי וויקיליקס קיבלה את המידע של סטראטפור מהאקרים, ספציפית מקהילת הטרוריסטים אנונימוס. עצם הרעיון שהיא מוכרת (היא התנתה את הגישה למידע ב"תרומה") מידע של חברה אחרת, שנגנב במקור על ידי פושעים, הוא כל כך מדהים שאתה צריך לבהות במסך פעמיים כדי לעכל שזה אכן מה שקרה.
וויקיליקס לא רק שברה את כל שיאי החוצפה, היא גם בגדה בכל מה שהיא היתה אמורה לייצג. היא התיימרה, בשעתו, לספק לציבור את המידע שהממשלות והארגונים החשאיים מסתירים ממנו. היא דיברה על חופש מידע. עכשיו היא מנסה לספסר במידע הזה, שכאמור בכלל לא שלה.
באנונימוס, מטבע הדברים, לא היו מרוצים. הם דרשו שוויקיליקס תסיר מיד את דף התרומה שלה, ואחרי ויכוח קצר, וויקיליקס נכנעו. אחרי הכל, זה לא רעיון טוב להסתכסך גם עם אנונימוס אחרי שכבר הסתכסכת כבר עם כל העולם.
פוף, הרעיון התנדף
לפני שנה בערך הפציצה פייסבוק את העולם בידיעות על ה"הגרף החברתי" שלה, שיאפשר למשתמשים ולשירותים לעשות מה שהם רוצים עם המידע של המשתמשים. היא הבטיחה שאפשר יהיה לעשות המון דברים חדשים ומגניבים, שהמשותף לכולם הוא שהם מכניסים לפייסבוק כסף. במקום להקליק "לייק" לספר, למשל, תוכל לומר שאתה "קורא" ספר.
אז היא הבטיחה. שנה אחר כך היא מקפלת את הזנב. השיטה החדשה זכתה בעיקר לביקורות, משום שתפקידה העיקרי נראה כיצירת ספאם בפיד של המשתמשים. החל מאתמול (ד'), אפליקציות שרוצות לבצע פעולות בפיד של המשתמש, יצטרכו להגביל את עצמן למספר מוגבל של פעולות שמאושרות על ידי פייסבוק: "לייקים", כמובן, "קרא", "צפה", "עקוב," "הקשב," ו"עקור לעצמך את העיניים." טוב, לא. פייסבוק עוד לא אדיפאלית.
בחדשות חיוביות למשתמש – וכמה כאלה כבר מגיעות מפייסבוק? – החברה גם מתחילה להתייחס ברצינות לבעיה המעיקה של אנשים שעושים משהו לתומם, כמו לקרוא מאמר, רק כדי לגלות שהאפליקציה הנתעבת שיתפה את המידע הזה עם ה"חברים" שלהם. מעתה, האפליקציות יצטרכו לקבל את אישור המשתמש לכך.
אבל חכו, יש עוד פייסבוק.
כמה אתה שווה לגוגל ופייסבוק?
זה משתנה, כמובן, אבל יש הערכות.
אחת ההערכות היא של מפתחי תוסף הדפדפן PrivacyFix, המודדים את היקף הפעילות שלך בפייסבוק וגוגל. מטבע הדברים, אם עיקר החיפושים שלך הם אחרי חופשות ומלונות יוקרה, ואתה גם טורח להקליק על הפרסומות (יש באמת אנשים שעושים את זה?), אתה שווה לגוגל יותר.
לפי הערכות התעשייה, גוגל עשתה 14.7 דולר בממוצע עבור כל אלף חיפושים ב-2010, וככל הנראה קיבלה פחות מזה ב-2011. ההכנסות לפייסבוק משתנות על פי רמת הפעילות שלך: המתכנת של התוסף, ג'ים ברוק, אומר שהוא עצמו שווה 1.68 דולר. הבת שלו, מצד שני, שווה לפייסבוק 12 דולרים. עוד קצת, והיא תהיה שווה מניית פייסבוק -למרות שבקצב הקריסה של התרמית של צוקרברג, זה לא יקח הרבה זמן.
התוסף מגלה לך, בין השאר, מי עוקב אחריך ברשת – ובאופן בלתי מפתיע, פייסבוק עוקבת אחרי משתמש ממוצע ב-87% מהאתרים שבהם הוא מבקר. מזה היא חיה, בסופו של דבר.
אירלנד. מקום המקלט העליז של חברות הטכנולוגיה צילום: cc by tonyhall
כאן המקום לציין שגם פייסבוק, משתתפת במשחק הונאת המס הבינלאומית: מסתבר כי היא שילמה סכומים זניחים בלבד לרשויות המס הבריטיות. ליתר דיוק, החברה שילמה להם פחות ממה שהיא משלמת בממוצע לעובד אחד שלה. היא דיווחה על הכנסות בבריטניה בשווי של 20.4 מיליון פאונד ב-2011, בעוד שההערכות הן שהיא גרפה בפועל 175 מיליון פאונד. כמו גוגל וכמה וכמה חברות בינלאומיות אחרות, התרגיל של פייסבוק הוא לפתוח משרד לצרכי מס באירלנד. זכרו את המשפט הזה כאשר חברות הייטק מספרות לכן שהן "מקדומת יזמות ומקומות עבודה" - אחריות חברתית מתחילה בתשלום מס.
ולידיעת פייסבוק אחרונה השבוע, תתשבח מפלצת הספגטי המעופפת.
אופס, המידע שלך חשוף
חוקר אבטחה בשם סוריה פראקש (Suriya prakash) הביך מאד את פייסבוק לאחרונה, והוכיח – ועכשיו החברה גם מודה בכך – שמאד קל לאסוף ממנה מספרי טלפון, ואת חשבונות המשתמשים שנלווים אליהם.
הפרצה היא בשירות הסלולרי של פייסבוק, המציע למשתמש לחפש חברים זמינים. אם המשתמש מאשר זיהוי בין המשתמשים ומספרי הטלפון שלהם - ולפי פרקאש רובם נותנים - הם פגיעים. סקריפט קצר ולא מסובך שכתב פראקש שולח לפייסבוק מספרי טלפונים רנדומליים, ומקבל באמצעותם את הפרופילים של המשתמשים שמספר הטלפון שייך להם.
לטענת פרקאש, הגדרות הפרטיות של פייסבוק כל כך חלולות, וכל כך לא מובנות למשתמש, שהוא יכול לאסוף פחות או יותר את כל מידע שהוא רוצה. הוא הודיע לפייסבוק על הפרצה, והיא חסמה אותה לבסוף.
לקח לחיים: לא לתת לפייסבוק את מספר הטלפון שלך. לא שזה בהכרח יעזור – פייסבוק תדע אותו אם הוא מופיע בספר הטלפונים של ה"חברים" שלך.
קצרצרים
1. דיווחנו אתמול (ד') על נסיונותיהם של מפרסמים לדרוש לשנות את תקן Do not track כך שהוא ירוקן מתוכנו ויאפשר לאתרים לעקוב אחרי משתמשים לצרכי פרסום. עכשיו, חברי הקונגרס המשתייכים לשדולת הפרטיות הביעו תדהמה, ואמרו שהמפרסמים פשוט "מעדיפים רווחים על פרטיות." אני לא יודע מה ההפתעה הגדולה – האידיאולוגיה הארסית של כלכלת השוק אומרת שכל דבר סחיר, אז על אחת כמה וכמה שמותר לחלל את הפרטיות שלך. כשהרווח הוא המטרה העליונה, כל השאר הופך לבלתי רלוונטי, או כמו שאמר את זה יפה העכברוש שמנהל את זינגה, "לא הבנתי מה הצורך בשיעורי אתיקה עסקית."
2. אחת הטקטיקות הדוחות במשפטי אונס היא נסיון של ההגנה לטעון ש"הקורבן הביאה את זה על עצמה," טכניקה שמזכירה באופן חשוד את התפיסה החרדית-מוסלמית-רדיקל-פמיניסטית שכל הגברים הם אנסים בפוטנציה, שלא מסוגלים לעמוד ביצרים שלהם ושאונס עשוי להיות, במצבים מסוימים, דחף בלתי ניתן לכיבוש. כדי לאושש את הטענה הזו, עוכרי הדין מנסים לחטט בעברה של הקורבן, והשטיק האחרון בתחום הוא ניסיון לקבל את היסטוריית המדיה החברתית שלה, כמו גם חיפושי גוגל. אבל הפעם, נאנסת נזעמת אחת החליטה להלחם בחזרה: "אני הקורבן, לא הפושע," היא אמרה לכלי התקשורת וסירבה לציית לצו ההבאה שהצליחו עוכרי הדין. היא הלכה לבית המשפט, ושופט שפוי יותר בעט את עוכרי הדין מכל המדרגות. המשפט נגמר ב-25 שנות מאסר לאנס. נשות ישראל, הזהרו: הסיכוי שלכן לקבל סעד דומה מבתי המשפט הישראליים, לא משהו.
ליגת הבייסבול האמריקאית רוצה למכור לכם יותר פרסומות צילום: MCT 3. ליגת הבייסבול האמריקאית רוצה להוציא לגמלאות מוצר ותיק שלה, כרטיס הנייר. הסיבה לכך, לדבריה, היא שהאוהדים מעדיפים כרטיסים דיגיטליים. או לפחות רובם: ב-2011 מדובר היה ב-55%, ב-2012 כבר היה מדובר בשני שליש. כרגיל, מי שנפגע מכך יהיו דווקא האוהדים המבוגרים, או סתם אנשים שיותר חשוב להם להוציא כסף על כרטיס למשחק מאשר גרוטאה סלולרית מתוחכמת. ומה יוצא לליגה מהמעבר לכרטיסים אלקטרוניים? המידע שלכם, כמובן, שישמש אותם לשלוח לכם יותר פרסומות. עוד סיבה להתנגד למעבר.
4. ונקנח בקצת הומור בחירות: מישהו הצליח לייצר Google Bomb מרשים, ואם תחפשו עכשיו במנוע התמונות של גוגל את הביטוי Completely Wrong, או, בתרגום לעברית, "יאיר לפיד," תקבלו תמונות של מועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות, מיט רומני. גם אצלנו יהיו בחירות בקרוב; האקרים ישראלים, התניעו את מנועיכם.
• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
