דו"ח טכנולוגי
בועת האפליקציות: כחצי מרווחי השוק מתחלקים בין 25 מפתחים בלבד
מדוע אסור להאמין למי שמספר לכם שכל אחד יכול לפתח אפליקציות ו"להביא את המכה", עבור מי נועד במקור חופש הביטוי ומה הקשר לפייסבוק ואפל, הטיימס הבריטי זורם עם הזמן ומיקרוסופט פותחת לציבור את הרשת החברתית שלה, Socl
לא, לא תהפוך למפתח צמרת
בעולם הקפיטליסטי בו אנו חיים ישנה אמת לא סימפטית: המשחק מכור - והיה מכור עוד לפני שנולדתם. זו אמת שחשוב לגורמי הכוח במשקי העולם להסוות כדי שההמונים לא יתקוממו ויפילו את השיטה. אז מדי פעם, זורקים להם איזו אגדה נחמדה לפיה אם יעבדו קשה בתחום מסוים - יגיעו רחוק. ולמה היתה זו אגדה? משום שפשוט אי דבר כזה "קיצור דרך לתהילה".
פעם היתה זו היסטריית הצבעונים, אחר כך - הבהלות לזהב של קליפורניה ומקומות אחרים, בשנות העשרים כל העולם ואשתו העמיד פנים שהוא מבין במניות (בתוצאות קטסטרופליות) וקשה לשכוח את בועת הדוטקום של סוף שנות התשעים. לאחרונה נולדה אגדה חדשה - זו של האפליקציות. כל אחד, אומרים לנו, הוא פתית שלג ייחודי שבמאמץ מינורי יוכל לפתח אפליקציה. יש אפילו תוכנות שיחסכו ממך את הצורך אשכרה להבין בתכנות ויבנו לך אפליקציות מוגבלות.
אתה לא "רק מספר שורות קוד מהמיליונים"; אלא "מספר שורות קוד מפשיטת רגל" איור: רחלי שלו זה נחמד, אבל זה לא יהפוך אף אחד למארק צוקרברג. יש מיליוני אפליקציות בעולם - אפל וגוגל מתהדרות כל אחת בחנות אפליקציות עם יותר מ-700,000 מהן. איך או יודעים שזו אכן אגדה? פשוט מאוד: מכל 120 מיליון הדולרים שנשפכו ב-20 הימים הראשונים של נובמבר על אפליקציות - כמחצית מן הסכום הגיעה ל-25 מפתחים בלבד. נחזור על זה שוב: יש עשרות אלפי מפתחי יישומים בעולם. חצי מהכסף בתחום הולך ל-25 מהם.
רק אחד מבין 25 המופלאים אינו מפתח משחקים. אף אחד מהם הוא לא גאון בודד שעובד על הלפטופ שלו בדירת חדר וחולם לשחזר את הצלחתה של ג'יי קיי רולינג. כולם עובדים בחברות מסודרות שלהן אורווה שלמה של מפתחים ודיביזיית אנשי שיווק ופרסום. אלו האחרונים הם המפתח לרווחים: יש כל כך הרבה אפליקציות, שאין סיכוי שמישהו ימצא דווקא את שלך בלי מאמץ שיווקי. הסיכוי שלך לפרוץ לשוק שכבר נשלט על ידי חברות גדולות הוא, איך לומר? אף קטן יותר. אין קיצורי דרך. אם אנחנו רוצים שרוב האוכלוסיה תחיה ברווחה, נצטרך להחליף את השיטה.
עידן הצנזורה הגדול
אף אחד לא חייב לכם במה.
זו אי ההבנה הגדולה בכל מה שקשור לזכות הדיבור. זכות זו אינה מופנית כלפי אנשים פרטיים או חברות: היא מופנית כלפי ממשלות. לממשלה אסור לסתום לך את הפה. לחברה פרטית או לסתם בן אדם יש את הזכות למחוק את הזבל שזה עתה שפכת באתר שלו. או, באותה המידה - למחוק את המאמר הגאוני שפרסמת אצלו.
נקודה מבלבלת אחרת היא ביקורת. לכל אדם יש זכות להביע את דעתו האווילית/מבריקה - אם בעל הפלטפורמה לא מחק אותה. פגעתם במישהו כי כתבתם שהוא עשה או אמר משהו תמוה ומשונה? כמו למשל, התנגד לליגליזציה של משהו בטענה שהוא "לא חוקי"? טוב מאוד; לאף אחד אין חסינות מביקורת ברשת - וכולנו יכולים להיעלב באופן שוויוני.
לא בוכים על פוסט שנמחק צילום: SHUTTERSTOCK והבלבול הזה נובע, בין השאר, מכך שהמין האנושי (או יותר נכון, מי ממנו שחי במדינה חופשית) מחזיק כיום בזכות דיבור שמעולם לא היתה לו. פעם זכות הביטוי היתה שמורה לאנשים שהיה להם מספיק כסף או מספיק קשרים עם בעלי עיתונים. או, במילים אחרות, עד לאחרונה, זכות הביטוי היתה שמורה לאנשים שנולדו להורה הנכון או שזכו בכישרון כתיבה שבעלי עיתונם לא יכלו להתעלם ממנו. ושאר בני האדם? להם עמדה הזכות לכתוב גרפיטי, בתנאי שהם בכלל ידעו לכתוב. השמירה על זכות הביטוי יועדה במקורה לגנה על המעמד הבינוני העליון מפני עריצים.
אבל, למרות שאנחנו חיים בעידן שיא של זכות הביטוי, גם הצנזורה נמצאת בשיא של כל הזמנים. צנזורה היא לא רק מה שממשלת סין עושה למחייתה: מדובר גם במה שפייסבוק ואפל עושות על בסיס יומיומי וטוויטר לעתים נדירות. והעניין הוא שאפל, פייסבוק וטוויטר לא חייבות לכם כלום. אתם משתמשים בשירותים שלהן והשירותים הללו מכילים סעיפים שעל פיהם מותר למחוק את התוכן שלכם אם הם מעצבנים את החברה. אין לכם שום הגנה חוקית או הגנת זכות.
ההגנה היחידה שיש לכם היא שסתימת פיות יכולה ליצור תדמית שלילית לחברה, במיוחד לאחת שתחום העיסוק שלה הוא תקשורת. רוצים לשמור על זכות הביטוי שלכם? צרו פלטפורמה משלכם. קנו דומיין משלכם. אז, רק הממשלה תוכל לסתום לכם את הפה וכנגדה יש לכם לא מעט הגנות. משתמשים בשירותים של אפל ופייסבוק ומתבאסים כשמוחקים לכם קבוצה או אפליקציה? אל תתפלאו.
הטיימס צועד עם הזמן
פעם הטיימס של לונדון היה השופר הרשמי של המשטר הבריטי. מי שיעיין בגליונות שלו מהמאה ה-19 צפוי להתפלא: העמוד הראשון שמור לידיעות חברה, נוסח מי התחתן עם מי ומי הוליד את מי. כשהאימפריה שעליה השמש לא שוקעת לעולם נשלטה על ידי אריסטוקרטיה - אלו היו החדשות הכי חשובות.
הרבה מים זרמו מאז בתמזה והיום הטיימס הוא בסך הכל עוד עיתון באימפריית האזנות הסתר של רופרט מרדוק. כמו רוב עיתוני העולם, גם הוא נאבק על קיומו. פעם היתה המערכת מקבלת תשלום מצאצאים של לורדים שדיווחו על הנשף הקרוב; היום כבר אין בזה כל כך הרבה כסף.
נקסוס7. יציל את הטיימס? צילום: בלומברג אז מה עושים? את מה שהאריסטוקרטיה הבריטית תמיד הצטיינה בו: מתאימים את עצמך לזמן החדש. הטיימס מציע כעת למנויים שלו מחיר זול במיוחד על טאבלט הנקסוס 7 של גוגל - ומי שיקנה מנוי יקבל גם את אפליקציית העיתון ישירות על הגרוטאה. יכול להיות שזה המודל העסקי של העיתונים בעתיד.
האימוץ של המודל הזה – קח טאבלט בזול, קנה מנוי - יהיה קל יחסית בעולם המערבי ובעייתי משמעותית יותר בישראל: חלק ניכר מהאוכלוסיה בישראל לא מוכנה להשתמש במכשירים חשמליים בשבת - והעיתונים מוכרים משמעותית יותר עותקים בסופי השבוע.
לא מוותרים בלי מאבק
מארק צוקרברג ודאי בז לרגולטורים, הן בארה"ב והן באירופה: עד כה הם לא הצליחו לבלום את המהלכים שלו נגד הציבור. עכשיו מסתבר שקבוצת סטודנטים היא יריבה מסובכת הרבה יותר.
הקבוצה, Europe v Facebook קמה אחרי שסטודנט אוסטרי, מקס שרמס נדהם לגלות אילו כמויות עצומות של מידע משחטת הפרטיות הצוקרברגית שמרה עליו. הוא והארגון שלו פנו לרשויות הפרטיות של אירלנד, שם שורץ המשרד של פייסבוק מטעמי אי תשלום מס. נציבות הפרטיות האירית השמיעה קצת "נו נו נו" וצוקרברג המשיך לעשות כסף ממכירת המידע הפרטי שלכם.
אתם בוהים בפייסבוק. לאוסטרים נמאס שפייסבוק בוהה בהם צילום: בלומברג
שרמס לא נשבר, ועכשיו הוא מגייס כספים למאבק משפטי. טכנית, המאבק המשפטי הזה יהיה נגד נציבות הפרטיות האירית, ושרמס יצטרך להוכיח לבית משפט אירופי שהיא לא עשתה את עבודתה כיאות, אבל שרמס מתעקש שהמאבק שלו הוא לא נגד הנציבות, אלא נגד פייסבוק עצמה. הארגון שלו מגייס עכשיו כספים לשם כך, ומסתבר שאנשים פרטיים נלחמים בפייסבוק הרבה יותר מאשר הרגולטורים שאמורים היו לעשות את העבודה.
קצרצרים
1. אסטה לה ויסטה, בייבי: מדינת קליפורניה פרסמה אזהרה למפתחי אפליקציות, לפיה אוי להם אם ימכרו לאזרחיה אפליקציות ללא פרסום מדיניות הפרטיות של החברה במקום בולט - רצוי באורות מהבהבים עם נצנצים. חברה שתשווק אפליקציה לתושב קליפורניה בלי מדיניות כזו תמצא את עצמה משלמת קנס של 2,500 דולר לכל הורדה. יש להניח שלא מעט חברות ומפתחים מתרוצצים בכל עבר בחיפוש אחר עוכרי דין שיבנו להם מסמך מדיניות פרטיות.
בקליפורניה אוהבים שמש, ים ופרטיות גולשים צילום: בלומברג
2. האפיפיור בנדיקטוס ה-16 ידוע בחיבתו לטכנולוגיה – הפתיחות שלו כלפיה עומדת ביחס הפוך לשמרנות הכללית של מי שכקרדינל כונה "הרוטוויילר של אלוהים". שלשום (ב') הודיעה הכנסיה הקתולית שלאפיפיור יש חשבון טוויטר, @pontifex - אחד התארים הקבועים של האפיפיור (שנגנב ישירות מראשי המדינה הרומאית, הוא פונטיפקס מקסימוס). ובכן, אף שהפונטיפקס מקסימוס לא כתב ולו ציוץ אחד, כבר יש לו 500,000 עוקבים. ככה זה כשיש לך 400 מיליוני מאמינים ומתייחסים אליך כאילו היית ראש מדינה.
3. סימנים של זהירות מבורכת בגוגל: התמנון העליז הודיע כי במסגרת הפס הרחב שהוא התקין בעיר קנזס סיטי, הוא שקל גם לספק לתושבים שירותי טלפוניה. בגוגל ירדו מהתכנית הזו, כי הם הגיעו למסקנה שהרגולטורים - שעסוקים במרץ בקיטלוג של המחושים השונים של גוגל - עשויים שלא להתלהב מהפריצה שלה לתחום חדש. בגוגל אמרו שבעוד שטכנולוגית המהלך היתה פשוטה למדי, יש כל מיני חוקים מציקים בנושא ולא התחשק להם להסתבך.
4. אם אתם סובלים ממחסור בטרשות חברתיות, וצריכים רשת חברתית נידחה אפילו יותר מגוגל+, אז מיקרוסופט פתחה את Socl שלה לציבור. אז כן, אפילו שטח ההפקר בסטאליגרד של 1942 והירח זכו ליותר מבקרים מהרשת החברתית הזו, אבל מבחינת התכונות והיכולות? Socl עושה בית ספר לגוגל+.
5. אוי. חברת Square Enix, שמוציאה את משחק ההתנקשויות הפופולרי Hitman, ניסתה ליצור פרסומת לכותר החדש בסדרה על ידי קמפיין בפייסבוק. במסגרתו, המשתמשים התבקשו להזמין חיסול של אחד מהחברים שלהם. הסיבות להתנקשות כללו, בין השאר, "נוחר יותר מדי" וניתן היה להגדיר את המטרה על פי שלל תיאורים גופניים. לאחר מכן, היתה נשלחת ליעד החיסול הודעה לפיה מי מחבריו בפייסבוק מאחל לו מוות מידי רובה הצלפים של גיבור המשחק. לא מעט אנשים לא הבינו את ההומור - ואף נבהלו. Square Enix מיהרה להתנצל ולהסיר את הפרסום.
• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
