רוקדים עם גאדג'טים

אנחנו הולכים ברחוב ולא מורידים את העיניים מהסמארטפון. בעבודה אנחנו חובטים קלות במחשב כדי שיעבוד יותר מהר, ולפני השינה אנחנו בוהים ב"איך פגשתי את אמא" באייפד, בעודנו שוכבים במיטה ומביטים במסך בחצי עין. הטכנולוגיה המודרנית לא רק חוללה מהפכה באופן שבו אנחנו יוצרים, צורכים ומשתפים מידע. היא גם שינתה, בצורה בולטת אך לרוב לא מובחנת, את האופן שבו אנו זזים ואת התנועות שאנו מבצעים.

אם מדובר בהנפת הטלפון הסלולרי באוויר בגלל קליטה גרועה, ואם בנהיגה עם הברכיים בזמן שהידיים אוחזות בטלפון (אל תנסו את זה, בבקשה‭,(‬ הטכנולוגיה הוסיפה עשרות ואף מאות מחוות חדשות למאגר האנושי.

מחקר חדש בשם "טקסים מסקרנים: אינטראקציה באמצעות מחוות ביומיום הדיגיטלי" מקטלג את מגוון המחוות שמכשירים טכנולוגיים גורמים לנו לבצע. המחקר, שפורסם כספר דיגיטלי, לא רק מתעד את ההווה - אלא גם עשוי לתרום לעיצוב העתיד.

הממצאים יכולים לשמש כנקודת מוצא לפיתוח מוצרים חדשים שתואמים את המחוות שאנו כבר מבצעים‭,"‬ אומר ל"כלכליסט" ניקולס נובה, אחד מארבעת עורכי המחקר.

ההולך במעגלים: המשתמש משוחח בטלפון בחלל גדול כמו תחנת רכבת או קניון, ונוטה ללכת במעגלים בזמן השיחה באופן שמנתק אותו לחלוטין מסביבתו. החוקרים טוענים שזו התנהגות אורבנית מתוחכמת: היא משדרת כי המשתמש עסוק ושהוא זקוק לפרטיות, אף שהוא נמצא בציבור

נובה, מרצה באוניברסיטת ז'נבה לאמנות ועיצוב, ערך את המחקר בקיץ האחרון, בעת ששימש כחוקר אורח ‭Art Center College of Design-ב‬ בקליפורניה. תמיד התעניינתי במחוות וטקסים שקשורים לטכנולוגיה דיגיטלית‭,"‬ הוא מספר בראיון ל"כלכליסט‭."‬ "זה נושא שתמיד הבחנתי בו בפרויקטים שביצעתי, ולכן בחרתי אותו הפעם כמושא מחקר מרכזי.

מחפשת האינטרנט: המשתמשת מסתובבת כסהרורית בחדר כשהמכשיר הסלולרי לפניה, ומבטה מרוכז בסימן הרשת האלחוטית. החוקרים טוענים שמתכנני שטחים ציבוריים לא מתחשבים בכך שאנשים מתרכזים במקום שבו קליטת ה־WiFi היא הטובה יותר.

ליטוף למחשב הנייד

החוקרים בחנו תחילה כיצד המחוות ה"דיגיטליות" באות לידי ביטוי בחיי היומיום. "יצאנו למקומות ציבוריים כמו בתי קפה ותצפתנו‭,"‬ סיפר נובה.

"ישבנו שם הרבה זמן, צילמנו וראינו מה אנשים עושים. ואז ניגשנו לאנשים ושאלנו אותם על הדרך שבה הם משתמשים בסמארטפון או במחשב הנייד שלהם. זה עזר לנו להבין מדוע הם ביצעו מחוות מסוימות‭."‬

מעבירת התיקים: המשתמשת נכנסת לרציף הרכבת ומעבירה כרטיס חכם כדי לשלם מבלי להוציא אותו מהתיק. המחקר טוען שהנוסעים בתחבורה הציבורית תמיד נמצאים צעד אחד לפני הטכנולוגיה שמעצבים עבורם.

את המידע שאספו נובה ועמיתיו הם ניתחו כדי למצוא מחוות בולטות. "אם ראינו שאנשים חזרו על תנועה מסוימת, רשמנו זאת לפנינו‭,"‬ אמר החוקר.

"התעניינו גם במחוות יוצאות דופן, כאלו שלא נפוצות במיוחד אבל הן מוזרות ומעניינות. אחת ההפתעות המרכזיות היתה המספר הגדול של אנשים שנוהגים תוך כדי שימוש במכשיר אחד או שניים. ראינו אנשים מזיזים את ההגה בעזרת הרגליים, עם אייפון ביד ימין ונגן מדיה ביד שמאל‭."‬

פרצוף הבבון: המשתמש מכסה את פניו ואת הטלפון במהלך השיחה, ובכך רומז שהיא פרטית ושהוא מרוכז בדובר מהצד השני של הקו. החוקרים שואלים האם אוזניות בלוטות' צריכות לכלול אביזרים כמו מסיכות, כיסוי לפה או צווארון גולף.

אנשים שונים, תנועות דומות

החוקרים הבחינו גם בתגובות רגשיות שהפגינו אנשים כלפי הטכנולוגיה שברשותם. "ראינו אדם שבעט בשואב אבק רובוטי, ואנשים שמכים מחשבים או מכונות לממכר מזון‭,"‬ אמר נובה, "הופתענו גם מהמחוות שמבצעים אנשים כשהם אוהבים את המכשירים שלהם. הם יכולים לגעת בעדינות וללטף את המכונית או את הלפטופ‭."‬

הצופה העצלנית: המשתמשת שוכבת במיטה וצופה בסרט בלפטופ תוך שהיא משעינה את המכשיר על הצד. פיתוח יצירתי של התנוחה הזו יכול להיות מוצרים היוצרים קשר מוגבר בין המשתמש למסך, כמו קפוצ'ון שאטום לרעש מבחוץ.

לדברי נובה, כשמבינים כיצד מתנהגים אנשים כשהגאדג'ט שברשותם מפסיק לתפקד כשורה, ניתן להשתמש במידע זה כדי לעצב מוצרים מוצלחים יותר. "ראינו מישהו מרים אצבע באוויר כשהטלפון הסלולרי שלו לא עבד, כי הוא חשב שזה ישפר לו את הקליטה. אדם אחר ניער את הלפטופ שלו, כי המסך לא עבד. זה מעניין מאוד מנקודת מבט עיצובית‭."‬

מעשירת השיחה: המשתמשת מציגה תוכן באמצעות הסמארטפון במהלך שיחה עם אדם אחר, למשל בזמן ארוחת הערב. מעצבים כבר התייחסו לתופעה ופיתחו "שולחנות אינטראקטיביים", אבל החוקרים טוענים שזו רק ההתחלה: בעתיד גם התוכן שמוצג במכשיר יכול להיות מותאם אוטומטית לנושאי השיחה סביב השולחן.

לדברי נובה, מגוון התנועות שנלוות למכשירים השונים היה רחב מכפי שציפו החוקרים. "לא ציפינו שניתקל במחוות רבות שקשורות לשלט רחוק למשל, כי אין לו חיישן תנועה. אבל אנשים הזיזו את השלט מצד לצד בניסיון לתקשר עם הטלוויזיה, או ניסו לנער אותו כשהוא לא עבד כמו שצריך. התנועות אמנם היו מגוונות, אבל בוצעו באופן דומה בידי אנשים שאין להם הרבה במשותף. "בדקנו אנשים ממקומות שונים ובגילים שונים, והמחוות שהם ביצעו היו קבועות מאוד‭,"‬ אמר החוקר.

הנהג שעושה ג'אגלינג: המשתמש אוחז בסמארטפון באחת מידיו ובנגן מדיה באחרת בזמן נהיגה. כשהוא עושה זאת, הוא נוהג בעזרת הירכיים והברכיים — באופן מסוכן, כמובן. החוקרים מציעים שתי דרכים לפתור את הבעיה הזאת: לעודד ריכוז בנהיגה בלבד, או להפוך את "ג'אגלינג המכשירים" עצמו למסוכן פחות.

במקביל לשינוי במחוות האנושיות בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית, מתרחש גם תהליך בכיוון ההפוך: מכשירים שונים, כמו מערכת הקינקט של מיקרוסופט או Wii של נינטנדו, פועלים באמצעות זיהוי תנועות אנושיות.

עם זאת, לדברי נובה, ברוב המקרים המכשירים דורשים מהמשתמש לבצע מחוות שהוא אינו רגיל אליהן. "אנחנו רוצים ללמוד יותר על התנועות שאנשים עושים בטכנולוגיה קיימת, כי זה עוזר ליצור מוצרים טובים יותר ופתרונות טכנולוגיים אופטימליים. הוספנו במחקר הסבר על ההשלכות העיצוביות של כל מחווה, ומה ניתן ללמוד מכך‭."‬

נובה ועמיתיו מתכוונים לא רק לשמש כמשקיפים מהצד, אלא גם להיות הראשונים שייהנו מפירות התובנות שאספו.

"אנחנו רוצים לבחור כמה מחוות ולעצב אפליקציה או מוצר שמבוססים עליהן‭,"‬ הוא מסביר, "נבדוק, למשל, האם אנו יכולים לעצב מוצר שמתחשב בכעס שהמשתמש עשוי להפנות כלפיו‭."‬ במילים אחרות, אולי כשנחבוט במחשב בעוד כמה שנים כדי לזרז אותו - הוא באמת יעבוד מהר יותר.

הכתבה פורסמה לראשונה במהדורת האייפד של כלכליסט