דואר אדום ועידות

דו"ח טכנולוגי: מראה, מראה שעל הקיר, היש פתטי ממני בכל העיר?

גברים משלמים לנשים כדי שישמשו כחברות-פייסבוק שלהם, ביפן לא שמעו על מות הפקס, בקנדה הורגים חוק בעייתי ועלייתו של Goodreads

כיצד לרכוש חברים (מזויפים)

אין לך חיי חברה? הדבר מטריד אותך מספיק כדי להוציא קצת כסף, אבל לא מספיק כדי להשקיע משמעותית בשיפור הכישורים החברתיים שלך? יש פתרון.

תמורת חמישה דולרים בלבד, אשה יפהפיה תודיע בחשבון הפייסבוק שלך שהיא חברתך החדשה. היא תכתוב כמה תגובות על הפוסטים שלך ואפילו תשקיע בסרטון קצר. במשך שבוע שלם, תוכל להתהדר בכך שאתה in a relationship. שבוע לאחר מכן, תגיע הפרידה המצערת והחברה השכורה תעבור הלאה, ללקוח הבא.

כתב ה-BBC דייב לי ביצע תחקיר על הנושא, ובמשך שבוע היה חברה של "סופיה," אשה בריטית שחיה מהעיסוק המפוקפק הזה. יש לקוות שלא רק ממנו, כי קצת קשה לחיות מחמישה דולרים לשבוע. אבל תוך זמן קצר הסתבר ללי שהחזקת חברת פייסבוק מזויפת זה תפקיד קשה למדי. יותר מדי אנשים שהוא מכיר דרשו הסברים. אז למה אנשים עושים את זה? ל"סופיה" היתה תשובה חד משמעית: כדי לגרום לאנשים אחרים, קרי אלה שזרקו אותך, להרגיש רע.

גלגלי שיניים לנצח

בישראל, ובמדינות מערביות אחרות, כשמישהו מבקש ממך לשלוח לו פקס, בדרך כלל מדובר בגורם רשמי שהחליט שממש לא בא לו לעשות את מה שאתה דורש ממנו, אז הוא הולך לייבש אותך. אז אתה צריך ללכת למקום שעדיין מחזיק את אחת הגרוטאות הללו, לקוות שהמסמך לא ייקרע על ידי המכשיר, ואחר כך לעבור לשלב המייגע של שיחת הטלפון – אם אתה בר מזל, זו רק שיחה אחת – שמטרתה לברר האם הפקס אכן הגיע ליעדו.

פקס. עדיין מככב ביפן צילום: shutterstock

ביפן זה לא המצב. בשנה האחרונה, היפנים קנו 1.7 מיליון מכשירי פקס, ונכון לשנת 2011 100% (!) מהעסקים הקטנים והגדולים ביפן, כמו גם 45% מהבתים הפרטיים, החזיקו במכשירי פקס. אפילו קבוצת היאקוזה הגדולה ביפן משתמשת בפקס – כדי לשלוח הודעות גירוש לחברים שסרחו, למשל. אחרי רעידת האדמה הגדולה של 2011, חברות החלו לשווק מכשירי פקס שפועלים גם על סוללות, למקרה שרעידת אדמה תחסל את אספקת החשמל.

זה לא הכל - כשחברה שמשווקת ארוחות צהריים באמצעות מכשירי פקס ניסתה לעבור מודרניזציה לפני שנה והחלה לשווק את הארוחות באמצעות האינטרנט, המכירות התרסקו. החברה חזרה במהירות להפעיל את הפקסים, ועכשיו הכל זורם כתמיד.

בעלי אותה חברה אמר ל"ניו יורק טיימס" כי יש משהו בתרבות היפנית שדורש את המגע האישי שעדיין אפשר להשיג בפקס כתוב ביד אבל הרבה יותר קשה להשיג בטופס מקוון. כשמישהו מזמין ארוחה בפקס, הוא יכול לבקש שהיא תגיע עם ביצה קשה, למשל. אפשר לעשות את זה בטופס מקוון, כמובן, אבל מנסיוני – כמובן, בתרבות שונה מאד מזו של יפן – בדרך כלל מתעלמים מהבקשות הללו.

וכמובן, ישנו הפיל באמצע החדר היפני: האוכלוסיה היפנית מזדקנת. חברה מזדקנת מהססת יותר לאמץ אמצעים חדשים, ומעדיפה להשתמש באמצעים שהיא מכירה היטב. זה יכול להסביר למה לפני שלושים שנה יפן היתה אחת החברות החדשניות ביותר, והיום היא מדדה מאחורי מדינות כמו דרום קוריאה הדינאמית.

הוציאוהו ויישרף

ככלל אצבע, על חוקים שמגיעים עם כותרת כמו "הגנה על ילדינו" צריך להסתכל בזהירות ששמורה להצעה טובה מדי שמגיעה ממישהו בכיר בעולם התחתון. חוק קנדי, בעל השם החשוד "חוק ההגנה על ילדים מפני טורפים ברשת" חוסל על ידי הפרלמנט הקנדי, אחרי שקבוצות פרטיות עשו את הג'וב שלהן ואשכרה קראו את הצעת החוק.

Would someone please think of the children צילום: shutterstock

החוק קבע שכדי להגן על ילדים מהסכנה הפוטנציאלית של פגישה מקוונת עם טורף מיני, ספקיות הרשת הקנדיות מתבקשות לעקוב אחרי כל הפעילות של הלקוחות שלהן ברשת, ולהעביר את המידע לסוכנויות המשטרה השונות של קנדה על פי דרישתן.

לסוג הזה של פעילות יש שם. קוראים לזה "האזנה ללא צו בית משפט". זה אולי נשמע הגיוני לגמרי לאוזניים ישראליות, מדינה שבה רב פקד יכול להודיע לחברת סלולר שהוא צריך את כל המידע שיש לה על מישהו, אבל במדינות אנגלו-סקסיות זה מונח בעייתי מאד, שמסריח מעריצותה של המדינה. לזכותם של יוצאי אנגליה, הלקחים הקשים של מלחמת האזרחים והעריצות הצבאית שבאה אחריה עדיין זכורים להם מ-1660.

אז ארגוני הפרטיות וזכויות האזרח הקימו קול זעקה גדולה, והתוצאה היתה שאפילו שר המשפטים הקנדי מצביע נגד החוק. כך צריך.

Goodreads שועט קדימה

חובבי ספרים נתקלו במשך שנים בבעיה מעיקה: ספר הוא השקעה ניכרת של זמן, ולעתים גם של כסף. איך תדע אם הספר שאתה שוקל לרכוש אכן יהיה השקעה ראויה מבחינתך? אפשר לקרוא ביקורות ספרים, אבל אם פעם זו היתה אמנות שיצרה מאמרים שהיה שווה לקרוא גם אם לא היתה לך כל כוונה לרכוש את הספר, היום היא איבדה הרבה מאד מכוחה.

וכמובן פעם, לכל קורא רציני היתה חנות שאליה היה סר לעתים תכופות, ושעל שיקול דעת המוכרים הוא סמך. כיום, המוסד הזה כמעט ולא קיים. נשארנו עם רשתות ענק ומוכרים שעובדים שם כדי לממן איכשהו את הלימודים שלהם. זה לא אותו הדבר.

האתר Goodreads מנסה לפתור את הבעיה הזו. הוא מאפשר לאנשים לדווח על הספרים שהם קוראים, לדרג אותם, לכתוב ביקורות, ולציין את הספר על הספרים שהם מתכוונים לקרוא בעתיד. יש לו כבר 15 מיליון חברים,

המשתמשים של גודרידז אוהבים את השירות, בין השאר, משום שקשה לעשות עליו את המניפולציות שנעשות דרך קבע בביקורות באתר של אמזון. מדובר בסופו של דבר ברשת חברתית לאוהבי ספרים, וכרגע היא המקור הגדול ביותר ברשת לביקורות ספרים עצמאיות – עם 21 מיליון.

קצרצרים

1. זוכרים את התקופה שבה אנשים קראו לכל מכשיר סלולרי "פלאפון", בגלל שלחברה אחת היה מונופול ארוך שנים בתחום, ולקח זמן עד שזה השתנה? אז משהו דומה עובר עכשיו על אנדרואיד. יותר ויותר נוצרת זהות בין אנדרואיד ובין מכשיר הדגל של סמסונג, גלקסי. סמסונג היא מותג האנדרואיד הנפוץ ביותר, עם נתח שוק של 42.5%, כשהמתחרה הקרוב מדדה הרחק מאחור עם שישה אחוזים. המותג "גלקסי" מתחיל לתפוס את מקומו של המותג "אנדרואיד". לא בטוח שזה מפריע יותר מדי לגוגל,

אבל עדיין.

סמסונג גלקסי S3 מיני. "גלקסי" מתחיל להחליף את אנדרואיד כמותג

2. קבוצה של נוכלים מקוונים, שפיתחו דופקה שחסמה מחשבים ושמה עליהם הודעה שבעל המחשב חשוד על ידי יורופול – סוכנות המלחמה בפשע של אירופה – בכך שהוא מחזיק תוכן לא חוקי ואשר על כן עליו לשלם "קנס," חוסלה. הכנופיה, שפעלה בכ-30 מדינות, נעצרה כתוצאה מפעולה משולבת של... יורופול. עשרת חברי הכנופיה, כולם מחבר העמים לשעבר, נעצרו בשלל מקומות בעולם, בכלל זה באיחוד הנסיכויות. בפעם הבאה תעצבנו ארגון שלא עוסק באכיפת חוק, טמבלים.

3. קבוצה של מדענים עובדת יחד עם אדובי כדי לפטור את האנושות מהצורך המעיק להשתמש בידיים שלהם, על ידי בניית אפליקציה שתאפשר עיבוד תמונה באמצעות פקודות קוליות בלבד. בפועל, התוצאה נראית הרבה יותר מעיקה. אתה אמור ללמד את התוכנה מהם העצמים שהתמונה מכילה ואז להורות לה להפעיל עליהם אפקטים שונים. לא יודע. תנו לי עכבר.

4. למפעילי מל"טים אמריקאים יש עכשיו מדליה משלהם, שנקראת רשמית Distinguished Warfare Medal, על פעולות שמשפיעות על שדה הקרב מרחוק מבלי להשתתף בו פיזית. יש לציין שהפנטגון שמר על שאריות של שפיות והמדליה הזו איננה מייצגת אומץ בשום צורה שהיא.

5. ארנט סמית, חבר קונגרס מג'ורג'יה, ממש לא אהב את העובדה שממיסט מקומי פרסם תמונות שכוללות את ראשו של סמית' על גופם של כוכבי פורנו בשלל תנועות. לפיכך, ובהתאם לזאת, מעלה הצעת חוק שמטרתה להוציא את הלעג הזה אל מחוץ לחוק. סמית', טוען שהתיקון הראשון לחוקה לא מאפשר לאנשים לצחוק על אנשים אחרים. הוא טועה. מירי רגב, מאחוריך.