סיונארה, צוקרברג: הדור הצעיר נוטש את פייסבוק לאנחות

שלום ולא להתראות

נטישתה של פייסבוק על ידי הצעירים היא עובדה מתועדת. כל כך מתועדת שפייסבוק נאלצה להודיע עליה לרשות לניירות ערך משום שהרשת החברתית עלולה לאבד דור שלם כך ולהיתקע רק עם המבוגרים. ולכך יש מחיר תדמיתי ניכר.

אז למה צעירים - בני נוער, אם לדייק - לא רוצים לשהות בפייסבוק? מסתבר שיש להם שכל ישר. הם קולטים שהטרשת החברתית גוזלת מהם יותר מדי זמן. הם מבינים שהיא מעודדת אותם לחלוק יותר ויותר מידע, גם מידע שאין בו צורך וגם מידע שלא מעניין אף אחד. פייסבוק צריכה את המידע הזה - היא חיה ממכירתו למפרסמים - אבל הדור הצעיר קולט שכדי למלא את הכיסים התפוחים ממילא של מארק צוקרברג, היא הופכת את כולנו לנרקיסיסטים. והם פשוט לא רוצים להיות שם יותר.

"היי, תראו מה בישלתי! / שחטתי!" כבר לא מדבר יותר לדור הצעיר. צוקרברג צילום מסך: Facebook

רבים מהם פונים לטאמבלר. זו נתפסת כמקום שבו אתה לא צריך להתפאר כל הזמן, לא צריך לתחזק כל הזמן איזו זהות וירטואלית - ויכול פשוט לחלוק דברים עם מספר מצומצם של חברים ולהינות מהחיים. חלק מהסקרים מראים שבקרב בני 13-25, טאמבלר פופולרית יותר מפייסבוק. היא מאפשרת להם לבנות דמות אחרת - ולשלוט בצורה הרבה יותר פשוטה בהגדרות הפרטיות שלהם.

דברים הגיעו לכדי כך שכאשר פרש מנהל המוצר של פייסבוק, בלייק רוס, הוא נאלץ להסיר את מכתב הפרידה שלו. הסיבה: הוא כתב בבדיחות הדעת שהדיווחים העיתונאיים על כך שצעירים נוטשים את פייסבוק הביאו אותו למסקנה שאין לחברה עתיד. אלא שיותר מדי אנשים לא הבינו שמדובר בבדיחה, אם אכן היתה כזו בכלל.

הכל בגלל מסמר קטן

אם כבר נגעתי בנושא, אציין שחוקרים במכון הפדרלי השווייצרי לטכנולוגיה בציריך פרסמו מחקר, שמנסה להסביר למה התפגרה אם כל הרשתות החברתיות, פרנדסטר. ביולי 2009 סבלה פרנדסטר מתקלה ארוכה וכשהתאוששה, התברר ששתמשיה ברחו לאתרים אחרים, ביניהם פייסבוק. אז מה הרג את פרנדסטר?

קודם כל, אומרים החוקרים, לשימוש ברשתות חברתיות יש מחיר: אתה צריך לבדוק מדי פעם מה קורה שם, אתה צריך להגיב ולתחזק את הפרופיל שלך. זה דורש זמן. כאשר המחיר עולה על התועלת, אנשים מתחילים לחפש את סירות ההצלה. החוקרים מצאו שבמקרה של פרנדסטר, המחיר של השימוש בה עלה דרמטית בחודשים שקודם לקריסתה, משום שהיא ביצעה כל מיני שינויים לא חכמים בממשק. התקלה שהשביתה את הרשת היתה רק הקש ששבר את גב הגמל: חלק ניכר מהמשתמשים כבר היו ממורמרים.

פרנדסטר, מנוחתה עדן

ואם משתמש אחד עוזב, יש לכך השפעה על החברים שלו: גם הם עשויים לחשוב שהגיע הזמן שימצאו משהו מוצלח יותר לעשות עם הזמן שלהם. אחרי הכל, ראובן כבר לא שם. החוקרים מצאו שככל שיש לך מספר חברים גדול יותר, כך אתה עמיד לאפקט הזה. אבל אם מספר החברים שלך מצומצם, אז כל אחד מהם שעוזב הוא תמריץ שלילי לביקור ברשת.

למחקר הזה יש השלכות לא רק על פרנדסטר עצמה. משתמשי פייסבוק הצעירים, כפי שתואר לעיל, כבר הגיעו למסקנה שהמחיר שפייסבוק גובה גבוה מדי עבורם. היתה הקריסה הפתאומית של דיג, שיום אחד פשוט נמאס למשתמשים שלו והוא נעלם תוך ימים, כשהוא משאיר מאחוריו רק את קווין רוז כסלבריטאי מדיה חדשה מפוקפק. ובעגלא ובזמן קריב, זה גם מה שיקרה לפייסבוק.

ברדלי מאנינג ותרבות השושו

כאלף ימים לאחר שנעצר (למרות שהחוק הצבאי קובע שיש להעמיד אדם לדין תוך 120 יום מרגע מעצרו), החל בסוף השבוע משפטו של ברדלי מאנינג - החייל האמריקאי שהדליף חומר מסווג לוויקיליקס. הוא הודה בעשר עבירות פעוטות יחסית, כשהוא מכחיש בתוקף את סעיף האישום הבזיוני של "סיוע לאויב".

למה הוא עשה את זה? כי לציבור, אמר מאנינג, יש חובה לדעת מה נעשה בשמו בזירות המלחמה השונות. אין לציבור דמוקרטי את הזכות לעצום עיניים. הוא היה המום מהברוטליות וצמאון הדם של החיילים האמריקאים ומזועזע במיוחד מסרטון המסוק שזכה לכינוי Collateral Murder. בסרטון ההוא, הרגו החיילים המעופפים אזרחים ועיתונאים, כשהטייס מייחל שוב ושוב לכך שאחד מהם ירים נשק, מה שיהווה עילה לירות בו. הם נראו לו, אמר מאנינג, "כמו ילדים שמענים נמלה באמצעות זכוכית מגדלת". הוא העלה את הסרטון לוויקיליקס - שהפך ללהיט ברשת.

הרוצחים המעופפים של צבא ארה"ב. מאנינג חשף ושילם את המחיר צילום: בלומברג

את שאר החומרים מאנינג ניסה להעביר קודם כל לעיתונים רציניים, הוושינגטון פוסט והניו יורק טיימס. שניהם לא גילו עניין; קצת מגוחך מצידם, בהתחשב בכך שהם ישתפו לימים פעולה עם וויקיליקס בפרסום המידע. מקרה אחר שזעזע את מאנינג היה שהוא קיבל הוראה להמשיך ולשתף פעולה עם המשטרה העיראקית במעצרם של דיסידנטים שכל חטאם היה להדפיס עלונים נוסח "איפה הכסף" ולהאשים את משרד ראש הממשלה בשחיתות.

וכאן נכנסת לתמונה תרבות השושו. השפיונים ושוטרי החרש מזועזעים מהאפשרות שכל אדם בעל מצפון יוכל להדליף את מעשי התועבה שלהם – ואין משטרה חשאית או שירות חשאי שלא עושים כאלה. מכאן השימוש בכלים כבדים כמו האשמה בריגול חמור כלפי אנשים שמעולם לא יצרו קשר עם מרגל עוין, או בהאשמות כמו "סיוע לאויב". האויב, למקרה שתהיתם, הוא הציבור. הממשלות וארגוני החרש משתמשים במונופול שלהם על מידע לא כדי להגן על חיילים בשטח, אלא כדי להגן על המוניטין שלהם עצמם מפני האנשים שמעניקים את הלגיטימציה לעצם קיומם – כלומר, האזרחים שבחרו בהם.

אם להשתמש ברטוריקה הכבדה של השושואיסטים, מה שעשו במקרה של מאנינג היה לא פחות מבגידה ונסיון הפיכה נגד הדמוקרטיה. אבל זה בסדר, הציבור לא רוצה לדעת. הוא רק רוצה בידור.

מתיחה רצחנית ב-MIT

כמה אנשים הוליכו שולל את המשטרה בבוסטון לפני כעשרה ימים: הם התקשרו ודיווחו כי ב-MIT, המכון הטכנולוגי המקומי, מסתובב לו מטורף חמוש. מאחר ומעשי טבח בארה"ב אינם דבר נדיר, המשטרה הגיבה במלוא הרצינות, חסמה את הדרכים שמובילות למקום ושלחה את חוליות הימ"מ שלה לקמפוס בחיפוש אחר הרוצח העתידי. המותחים התקשרו שוב, והפעם מסרו מידע מדויק על זהותו של היורה לעתיד, חבר הפקולטה של MIT, שעל פי התיאור אמור היה לרצוח את נשיא המכון.

הפעם זה נגמר בשלום. במקרים אחרים, הסוג הזה של מתיחה - Swatting, קוראים לזה, משחק מילים על SWAT, ימ"מ - נגמר הרבה יותר רע. זה מה שקורה כשאתה שולח אנשים חמושים ועצבניים למקום שבו הם חושבים שיש מישהו שהם אמורים להרוג. בהרבה יותר מדי מקרים הם יורים באנשים חפים מפשע. יתר על כן, בארה"ב לאנשים יש זכות מלאה להיות חמושים, במיוחד בביתם, ואם מישהו מתפרץ אליו פתאום באמצע הלילה, הם בהחלט יכולים לירות בו מבלי לברר במי מדובר בעצם. כמה שוטרים כבר נפצעו כתוצאה ממתיחות כאלה.

נוקמים ב-MIT. שוורץ צילום: פליקר (cc by ragesoss)

להערכת MIT, המתיחה הפעם - שנגמרה בלי נפגעים - בוצעה על ידי קבוצה של אנשים שרצתה לנקום על התאבדותו של ארון שוורץ. ה-FBI והשירות החשאי חוקרים את התקרית, ויש לקוות שהם ימצאו את הלוזרים הרלוונטיים וישלחו אותם להרבה, הרבה זמן על חשבון הדוד סם.

קצרצרים

1. זוכרים את השמועות על שעון אפל, שבאופן חשוד צצו בדיוק כשמניות אפל התרסקו והיה צורך במשהו שיאושש אותן? אז תשכחו ממנו. החברה שמייצרת את הזכוכית הגמישה שאמורה לספק את הבסיס לשעון, Corning, מעריכה שאף אחד לא ישתמש בטכנולוגיה הזו בשלוש השנים הקרובות. בקורנינג אמרו ש"אנשים לא רגילים לזכוכית שאתה יכול לגלגל" וש"היכולת של אנשים להשתמש בה מוגבלת". כמובן, יכול להיות שבעולם המוסרי שיצרה אפל, קורנינג משקרת לציבור בזמן שהיא מייצרת מוצר סופר-דופר-סודי עבור אפל. 

ההיית, או חלמנו חלום? שעון אפל

2. בידיעת אפל אחרת, ילד בריטי אומלל שיחק באפליקציה של האויפד, Zombies vs. Ninjas, שנמכרת במודל ה-Freemium. במקרה של הילד הנ"ל, מדובר יותר ב-premium: בהיסח הדעת, הוא ביצע שורה של רכישות בתוך האפליקציה וצבר חיוב של 1,700 דולר בתוך רבע שעה. הילד, דני קיצ'ן, לא ידע שהיצרנית הערמומית של האפליקציה גובה 70 ליש"ט עבור כל שדרוג של המשחק. עכשיו הגישה שלו לאייפד המשפחתי נשללה. אפל הודיעה שהיא תחזיר למשפחה את הכסף. בהתחשב במדיניות של אפל לגבי אפליקציות, בכלל לא ברור למה האפליקציה הזו, שהיא מלכודת פתאים, עדיין שם. 

3. יצור דוחה בשם ג'ון ונבלס הרג, כשהיה ילד בן עשר, ילד בן שנתיים. הפרשה עוררה סערה של ממש בבריטניה, וונבלס משך אליו מטבע הדברים הרבה תשומת לב תקשורתית. שמו ותמונתו היו אסורים לפרסום בזמן שהיה קטין, אבל הוא שוחרר מאז (והספיק גם להיכלא שוב), וכעת הוא ועורך הדין שלו מנסים לאסור פרסום תמונה עדכנית שלו ברשתות חברתיות למיניהן. ונבלס חי כעת תחת שם חדש והוא מנסה, לדבריו, לבנות לעצמו חיים חדשים. בהתאם, הוא עתר לבתי המשפט כדי שיאסרו על פרסום התמונה שלו. טוויטר אמרה לבית המשפט את הדבר ההגיוני: שאם יודיעו לה על כך שהתמונה פורסמה, היא תסיר אותה, אבל שאין לה כל רצון או יכולת לנטר את המשתמשים שלה כדי לראות האם הם מעלים את התמונה. בינתיים, כמובן, אפקט סטרייסנד עושה את שלו והנסיון לצנזר את התמונה רק גורר התעניינות רבה יותר בפרשה.

4. טכנו-רצח: פרויקט הדפסת רובי הסער באמצעות מדפסת תלת ממד נמשך. היוצרים שלו הדגימו בסוף השבוע שהם יכולים להדפיס מכלול של AR-15 - אחת הגרסאות של רובה ה-M-16. לפני שנה הם הציגו גרסה שהצליחה לירות, אבל סבלה ממעצור אחרי שישה כדורים. הם שכללו אותה מאז ועכשיו אפשר להדפיס את החלק הקריטי של כלי הרצח. הגרסה הנוכחית מסוגלת לירות 600 כדורים בדקה, עם מחסנית מותאמת וזה, בארה"ב, חוקי לגמרי.

5. זוכרים את המקרה המביך של אפל בבריטניה? עת אולצה לפרסם שרשרת התנצלויות בפני סמסונג - על שטענה כי מוצריה מועתקים? יש התפתחות בסיפור הזה. מסתבר שכארבעה חודשים אחרי הפרשה הזו, נשכר השופט – שנמצא בפנסיה – על ידי סמסונג. מדובר במומחה ממדרגה ראשונה לפטנטים, ואף אחד לא טוען שהיה לו קשר כלשהו לסמסונג בזמן שהוא ישב בתיק שלה, אבל מדובר באם כל הפגיעות במראית העין.