יקירה, הכירי את מזילי הריר של מחשכי האינטרנט

המצורעים החדשים

האקרים זוכים, בתרבות הפופולרית, למעמד שהיה שמור לאורך השנים לפושעים שהתריסו נגד המשטר. מאחר ופשעי המשטרים הם לרוב חמורים משל כל אדם בודד, זכו פורעי חוק מסוימים (מרובין הוד ועד לאופנובנק) להילה של גיבורים רומנטיים. במדינות לטיניות מסוימות, שבהן משטר ראוי היה בגדר מדע בדיוני, שודדים כריזמטיים הפכו לגיבורים עממיים.

הבעיה היא שהאגדה על הגנב בעל לב הזהב היא רק אגדה, ו"כבוד בין גנבים" הוא אידיאל מנותק מהמציאות בערך כמו "לכל אחד יש סיכוי בבית המשפט". פושעים הם אנשים שמפעילים את הכוח שלהם - פיזי או מנטלי - כדי לנצל אנשים חלשים מהם. עדיין חושבים שיש משהו רומנטי בהאקינג? אם תחשבו כך גם לאחר הסיפור הבא, אולי כדאי לכם לשקול טיפול תרופתי.

האקרים שבוהים בכן וממתינים לרגע בו יוכלו לסחוט אתכן איור: רחלי שלו

פושעי סייבר הם, מעצם טיבם, אנשים לא נעימים. הכישורים החברתיים שלהם פשוט לוקים בחסר. על החסך הזה הם מפצים בתחושת עליונות טכנולוגית מופרזת. חוסר היכולת שלהם לקיים מערכות יחסים עם בני המין השני כבר הפך למשל ושנינה. על כן אף אחד לא באמת הופתע, כשארס טכניקה חשף את העובדה שקיימת תת-תרבות של פושעים מקוונים שמנצלים את הידע הטכנולוגי שלהם כדי לשמש כמציצנים ולהלך אימים על נשים.

השיטה פשוטה יחסית; ישנם מספר כלים, שמכונים RAT, שמאפשרים לשרץ להשתלט על מחשב של מישהו אחר. בדרך כלל הקורבן צריכה לפתוח קישור לקובץ נגוע. אחר כך, השרץ יכול לבצע את המקבילה של גניבת תחתונים ורחרוח שלהם.

לפשעים האלה, לידיעה שאיזה שיקוץ יכול לצפות בך באמצעות המצלמה של המחשב שלך ואפילו לחשוף את המידע הרגיש שלך ואולי גם לסחוט אותך בעתיד, יש השלכות טראומטיות של ממש. במיוחד כשמתברר שלפושעים המקוונים יש תחביב של מכירת פרטי "העבדים" - כך הם קוראים לנשים שלמחשביהן חדרו - זה לזה.

עבדים, אה? לקיחת עבדים הוגדרה בחוק הבינלאומי במאה ה-19 כסוג פיראטיות. העונש של פיראטיות הוא תליה, על ידי כל מי שיכול לבצע את זה, בלי צורך בכל מיני דברים מעצבנים כמו עוכרי דין של הגנה. אולי זה הזמן להחזיר עטרה לישנה.

"יזמות"? זה שם קוד

מילת קסמים חדשה הופיעה בשנים האחרונות: "יזמות". כולם רוצים יזמות. חברות גדולות משתמשות במילה הזו בדרך כלל כדי לדרוש פטור ממס - אין לכם לב, אתם רוצים למסות יזמות? - או כדי להימנע מרגולציה, שכידוע מונעת יזמות.

אחרי שמקלפים את השכבה העליונה של המונח, אנחנו מקבלים בעצם גרסה חדשה של מונח ישן מאוד: "עסקים". אסור למסות עסקים ואסור להטיל עליהם רגולציה, כי... מיסוי ורגולציה לא טובים לעסקים. שזה טאוטולוגי משהו, ומתעלם מהעובדה שמה שרע לעסקים דווקא יכול להיות טוב מאוד לחברה. כמו למשל, כפיית תקנים בתעשיית המזון; תקנים של איכות סביבה; איסור עבודת ילדים; תכנית פנסיה חובה; תשלום מס בריאות וכן הלאה. אבל גם בקרב הזה, הכסף מנצח.

אפליקציות יש לנו מספיק. מה דעכם לעשות משהו למען האנושות? אילוסטרציה

הארגונים בארה"ב הבינו שאין הם יכולים עוד להסתתר מאחורי ה"עסקים". ולכן נהגו כמו הכנסיה הסיינטולוגית, שהבינה שהמותג שלה הזוי ועל כן מסתתרת מאחורי ארגוני קש ועמותות למיניהן (מכירים את "עמותת מגן לזכויות אנוש"?). אז במקום עסקים אמרו יזמות, הרי מי ירצה לצאת נגד האנשים שיובילו אותנו לעולם חדש ואמיץ?

רק שבדרך כלל כל הדיבורים על יזמות, שכרוכים בפטור מאחריות חברתית, נגמרים בעוד אפליקציה שמחקה קול של נפיחה או עוד משחק שובר קופות, במשך שבועיים על כל פנים. כל הדיבורים על "יזמות" בתקופתנו עוד לא יצרו תרופה לסרטן, לא שלחו אדם לירח, לא שיפרו את מצבה של רוב האוכלוסיה האנושית, שעדיין נאנקת תחת עולו של עוני מנוון ושכבולה עדיין לחובות שהיא לא יכולה להחזיר - שבמסגרתם חוזרת, בדרך האחורית, התועבה הישנה של העבדות.

אז הארגונים יכולים לחדול מלפזר הצהרות על יזמות. ארגונים שרוצים לשנות את העולם יכולים לעשות זאת בקלות: די בשליחת מכונות כביסה פשוטות וזולות לעולם השלישי, מה שיתרום להעצמת נשים; כשלא צריך ללכת קילומטרים כל יום כדי לנקות בגדים, פתאום יש זמן לדברים אחרים. כמו למשל, השכלה. אבל אני לא מוכן לתמוך בשנקל של כספי מסים בעוד אפליקציה שתשמש את מפונקי העולם הראשון - אתם ואני.

המשעול הלא נכון

פעם, Path נחשבה לנסיון מעורר הערכה לצאת מהמלכודת של פייסבוק: רשת חברתית מוגבלת במכוון, שבה מספר החברים שלך מצומצם למקסימום של 150, ושאתה יכול ליצור קשר רק איתם. החברה כבר הסתבכה בבלאגן פרטיות רציני לפני כשנה, כשהתברר שהיא העתיקה את ספר הטלפון של משתמשי האייפון שלה מבלי לעדכן אותם או לקבל את רשותם.

הכיוון החדש של Path צילום מסך: recombu.com

נכון להיום, רמת הפרטיות ברשת החברתית פשוט מעוררת הערצה: אי אפשר, למשל, לעקוב אחרי הפרופיל שלך בלי שתהיה מודע לכך. פאת' היא לא כלי לסטוקרים כמו פייסבוק. ובכל זאת. הגרסה החדשה שלה מאפשרת, לראשונה, ליצור קשר עם זרים מוחלטים ולשלוח להם הודעות. והיא לא מאפשרת לך לסרב לקבל הודעות מזרים מוחלטים. יתר על כן, יש לה כלי חיפוש שמאפשר לך לחפש אנשים כאלה.

מאט הונאן שאל את דייב מורין, המייסד של פאת', מה לעזאזל קורה כאן ומורין ענה שמעכשיו, אפשר לראות לא רק את החברים שלך אלא גם את החברים של החברים שלך. יש רק שתי בעיות: קודם כל, החברים של החברים שלך הם לא החברים שלך, ושנית, יש כבר כלי שעושה את זה וקוראים לו פייסבוק. משחטות פרטיות יש לנו מספיק.

קצרצרים

1. משטר האייטולות ממשיך את המלחמה כנגד אזרחיו, ובימים האחרונים החל לחסום את השימוש ב-VPN, כלי שמשמש את התושבים דרך קבע כדי לעקוף את הצנזורה של המשטר. בכיר במג'ליס, הפרלמנט האיראני, אישר שכתובות VPN "לא חוקיות" (החוק, כידוע, הוא אמצעי של כל משטר להקנות לגיטימציה למעשים הלא-לגיטימיים שלו) נחסמו ברחבי המדינה. האיראנים הולכים לבחירות לנשיאות בעוד שלושה חודשים ומשטר האייטולות ממש לא רוצה שידור חוזר של המהפכה הירוקה ב-2009. עכשיו נראה אם האיראנים ישבו בשקט, או שהם יעשו לחמינאי מובארק.

ההנהגה האיראנית לא כל כך פופולרית, מסתבר. הפגנה נגד שלטון אחמדינג'אד צילום: איי אף פי

2. בתו של מייק מיקה התעצבה על כך שכאשר היא מנסה לשחק בדונקי קונג הוותיק, היא לא יכולה לשחק דמות נשית. האב החליט שלא להכנע לתכתיבי עולם המשחקים הגברי עד שובניסטי, פרץ את המשחק וערך אותו כך שדמותה של פולין, העלמה במצוקה, היא שמככבת במשחק. הנסיכה צריכה להציל את Jump Man, אשר הפך במרוצת השנים למריו השרברב. ככה עושים את זה.

3. לפי הבדיחה הוותיקה, 99% מכלל עורכי הדין מוציאים שם רע לאחוז הנותר. אבל הנה עורך דין אמריקאי אחד שמתאמץ לשפר את שמם של אחיו למקצוע: מארק רנדאזה יוצא למסע צלב נגד אתרי "פורנו נקמה", כלומר אתרים שבהם מפרסמים גברים תמונות עירום ששלחו להן בנות זוג לפני שזרקו אותם. רנדאזה מתחייב לייצג חינם אין כסף את קורבנות האתרים האלה, ועד כה הצליח לצלוב את המייסד של אתר "פורנו הנקמה" הראשון, האנטר מור. אחרי שאדם בשם ג'יימס מק'גיבני חשף את ערוותו של מור בפורום מקוון, מור האשים אותו בכך שהוא פדופיל ואיים לאנוס את אשתו. רנדאזה, שזכר שנקמה היא מטעם המוגש קר, לא מצמץ, הלך לבית המשפט כשהוא מייצג את מק'גיבני, הרשיע את מור בהוצאת דיבה, והוציא צווי הגבלה נגדו בשתי מדינות.

4. שופט אמריקאי חשף בפומבי את מה שנהגים בכל העולם ידעו מזמן: שמכמונות מהירות הן הונאה שמטרתה העיקרית היא הגברת ההכנסות של הממשלה. איך אומרת הסיסמה האנרכיסטית הוותיקה? "אל תגנוב, הממשלה שונאת תחרות". מדינות בארה"ב כבר הודו שמכמונות מהירות לא מונעות בשום צורה תאונות דרכים. בבולטימור נרשמה מכמונת מהירות שהעניקה דו"ח על מהירות חריגה למכונית חונה (!). החלטת השופט הגיעה לאחר שכפר באוהיו התקין מכמונת מהירות, שתוך זמן קצר סיפקה 6,600 דו"חות מהירות, כשכל אחד מהם מגיע עם קנס של 105 דולר. החשד של התושבים התעורר כשהם נזכרו שיש בדיוק 2,000 מהם בכפר. הם הלכו לבית המשפט, שהורה לכפר להפסיק את השימוש בגרוטאה מייצרת המסים, כשהוא מגדיר אותה כסוג של הונאה הייטקית. הכפר, כמובן, עומד לערער.

5. ומהפושעים המתוחכמים, לפושע הטיפש של היום: טמבל החליט לפגוע במונופול הממשלתי ולהדפיס כספים בעצמו. גאון בשם ג'ראד קאר הגיע לוולמארט כדי להחזיר מדפסת שקנה, אבל לא היתה לו קבלה. התפתח ויכוח, העובדים פתחו את המדפסת - וגילו בתוכה ערימה של שטרות דולרים מודפסים באיכות שלא היתה עוברת אפילו את הקבצן העיוור בפינת הרחוב. בהתחשב בראיות, כנראה שאין עוכר דין שיציל אותו ממעונש.