דו"ח טכנולוגי
פייסבוק, תהיי בשקט. אני מנסה לחשוב
כמויות הרעש שהמדיה החברתית דוחפת לנו לפנים הופכות לבלתי נסבלות, דיוויד קמרון מצ'פר עיתונאים חביבים בטוויטר והסמארטפונים הופכים אנשים לפרנואידים שמקליטים ומתעדים את סביבתם
רעש חברתי
הח"מ מנהל מערכת שנאה-אהבה עם פייסבוק, יימח שמה. הוא מפעיל עמוד פעיל מאוד, ועם זה אין לו בעיה. עם המידע שלא מפסיק לנזול מכיוון אנשי הקשר שלו, מצד שני, דווקא יש. יותר מדי מידע, שלרוע המזל הוא לעתים קרובות רעש, במובן של אות משבש ומפריע. אודה לא אבוש שלעתים קרובות מדובר ברעש חמוד למדי, בדמות סרטוני חתולים או בדיחה מוצלחת. ועדיין, רעש והרבה ממנו; כמות המידע המועיל שמגיע אל המשתמש נמוכה להפליא.
גם טוויטר יכול להפוך לרועש להחריד, במיוחד אחרי אירוע חשוב. האתר רוחש דיווחים ודיווחים סותרים והערכות ובדיחות שקשורות לאירוע ואי אפשר לעקוב אחרי מה שקורה. יותר מדי אנשים שולחים יותר מדי תוכן; לך תסנן את התבן מכל המוץ הססגוני הזה. היכולת להתרכז מופרעת קשות מכלי המדיה החברתית. הטור הזה, למשל, נכתב דרך קבע כאשר ברקע פועלת Cold Turkey, אפליקציה שמה שהיא עושה בחיים היא לחסום גישה לתועבות חברתיות לפרק זמן מוגדר מראש.
הבעיה הזו משפיעה על הרבה אנשים ובעולם המתועש כבר התחילה נטישה של פייסבוק (הרחבה בהמשך הטור). נוצר צורך דחוף במסננים, שיבררו בתוך גל הרעש הענקי וימצאו לנו שרידים של אות. מי שיצליח לפתח דבר כזה שהוא אפקטיבי במיוחד יוכל לעשות הון.
היסטורית, עם זאת, אין הרבה סיבה לאופטימיות. סינון רעש הוא משהו שה-NSA מנסה לעשות, בהרבה יותר משאבים מכפי שיש למפתח הממוצע, מאז שנות השישים, כשמישהו שם עלה על כך שהעובדה שאתה שואב הרבה יותר מידע מבעבר היא לא רק בונוס, היא גם בעיה: המחט שאתה מחפש נמצאת עכשיו בערימת שחת הרבה יותר גדולה. הפתרונות של הסוכנות היו חלקיים ומוגבלים. הסיכוי שמישהו שאין מאחוריו ממשלה כמו ממשלת ארה"ב ימצא את הפתרון הוא זעום במיוחד.
לראש הממשלה יש צ'ופר עבורך
דיוויד קמרון, ראש ממשלת בריטניה, התפרסם בהתייחסות מזלזלת לטוויטר ב-2009: "Too many twits might make a twat", אמר. קמרון פתח לעצמו בסופו של דבר חשבון טוויטר ובימים אלה הוא עושה בו שימוש מושכל. כל ראש ממשלה, צריך לטפח קשרים טובים עם כמה עיתונאים; השיטה של קמרון היא להדליף להם מידע ממשלתי בטוויטר זמן קצר לפני שהוא מוכרז רשמית - ובכך מספק להם סקופים.
קמרון מתייחס כעת לטוויטר ברצינות תהומית. רועץ המדיה החברתית שלו, קרייג אוליבר, הציב צג שמתעדכן רק בטוויטר בחדר החדשות של בית ראש הממשלה, וקמרון מפעיל לחץ על חברי פרלמנט שמרניים כדי לוודא שגם הם משתמשים ברשת החברתית. בין השאר, מפיצה לשכת ראש הממשלה מסרים יומיים שהם בעצם מסרונים – ערוכים לשימוש מיידי ב-140 תווים.
עוד שימוש שמבצע קמרון בטוויטר הוא תגובה בזמן אמת על דיווחים, בנסיון להרוג אותם לפני שהם הופכים לשערוריות של ממש. לפעמים זה עובד, לפעמים לא. על פי ההערכות העוקבים של קמרון ושריו בטוויטר הם מכורי פוליטיקה למיניהם ולא הציבור הכללי. זה לא צריך להפתיע: הקהל הרחב לא נוטה להתעניין בסוגיות פוליטיות לפני שהן משפיעות עליו - מתי שלרוב, זה מאוחר מדי.
פרנויה אהובתי
רוצה לשמור על פרטיות? פעם זה היה פשוט יחסית. מספיק שלא כתבת שום דבר במקום פומבי ולא התבכת במעשים מפוקפקים - והצלחת. היום זה מצריך הרבה יותר מאמץ.
ככל שאנחנו משתפים יותר פרטים ברשת (אפשר לקרוא לזה קללת צוקרברג) יותר אנשים מתרגלים לתעד חלקים גדולים מהחיים שלהם. יותר ויותר עובדים משתמשים בסמארטפון כדי להקליט את הבוס שלהם; בני זוג שנקלעים לסכסוך מקליטים זה את זה, דגים פוסטים מביכים מטרשות חברתיות, מצמידים מכשירי GPS לרכב שלך כדי לעקוב אחרי התנועות החשודות שלך ומה לא.
זה לא עוצר שם. חושד שהרופא שלך לא נותן לך את העצות הנכונות? יש כבר מי שהמליץ שתקליט אותו. הקלטה יכולה להיות יעילה מאד אם יום אחד תחליט לתבוע לו את הצורה על רשלנות רפואית. כל מי שיש לו מה להסתיר (שזה בפועל, כל אחד), צריך להיות מודאג מהעליה לא רק בשימוש בכלי ההקלטה, אלא גם בעובדה שהם הופכים ליותר ויותר לגיטימיים.
כל זה, וגוגל גלאס עוד לא נכנס לייצור המוני. אז באמת יהיה כיף.
קצרצרים
1. חדשות טובות: משתמשים ברחבי העולם המערבי נוטשים בהמוניהם את פייסבוק.
על פי ההערכות, הטרשת החברתית איבדה 4% ממשתמשיה בארה"ב בחודש האחרון ו-4.5% ממשתמשיה בבריטניה. בששת החודשים האחרונים, איבדה הטרשת תשעה מיליון משתמשים בשתי המדינות הללו וירידה נרשמת גם בקנדה, ספרד, גרמניה, צרפת ויפן. עם זאת, נרשמת עליה בשימוש בה באמריקה הדרומית. פייסבוק חגגה די מזמן את הצטרפותו של המשתמש המיליארד שלה; כרגע ההערכות הן שיש לה 1.05 מיליארד גולשים. המסקנה: צפו ליותר פרסומות בפיד שלכם. מארק צוקרברג צריך לחיות ממשהו.
2. הבחירות לאלת'ינג האיסלנדי, הפרלנט המקומי, הסתיימו בימים האחרונים בניצחון לקואליציית הימין-מרכז, אחרי שלטונה של קואליציית שמאל שנקטה בצעד המהפכני של שליחת הבנקאים לכלא בעת המשבר הכלכלי (במקום להציל את הבנקים, במימון הציבור). מפלגת הפיראטים המקומית זכתה להצלחה הגדולה ביותר של מפלגת פיראטים עד כה, וגרפה 5.1% מן הקולות, שהעניקו לה שלושה מושבים בפרלמנט. המפלגה מונהגת על ידי בירגיטה יונסדוטיר, פעילה רבת זכויות שגם הצליחה לעצבן את ממשלת ארה"ב, שניסתה לעקוב אחריה. סוכני FBI שניסו לבצע חקירה נגדה באיסלנד עצמה (!) נבעטו מהמדינה ב-2011. יונסדוטיר הובילה את המפלגה מאז 2009, וזה מקרה נדיר של מפלגת פיראטים שלא רק שורדת בחירות אלא גם מגדילה את כוחה.
3. גם אתם חושבים שהמדיה החדשה, או הישנה, מלאה בעצמה? מספר חשבונות טוויטר עושים חיים קשים לכלי התקשורת, מ-NYTOnIt הוותיק שיורד על הכתבות המובנות מאליהן או המאוחרות להפליא של הניו יורק טיימס ועד HuffPoSpoilers, שחושף את הסודות העגומים שמאחורי הכותרות המפתות של הפינגטון פוסט. למשל, כשהכותרת של הפינגטון זעקה ש"מועצת עיר שוקלת להפוך בעלות על רובים לחובה" מפעיל HuffPoSpoilers ציין ש"עיר"=קרייג, קולורדו (מס' תושבים: 9,000). טוב שיש מי שמעמיד דברים בפרופורציות.
4. מנהלי TechCunch ערכו את Disrupt, הכנס השנתי של האתר, בו מפתחים מקבלים דקה להסביר למה המוצר שלהם הוא זה שהמשקיעים שבקהל צריכים לקדם. אחד המפתחים, טוד בוֹנְוֵול, ביצע Disruption לכנס וטען שצריך לשבש את השיטה הקפיטליסטית. הוא לא הציג שום מוצר, רק תהה האם אנחנו באמת צריכים "עוד דרך לחלוק את הזבל שלנו"? בונוול הציע שבמקום שניתן לתאגידי ענק את המידע שלנו כדי שהם יוכלו להתעשר בזמן שהם מסממים אותנו בבידור, נוציא את הצינורית שלהם מהווריד שלנו ונשאיר אותם למות. דבריו זכו למחיאות כפיים סוערות. כסף, כמדומני, הוא לא גייס.
- להרשמה לניוזלטר דו"ח טכנולוגי (תיבה
שישית)