בעקבות האוצר האבוד: מקלט המס של אפל נמצא בניו יורק

בעקבות האוצר האבוד

טים קוק הודיע שלשום (ג') בסנאט שלחברה שלו יש ערמה גדולה של מיליארדים, שלא יחזרו לארצות הברית לעולם כי הוא לא מוכן לשלם עליהם מס חברות, ושאם ארה"ב רוצה אחוזים מהכסף הזה כדאי שתוריד את המסים שלה.

יש רק בעיה אחת בכל הסיפור הזה: הכסף האבוד, שאמור להיות באיזה חור בחו"ל עם שיעור מס שמקביל למנת משכל של כרותי-אונה ופוליטיקאים - נמצא בעצם בארצות הברית.

בתמונה: מקלט מס, אם אתה טים קוק צילום: בלומברג

כפי שחשף הניו יורק טיימס, ה-102 מיליארד דולר של אפל שאמורים להיות במקום אחר מנוהלים על ידי חברה שיושבת בנוואדה; רואי חשבון ששורצים באוסטין, טקסס, עוקבים אחריו; הכסף עצמו מוחזק בבנקים בניו יורק.

עם זאת, לצרכי הונאת מס, אפל מכריזה על הכסף הזה כאילו הוא שייך לשתי חברות קש שיושבות באירלנד. והחוק האמריקאי, שמלא פרצות, מאשר את התרגיל המסריח הזה. קוק טען שהוא לא יכול להחזיר את הכסף לארה"ב; הסנאטור קרל לוין הטיח בו שוודאי שהוא יכול, הוא רק יצטרך לשלם עליו מס כחוק.

אפל, כמו שורה של חברות אחרות, מנסות כעת לדרוש "חופשת מסים", כלומר שיתירו להן להשיב את הכספים שלהן לארה"ב (הם כבר בארה"ב, כן?) אבל מבלי שהם יצטרכו לשלם על הכסף הזה מס מלא. זה די דומה למה שקרה כאן עם ה"רווחים הכלואים." איכשהו, אלה שיש להם יותר מדי תמיד מתעקשים לא לשלם את המסים שלהם.  

תרבות ההאקינג של סין

התקפות ההאקרים הסינים מושכות תשומת לב במיוחד כשהן מופנות כלפי אתרי ממשל או לצרכי ריגול: דיווחנו שלשום על כך שההתקפה על גוגל בסוף 2009 היתה מיועדת, בבסיסה, לחשוף את המעקב של הממשל האמריקאי אחרי מרגלים סינים ואחרים.

אבל, כפי שחושף הניו יורק טיימס, תרבות ההאקינג של סין עמוקה הרבה יותר מאשר השירות של הממשלה הקומוניסטית. איש עסקים סיני התרברב לאחרונה בשירות שהוא מציע: תן לו שם של מטרה, הוא אמר, והצוות המיומן שלו יפרוץ למחשב שלה, יעתיק את התוכן של הדיסק הקשיח, יעקוב אחרי כל אות מוקלדת ולקינוח גם ישיג מידע על החומר שנמצא על הסמארטפון של המטרה.

החברה הספציפית הזו גם עוקבת אחרי אנשים ברשת כדי שהיא תוכל לדעת מי אמר מה על מי, והדברים נאמרו בכנס מסחרי שבו חברות סיניות ניסו לקבל חוזים ממשלתיים כדי לספק למשטרה הסינית ציוד ושירותים. אבל האקינג הוא חלק מהמשחק העסקי הסיני: הפריצה למחשבים של יריבים היא דבר שמדברים עליו בגלוי, כשהקווים שאמורים להבחין בין העולם העסקי והעולם הפלילי (הציניקנים יאמרו שההבדל הוא בעיקר במה שלובשים) מתעוותים במהירות.

האקרים סינים יכולים לעבוד עבור הממשלה, אבל המשכורות שם לא משהו ולכן מעדיפים לעבוד עבור המגזר הפרטי (הציניקנים יאמרו שבכל מקרה הם עובדים עבור הפשע המאורגן). אחד ההאקרים האלה הסביר מדוע הוא מעדיף לעבוד עבור חברה פרטית: לך תסביר מה אתה עושה לפקיד ממשלה, הוא אמר, זה כמו להסביר מדע מחשבים לעובד בניין.

מומחי אבטחה אומרים שהיתרון ניצב לצידם של ההאקרים שעובדים בשוק הפרטי: הממשלה הסינית אמנם מחנכת דור אחרי דור של האקרים רשמיים, אבל למרות שהם מבינים את התיאוריה, הפרקטיקה שלהם לוקה בחסר. 

כתוב פאנפיק, אנחנו נשלם

ז'אנר שכמעט לא זוכה להכרה הוא זה של הפאנפיק (Fanfic), שבו אנשים שהתאהבו בעולם בדיוני כלשהו כותבים סיפורים סביב הדמויות שלו או העלילה שלו. מספרם של כותבי הפאנפיק גדול מאוד ולז'אנר יש מקום של כבוד בתרבות הגיקית.

עכשיו עושה אמזון צעד של ממש לקראת לגיטימיזציה של הז'אנר: היא הודיעה שתתחיל לשלם לכותבי פאנפיק. יש, כמובן, הגבלות: התשלום יגיע רק לאנשים שכותבים פאנפיק בעולמות שעבורם קיבלה אמזון זכויות, ומספרם של אלה מוגבל. אסור לערבב בין עולמות (כמו למשל, מפגש פסגה בין גימלי בן גלוין, טיריון לאניסטר יאיר לפיד) ויש איסור חמור על ארוטיקה, תחום שהפאנפיק מצטיין בו. חברה אמריקאית, אחרי הכל.

גימלי בן מי? לא מכיר צילום: בלומברג

אמזון תשלם לכותבים 35% מההכנסות על הסיפורים שלהם על טקסט שארוך מ-10,000 מילה ו-20% עבור טקסט שארוך מ-5,000 מילה. החברה, ששומרת לעצמה את הזכות לקבוע את המחיר של היצירות, מעריכה שהוא ינוע בין 0.99 ל-3.99 לדולר ליצירה.

כל טרול, יבוא יומו

בקטלוג היצורים הדוחים ביותר על פני כדור הארץ, שמור מקום של חרפה לטרול הפטנטים - החברות שתובעות אנשים שאשכרה מייצרים משהו על כך שהם משתמשים בפטנטים שבהן הטרול מקפיד לא לעשות שימוש.

הממשלה חוסמת את מהלכי הטרול בבית המשפט. אילוסטרציה צילום: shutterstock

מקרה קיצוני כזה נרשם לפני כשנה, כשטרול בשם MPHJ החל לשלוח מכתבי איום לא רק לחברות ענק, כמקובל, אלא גם לאלפי חברות קטנות בארה"ב, כשהוא טוען שיש לו פטנט על סורק דיגיטלי, ושכל חברה שמשתמשת בכזה צריכה לשלם לו כ-1,000 דולר על כל אחד מעובדיה.

לראשונה, הממשלה התערבה. התובע הכללי של מדינת ורמונט הגיש תביעה נגד הטרול, לא מעט בשל העובדה ש-MPHJ שלחה מכתבי איום גם לשני ארגונים שלא למטרת רווח, מה שגרם להם להוצאות משפטיות. עכשיו הטרול, שבדרך כלל לא רגיל להגיע לבתי משפט אלא להתפשר מחוץ לכתליו (שמא אשכרה יצטרך להסביר את עצמו לשופט ספקן) מוצא את עצמו בבית המשפט בעל כורחו, כנאשם בעבירה על חוקי הגנת הצרכן של ורמונט. כך צריך.

קצרצרים

1. מיקרוסופט פרסמה עוד מודעה שמטרתה לחרפן את מעריצי אפל: היא מציגה טאבלט ווינדוס 8 שעושה הרבה יותר דברים ממה שהאויפד של אפל מסוגל לעשות, כשמי שמדגיש את זה הוא הקול המעצבן של סירי. ואם זה לא היה מספיק, אז המחיר של הטאבלט נמוך משמעותית מזה של האויפד. מיקרוסופט מסיימת את הפרסומת ב"לדבר פחות, לעשות יותר". צווחות זעם יתחילו בתוך 3..2..

2. קים דוטקום, האיש והפרובוקציות, הודיע אמש (ד') בחשבון הטוויטר שלו שהוא, ורק הוא, המציא את אימות זהות המשתמש בשני צעדים. גוגל משתמשת בשיטה הזו כבר די הרבה זמן, וטוויטר הודיעה על מעבר אליה אמש. דוטקום כתב בתגובה שלא רק שהוא הממציא, גם יש לו פטנט על השיטה - שנראה לגיטימי להפליא. דוטקום הציע לחברות הענק להגיע איתו לדיל: הוא לא רוצה לתבוע אותם, ואם הן תתרומנה לקרן ההגנה שלו הוא ישמח להתיר להן להשתמש בפטנט שלו בחינם.

3. בתחילת החודש דיווחנו על מיזם חברתי חדש, ה-Fairphone - סמארטפון שמיוצר ללא פגיעה בזכויות אדם ושאר עוולות שקשורות בשרשרת הייצור הרגילה של גרוטאה מסוגו. תחילה היה המכשיר זמין להזמנה מצד אנשים שנרשמו לרשימת מייל יעודית, ו-2,000 מהם אכן הזמינו כזה. כעת יכול הציבור הכללי להזמין גם הוא את הטלפון, ויש צורך בכך משום שרק אם 5,000 איש יתחייבו להזמין את הגרוטאה, היא אכן תיוצר. זו ההזדמנות לראות אם יש מספיק אנשים שישלמו עבור מכשיר שלא נבנה בדם.

4. חושש שיגנבו את הגלקסי S4 היקר שלך? חברה אמריקאית מציעה פתרון, שלמרבה הצער כנראה לא יהיה זמין בישראל: אפליקציה בשם LoJack, שעושה שני דברים. קודם כל, היא מטמיעה את עצמה ברמת תוכנת הבסיס של המכשיר, מה שאומר שגם אם גנבו לך את המכשיר ומחקו את כל התוכן שעליו, היא עדיין תהיה שם, בלתי ניתנת להסרה, ותדווח על מיקומו. חלק ב' של התוכנית הוא קבוצה של בריו... אה, "מומחי השבה", שיעוטו על המיקום בו נמצא הסמארטפון שלך, יערכו מספר שדרוגים קיצוניים לחומרה של הגנבים, ויחזירו את המכשיר האהוב שלך. השירות יהיה זמין בקיץ, בעלות שולית של 30 דולר לשנה.

5. אחרי האקדח המודפס במדפסות תלת ממד, קבלו את קליעי רובי הציד להדפסה ביתית. מדובר בקליע בלבד - עדיין לא פותח כדור שלם. הדפסת הקליע יקרה בהרבה מרכישת כדור ואורכת זמן רב. גם ייצור נשק במדפסת תלת ממד הינו יקר מכדי להשתלם. בינתיים. 

• להרשמה לניוזלטר דו"ח טכנולוגי (תיבה שישית)