ריגול ממשלתי? הכתובת היתה שם, עוד לפני שבנו את הקיר

חוזה מדינת המעקב

הסכנה זוהתה עוד ב-1967 צילום: Shutterstock

מרכז בקרה וניטור איומים שמפעילה ה-NSA צילום: איי אף פי

כל אמריקאי שמצא את עצמו ברשימת האסורים בטיסה, רשימה שלא ברור איך נכנסים אליה אבל די ברור שאין דרך לצאת ממנה, יוכל להזדהות עם הפסקה הזו של מילר. היא יכלה להיכתב באותה המידה גם היום. והיא נכתבה בזמן שמלחמת ויאטנם היתה הנושא הבוער של היום, לפני שנחשפו שערוריות המעקב הגדולות של שנות ה-70 – מפרשת ווטרגייט (ניקסון הורה למס הכנסה לצוד את יריביו הפוליטיים) וכלה בחשיפת המעקב הביתי של COINTELPRO ושל ה-CIA. אפשר היה לצפות שאחרי אלה, הציבור יהיה הרבה יותר זהיר בהענקת גישה לממשלה אל המידע שלו. המציאות, כידוע, היתה שונה בתכלית.

מדליפים נוספים מתייצבים מאחורי סנודן

פרשת תוכנית PRISM לא יורדת מהכותרות בארה"ב, ובצדק. הסיפור עדיין מתגלגל, וכל יום מביא עמו גילוים חדשים ומטרידים. אובמה ניסה להגן על התכנית אתמול, בטענה שהיא "שקופה" משום שהיא עוברת דרך בתי הדין של FISA. זה היה שימוש לרעה במילה "שקופה" שהיה צריך לגרום לה לשכור עוכר דין ולהגיש תביעת דיבה: בתי הדין הללו הם בתי דין סודיים.

שלושה מדליפים קודמים של ה-NSA יצאו אתמול להגנתו של סנודן, שחשף את PRISM. שלושתם - תומאס דרייק, וויליאם ביני וג'יי קירק וייבי - בילו עשורים כחברים בדרגות שונות של הסוכנות החשאית, ומה שהם ראו הטריד אותם מאוד, משום שלדעתם הפעילות הזו היתה מנוגדת לחוקת ארה"ב. תחילה, הם ניסו להתריע על מה שמתרחש בפני הבוסים שלהם. אחר כך הם ניסו לעניין חוקרים פדרליים, עברו משם לחברי קונגרס, וכששום דבר לא עזר, הם פנו לתקשורת. כתוצאה מכך, הם מצאו את עצמם עומדים לדין בחשד לריגול .

לא יצעד לבדו. סנודן צילום: רויטרס

הם דחו בבוז את הטענה הממשלתית שהחשיפה גרמה נזק לבטחון הלאומי, התירוץ הקבוע של כל ממשלה שנתפסת עם המכנסיים למטה. הם מזכירים שהמסמך הראשון שחשף סנודן, הצו לוורייזון להעביר את כל המידע שלה, לא מכיל שום דרישה פרטנית לחקירה בחשד לטרור, שום סיבה ראויה לחקירה, רק "תנו לנו את כל המידע שלכם". ה-NSA, אגב, הכחישה בעבר שהיא מוציאה מכתבים כאלה. הם מציינים שמהמסמך עולה שזה היה הצו מס' 80 שהוא הוציא בשנת 2013. הרבה מסמכים כאלה מסתובבים בשטח.

סנודן סיבך את כל העסק כשערק בפועל לסין. אבל ככה זה בסיפורים כאלה: אף פעם אין רק גיבורים ונבלים. ממשלת ארה"ב יכולה להתנחם בנקודה אחת: אם הציבור יניח לה, אחרי החשיפה הזו, להמשיך לעקוב אחריו בלי הפרעות - כנראה שבאמת לא אכפת לו.

העתקת? הספר שלך ישתנה

תוכנות נז"ק (DRM בלעז, ניהול זכויות קניין) היא שיטה בעייתית מאוד שמיועדת לוודא שהתוכן שבו אתה משתמש אינו גנוב. הנחת היסוד שלה: אתה גנב. רק אחרי שאתה מקליד קוד, היא מספקת לך גישה אליו.

כלי DRM שונים נפוצים מאוד בתעשיית התוכנה, מוצר יקר שאנשים נוטים לגנוב, ועכשיו הוא מגיע גם לתעשיית הספרים - עם עליית הספרים האלקטרוניים והחשש של מו"לים שאנשים יתחילו לגנוב ספרים כפי שמורידים ומשתפים מוזיקה.

הקינדל של אמזון. הספרים הדיגיטליים יתעוותו אם לא תשלמו צילום: בלומברג

אמש נחשפה הצעה מחרידה במיוחד: כל ספר דיגיטלי יגיע עם חותמת נסתרת. המשתמש ששילם עליו יוכל לקרוא אותו בלי בעיה, אבל אם הוא מעביר אותו הלאה, התוכנה תשנה את המילים בספר וניתן יהיה לדעת שמדובר בקובץ גנוב. המפתחים רואים את השיטה הזו ככלי שמיועד לאפשר לאנשים שימוש בספרים ולא לחסום אותם, אבל המשמעות היא פוטנציאל של אלפי ספרים שונים, שכולם מתיימרים להיות אותו הספר של אותו הסופר, שמספרים סיפור שונה לגמרי.

גם כאן, כמובן, פועלת ההנחה שכל אדם הוא גנב, וכל אדם שהאמינות של יצירה ספרותית חשובה לו צריך לעמוד על כך שעדיף לנעול את הספר בפני מי שלא שילם עליו מאשר להעביר הלאה ספרים משובשים.

קצרצרים

1. "הגיהנום הוא הזולת", כתב המשת"פ הסטליניסטי סארטר באחד המחזות שלו, ופרויקט אמנות שהפך לאפליקציה מאמץ את הגישה. הכלי מתממשק עם פורסקוור, ומה שהוא עושה בחיים הוא לוודא שאתה והחברים שלך בפורסקוור לא תיפגשו לעולם. הוא עובר על רשימת החברים, על המיקום שלהם, ומציב לך מרחק זהירות מכל אחד מהם. האם הגיעה שעתה של המדיה האנטי חברתית? יש לקוות שכן.

"אוי לא, רק שהוא לא ייכנס לכאן עכשיו" צילום: שאטרסטוק

2. עם רכישת טמבלר על ידי יאהו, עלתה השאלה מה תעשה החברה עם הררי התוכן הלא בטוח לעבודה - בלשון המעטה - שממלא את פלטפורמת הבלוגים. בטמבלר טענו שהם לא יניחו ליאהו להפעיל על הבלוגים את כללי הצנזורה הרגילים שלה. במאי האחרון פרסם אתר וואליוואג עשרה בלוגי טמבלר שלא עומדים אפילו בהנחיות של טמבלר - וכוללים תמונות של בחורות שחולות באנורקסיה ונערות צעירות במיוחד. מתוך העשרה, כרגע פתוחים רק ארבעה. אין הודעה רשמית על תחילת הציד, אבל בהחלט נראה שהוא התחיל.

3. דיווחנו אתמול על כך שממשלת בריטניה הודיעה שהיא מתכוונת לדרוש מספקיות הרשת לסנן פורנו כברירת מחדל החל מ-2014. ובכן, הממשלה לא טרחה לעדכן את ספקיות הרשת, והללו הודיעו שאין להן כל כוונה כזו. לדברי ההתאחדות שלהן, הספקיות כבר עשו כמה צעדים בכיוון כדי לאפשר להורים לקבוע איזה תוכן יראו הילדים שלהם, אבל הן מתנגדות לסינון כברירת מחדל.

4. פייסבוק תציג משהו מחרתיים, כנראה מתוך תקווה נואשת לשכנע את המשקיעים שיש לה עוד מה להציע, במיוחד לאור העובדה שבקרוב היא תשחרר דו"ח רבעוני חדש. על פי שורה של שמועות מדובר בתכונת וידאו לאינסטגרם. במילים אחרות, מארק צוקרברג ממשיך את מסע הנקמה שלו בטוויטר, אותה לא הצליח לרכוש לפני כמה שנים (כי להנהלה שלה היה שכל), והוא ממשיך להעתיק ממנה עוד ועוד תכונות. בשבוע שעבר אלה היו התגיות; השבוע זה עשוי להיות Vine, שירות הווידאו הקצר של הרשת החברתית.

5. התופעה החדשה (והמעיקה) ביותר שדוהרת בדרכה למיינסטרים של הפיתוח הטכנולוגי היא מחשוב לביש. הם היו איתנו הרבה מאוד זמן, אבל בדרך כלל היו גחמה של כמה חובבי גאדג'טים. עכשיו עובדות חברות גדולות על שעונים חכמים, משקפיים חכמים, נעליים חכמות ועוד. אבל אם אנחנו רוצים שהגרוטאות האלה אשכרה יעבדו, מזהירים מומחים בתחום, מישהו צריך לפתור את אחת הבעיות הגדולות ביותר של הטכנולוגיה המודרנית: סוללות טובות בהרבה. בינתיים, זה עוד לא קרה; אם חשבתם שהסוללה של האייפון שלכם חלשה, חכו עד שתנסו את גוגל גלאס.

• להרשמה לניוזלטר דו"ח טכנולוגי (תיבה שישית)