ספיישל: גוגל+ טרם התפגרה. האם יאכל יוסי את כובעו?

לי ולכובעי שלום

בחשש מסוים, אגרתי כמות נכבדה של תבלינים הודיים, שיכולים לגרום אפילו להודעה של לשכת ראש הממשלה להיראות אכילה, אבל עובדי גוגל איכזבו אותי ואף כובע לא הגיע למערכת. כנראה שהם לא האמינו יותר מדי במוצר שלהם.

כותב הטור והכובע שלא נאכל צילום: יוסי גורביץ

אבל התהיה שליוותה את גוגל+ מרגע לידתו (כתבתי בזמנו "מי לעזאזל צריך עוד טרשת חברתית?") לא עזבה אותו. מתי שמעתם בפעם האחרונה על חדשה מתפרצת שהגיעה מגוגל+? פייסבוק וטוויטר הן זירות פעילות מאוד, שמספקות בעקביות ידיעות על מה שמתרחש בעולם, במיוחד על מה שקורה מתחת לרדאר של התקשורת המסחרית; יותר ויותר אנשים צורכים את החדשות שלהם דרכן.

מורדמת ומונשמת. גוגל+

גוגל+ הוא מקום שננטש אפילו על ידי האנשים שעוסקים בתחום, המעמד החדש והמפוקפק של רועצי מדיה חברתית. במאי דיווחה סוכנות רויטרס שהרמ"חים של דומינו'ס, למשל, השקיעו לא מעט מאמץ בפייסבוק לקראת החמישה במאי - יום חג של מקסיקנים-אמריקאים -אבל מי שבדק את עמוד הגוגל+ שלה, מצא שהפוסט האחרון היה מאוקטובר. אם אפילו האנשים שעיסוקם בכך הגיעו למסקנה שגוגל+ לא שווה את המאמץ, כנראה שהוא מחרחר. רק שאף אחד לא שומע, כי אף אחד לא שם.  

וגוגל+ קשורה למהלך קריטי של גוגל - המעבר מחיפוש אובייקטיבי לחיפוש מותאם משתמש, כמו גם בשינוי מהותי ובעייתי של מדיניות הפרטיות שלה (היא מאגדת כעת את כל המידע שיש לה על המשתמש, בעוד שבעבר המידע היה נפרד). המהלכים האלה הם יוזמה של המנכ"ל לארי פייג' ומאחר ואף מנכ"ל בעל הערכה עצמית לא הולך להודות שמהלך הדגל שלו נכשל יותר מעוד יוזמה סלולרית של פייסבוק, גוגל+ תשכב על מיטתה המפוארת כשהיא מורדמת ומונשמת עוד הרבה זמן.

שום דבר לא יקרה שם וסביר שהחברה תפנה משם בשקט משאבים לכיוון משהו מועיל יותר, ותמשיך להשתמש ב+ כסוג של בלוג רשמי, אבל ההכרזה על ניתוק של גוגל+ ממכונת ההנשמה תגיע כנראה רק אחרי שפייג' יעזוב את התפקיד או יעשה סצנת "ראיתי את האור, אני יודע איפה טעיתי". בהתחשב בכך שגוגל מצליחה מאוד בשנתיים האחרונות, וששווי החברה שלה (לא שווי השוק שלה) עבר את זה של אפל, אין לפייג' בינתיים סיבה לצאת במהלך כזה. צפו, על כן, לעדכונים עונתיים על כך שגוגל+ ממשיכה לגסוס לאיטה. אף כובע לא נפגע בכתיבת טור זה.

לא מרשים את טוויטר. ארדואן צילום: בלומברג

טורקיה לא יכולה לחסום את הרשת, משום שהיא עדיין שואפת להצטרף לאיחוד האירופי. כדי לעשות טריקים של דיקטטור צבאי צריך ארדואן להיות חזק לפחות כמו פוטין. ולכן, מצאה המדינה פיתרון אחר: הממשלה דורשת מטוויטר לפתוח משרד בשטחה, כדי שתוכל להעביר לו דרישות בזמן אמת למחיקת תוכן. למה שטוויטר תסכים למהלך כזה? אה, כי טורקיה רומזת שכמו שהיא העלימה את יוטיוב לשנתיים, היא יכולה גם לחסום את טוויטר. החברה טרם הגיבה, אולם מקורבים להנהלתה אמרו שאין לה כל כוונה לעשות צעד מטופש שכזה רק בגלל שהוד שפמותו ביקש. 

תקפלו את הפורנו שלכם ותעופו מפה

אירוטיקה? לא אצלנו, חביבי צילום: shutterstock

נהוג בשנים האחרונות לדבר על יתרונות של המדיה החדשה על פני זו הישנה, יותר מדי לטעמי.

הח"מ מפעיל שני בלוגים (אחד מהם בתשלום), חשבון טוויטר, חשבונות פייסבוק (שניים, אחד של הבלוג), חשבון Goodreads, לא טרח לסגור את חשבון הגוגל+, מדי פעם הוא מעדכן את חשבון הפליקר שלו, ובאופן כללי הוא יותר מחובר למדיה החברתית מצלחת לוויין של ה-NSA. כך שהאהדה שלו לנושא צריכה להיות די ברורה.

עם כל מה שנותנת לנו המדיה החברתית, קל לשכוח שיש לה כמה מחלות ילדות מסוכנות מאוד: הראשונה היא ההתעלמות מאתיקה בסיסית. השניה היא כפיפות לבעלי ההון ולמפרסמים - כפיפות שאתרים שהמפעילים שלהם אשכרה חיים מהם סובלים ממנה לא פחות וכנראה יותר מהמדיה הישנה.

שון פארקר צילום: בלומברג

פארקר ממש לא אהב את מה שכל העולם ובעלה חשבו על ההגזמה הפראית האחרונה שלו, והוא התבכיין לכמה אתרי חדשות, מה שגרם למבקריו לצחוק עליו עוד יותר. מה עשה הלז? הלך אל TechCrunch ונתן להם טקסט מגוחך לגמרי, באורך בלתי סביר של כ-10,000 מילה, שבו הוא ייבב (לא קראתי עד הסוף, יש לי עבודה לעשות) שהוא קיבל יחס של דיקטטור רצחני ושפעם חתונות היו קדושות. לול.  

למה קיבל פארקר כזו מין במה? TechCrunch (אותו הקים מייקל ארינגטון, עוד נשמה טובה ממגזר ההייטק) תפקד פה ככלי שרת של אוליגרכיית עמק הסיליקון - אשר בשם שימור יחסיו עם מר פארקר (גרסה אמיתית של המלך ג'ופרי, אם תשאלו אותי), שכח קצת את חובותיו לקהל. מאכזב לראות בלוגרים, שכוחם בהיותם בלתי תלויים, מתכופפים ומרקדים לצלילי חלילים כשל פארקר.

קצרצרים

1. אקוודור עוד לא העניקה מקלט מדיני לאדוארד סנודן, אבל זה לא הפריע לה להתכסח בפומבי עם ארה"ב בנושא. אחרי שזו האחרונה איימה שלא להעניק לאקוודור מעמד של שותפת סחר מועדף אם זו תעניק לסנודן מקלט, אקוואדור הודיעה בתגובה שהיא מוותרת על הסיוע האמריקאי מראש. יחד עם החשיפה אמש של דר שפיגל, שפרסם מסמכים שמסר סנודן שמהם עולה שארה"ב חדרה למערכות משרדי האיחוד האירופי בשטחה ואף התקינה שם מכשירי האזנה - אפשר למקם להכתיר את סנודן ככאב הראש הגדול ביותר של ממשלת ארה"ב כרגע. למעשה, נראה שהוא האזרח שגרם למדינה הכי הרבה מבוכה בעולם מאז הנשיא לשעבר ג'ורג' בוש.

אדוארד סנודן צילום: רויטרס

2. צבא ארצות הברית הודה בסוף השבוע שחסם את הגישה לאתר הגרדיאן הבריטי ממחשבי החיילים. הסיבה: העיתון הוא אחד המפיצים של ערימת המסמכים שלקח איתו אדוארד סנודן כשעזב את הג'וב שלו כקבלן של ה-NSA. בצבא לא רוצים, כנראה, שהחיילים שלהם יקבלו רעיונות. ברדלי מאנינג אחד הספיק להם. אז הם חוסמים את הגישה של החיילים למידע. אם אתה לא רואה את זה, כידוע, זה לא קיים. בצבא האמריקאי יש לזה שם מכובס: "היגיינת רשת".

• להרשמה לניוזלטר דו"ח טכנולוגי (תיבה שישית)