צר לי, השר לפיד; אין עתיד בחינוך מבוסס קורסים מקוונים

חינוך מבוסס אפליקציות? השתגעתם?

באוגוסט 2012, כוכבן טלוויזיה מיוחס כתב טור, שבו הוא טען שהעתיד של החינוך הוא בטאבלטים ובכך שתלמידים יקבלו את המידע שלהם ישירות ממרצים-כוכבים כמו זוכי פרס נובל. הוא הודה במשפט קצר שבכך הוא מחסל את מערכת החינוך כפי שאנחנו מכירים אותה ומפקיר את התלמידים איש-איש לעצמו, אבל נשאר משוכנע שזה החזון הנכון.  כחצי שנה לאחר מכן הפך האיש לראש הסיעה השניה בגודלה בכנסת, ואף מינה את שר החינוך. בדיקה שנעשתה בארצות הברית מוכיחה שהחזון הזה לא עבד ואפילו מסוכן.

הם צריכים מורים, לא אפליקציות

האוניברסיטה נאלצה לסגור את הקורס המקוון, משום שרוב התלמידים נכשלו בו. ושוב, בפעם המי יודע כמה: ספק אם יש אשליה מסוכנת יותר מאשר זו שאומרת שאין שום בעיה שכמה מהנדסי תוכנה לא יכולים לפתור, במיוחד בכל מה שקשור לבעיות חברתיות.

כוחו של הארנק

אחד מהבלמים שטמונים בחוקה האמריקאית היא שהקונגרס יכול להגביל את הזרוע המבצעת על ידי מניעת תקציבים לפרוייקטים שלה אשר לא מוצאים חן בעיניו. זה נקרא "שליטה בשרוכי הארנק" (זכר לימים בהם לארנקים היו שרוכים). בימים אלה דן הקונגרס בחוק התקציב הבטחוני, מה שמדיר שינה מעיני בכירים בסוכנויות מודיעין במדינה.

הצעת תיקון שהעלו חברי קונגרס ליברלים ושמרנים כאחד מוכיחה שהם מקשיבים לקולו של הציבור האמריקאי: היא קובעת שיש להפסיק מיד את המימון לכל תכנית מעקב  שאוספת מידע על מישהו שאינו מושא החקירה הישיר. כלומר, להפסיק את המנהג של ה-NSA לאסוף מידע על אזרחים אמריקאים שנמצאים במרחק של שלוש דרגות מהמטרה - החברים של החשוד, החברים שלהם וכן הלאה. 

האם אובמה יסייע למהלך קיצוץ תקציב PRISM? צילום: בלומברג

התכנית הזו בוצעה על דעתה של הזרוע המבצעת תוך עקיפה בפועל של הזרוע המחוקקת. תפקידה העיקרי של האחרונה (זו נקודה שפה בארץ עדיין לא קלטו) הוא לא דווקא חקיקה - אלא פיקוח על פעולתה של הזרוע המבצעת, שבלי פיקוח כזה נוטה להשתולל. אז עכשיו מנסה קואליציה של אנשים שוחרי טוב להחזיר את ה-NSA לפיקוח. 

הבית הלבן, לחרפתו, עושה כל מאמץ להשאיר את התכנית העקלקלה שלו בחיים. מי שבחר בפרופסור למשפט חוקתי לנשיא ציפה ממנו לקצת יותר הגנה עליה. זה, אחרי הכל, מה שהנשיא נשבע לעשות הוא לא להגן על המולדת או על האזרחים, אלא על החוקה. היא המבטיחה את החירות. מחירה של הבטחה כזו הוא תמיד שלילת החירות. הערב נראה אם הקונגרס יוכל להחזיר לעצמו חלק מהשליטה שהעניקה לו החוקה על מסלולה של ארצו. יש לשמור על פסימיות זהירה. 

הטרשת החברתית רוצה לדעת מה אתה לא אוהב, ולמה

הטרשת החברתית הנפוצה בעולם יוצרת למשתמשיה בעיה: עם פתיחת החשבון, נוצר עליהם לחץ לאשר כחברים כל מיני אנשים שהם לא היו רוצים לראות בשום מקום, להוציא אולי חדר מתים. אז הם מאשרים אותם, כי הנטיה של בני אדם היא להיכנע ללחץ חברתי, ואחר כך מתחרטים על זה. במקום לעשות את הדבר המתבקש ולמחוק את חשבון הפייסבוק שלהם - סליחה, "להפוך אותו ללא פעיל"; אי אפשר למחוק את חשבון הפייסבוק שלכם - הם מתחילים להעביר את החברים הלא רצויים שלהם למצב hide. כלומר, החברים ממשיכים לכתוב את התשפוכות שלהם, אבל אתה לא רואה אותה.

על פניו, בהתחשב באילוצים, מדובר בפיתרון משביע רצון. פייסבוק כבר טענה שרוב המשתמשים לא רואים את רוב הפוסטים של החברים שלהם, יש לך תירוץ מן המוכן: כתבת פואמה בת אלמוות ומרגשת ולא עשיתי לייק? זה בגלל צוקרברג.

אל תספרו לו מה לא אהבתם. צוקרברג צילום: בלומברג

אבל זה לא מוצא חן בעיני פייסבוק: העובדה שאנשים מסתירים תוכן לא מאפשרת לה להבין למה הם מסתירים אותו. כשפייסבוק לא יודעת משהו, היא לא יכולה למכור לידו פרסומות. אז היא פשוט תוקעת לצידו פרסומות בלתי מתאימות באופן מגוחך לחלוטין.

עתה נראה שהנהלת החברה מצאה פיתרון: היא פשוט רוצה שתספרו לה מה לא מצא חן בעיניכם. עם לחיצת Hide צפוי להופיע חלון שישאל אתכם מה לא בסדר במה שכתב החבר שאותו הסתרתם - אותו חבר שהופיע לכם בפיד רק בגללה. חברים יקרים, אל תתייחסו אליה, אל תרשו לה לבזבז לכם את הזמן ואל תתנו לה מידע. צוקרברג, אין לך איזו עז לשחוט או משהו?

מעבר למסך הברזל

אם ביקשה נפשכם לדעת איך נראתה דיקטטורה קומוניסטית מצחינה בנוסח שנות החמישים, צפון קוריאה היא אתר התיירות שאתם צריכים להגיע אליו. רוב האנשים לא יכולים, ולמדינה המשוגעת הזו יש מדיניות שאוסרת על כניסת עיתונאים רוב הזמן.

אבל כמה דווקא הצליחו להיכנס ואף שבו עם סרטונים קצרים משם. קשה להיכנס עם מצלמות וידאו של ממש, ועל כן מה שהם עשו היה להשתמש בסרטוני אינטסגרם קצרים, של 15 שניות, שנותנים הבלחות של החיים ב"ממלכה המבודדת".

דברים מדהימים קורים שם, מעבר למעטה הצנזורה

מילים יתקשו לתאר זאת. צפו בסרטונים, כי הם מצליחים לחשוף לכמה שניות את מה שהתעמולה הרשמית של צפון קוריאה לא מוכנה להראות. שימו לב לדרך הריקה, ולאופן שבו נראית פיונגיאנג בלילה.

קצרצרים

1. ואם כבר הזכרנו את המדינה המשוגעת בעולם, נעבור למתחרה העיקרית שלה, פקיסטן. המדינה המוסלמית היחידה בתת היבשת ההודית הכריזה שהיא מונעת ממשתמשיה ידועי הסבל גישה לאתרי הטורנטים המובילים, כי אלה מסוגלים להרעיל את מוחם של הפקיסטנים הצעירים. כדי למנוע מהצעירים מידע מסוכן במיוחד, חוסמת פקיסטן גם את האתר של האתאיסט הידוע ריצ'רד דוקינס, שכן המידע שהוא מעביר עשוי לפוצץ את מוחו של הציבור. בינתיים היא עוד לא הוציאה פרס על ראשו, כפי שעשתה בשעתו איראן עם סלמאן רושדי.

לא האדם הכי אהוב בפקיסטן. דוקינס צילום: אי פי איי

2. הנה תירוץ עלוב שיזכה למקום של כבוד בקצה העליון של רשימת התירוצים העלובים בהיסטוריה: כש-NSA רוצה לדחות בקשות חופש מידע, היא טוענת בין השאר שהיא לא יכולה לחפש מידע בתוך המיילים שלה. מה, באמת? במיילים של משתמשי האינטרנט בעולם אין לה שום בעיה לחפש. זה בסיס הפעולה שלה. התירוץ הזה מזכיר תירוץ דומה מאד של גוגל, ש"לא הצליחה" למצוא מייל מרשיע בפרשת הריגול בסטריט וויו. השקר הזה עלה לגוגל בקנס, זעום אמנם. ה-NSA בינתיים מתחמקת מעונש.

3. ואם כבר גוגל, למה באמת התפגר לו גוגל Reader, חביב הקהל? ובכן, הסיבה היא שלמנכ"ל גוגל, לארי פייג', לא היה בו עניין. כשפרוייקט לא מעניין את הבוס הגדול, הוא גם בהכרח לא מעניין את כל העובדים השאפתניים שרוצים להתקדם מתישהו. אף אחד לא רוצה להוציא אנרגיה על פרויקט, גם אם הוא מצליח, אם המאמץ הזה לא יזכה בהכרה. מיליוני משתמשים רצו בו בכל זאת? למי אכפת; גוגל ספגה ביקורת בגלל ההחלטה הזו? בעסה. לאנשים יש קריירה. קוראים לתהליך הזה "סגירות אפיסטמולוגיות" והוא מלווה בדרך כלל את הסתיידותם ושקיעתם של ארגונים: בוסים ממנים אנשים שחושבים כמוהם, או על כל פנים מעמידים פנים כאילו הם חושבים כמוהם, ותוך זמן לא רב הם פועלים בתא תהודה פרטי. 

4. מארק צוקרברג ממשיך למכור את נשמתו של עמק הסיליקון, בהנחה שהיתה אי פעם כזו: עכשיו הוא מממן מודעה אגרסיבית על גבול הפאשיזם נגד מהגרים לא חוקיים, שמכילה בין השאר חלום רטוב על מל"טים ורדאר לאורך הגבול עם מקסיקו. מה לא עושים כדי שאפשר יהיה לייבא עובדים זרים וזולים ולהוריד את מחיר העבודה של איש ההייטק האמריקאי. 

5. קאסים דיווי, אזרח בריטי, קיבל זימון לשמש כמושבע. הוא רצה לשבת במשפטו של איזה סלב בשנקל, והתאכזב למדי לגלות שהוא נתקע עם משפט של איזה חשוד בפדופיליה חסר כל זוהר. ואז נדלקה נורת ה-12 וואט שבמוחו, והוא כתב בפייסבוק ש "לפחות יצא לו לז**ן פדופיל" כמו שהוא תמיד רצה, כחלק ממערכת המשפט. זו האחרונה לא התלהבה מהסטטוס של דיווי, שממנו ניתן להסיק שהוא השתכנע באשמתו של החשוד עוד לפני שהוצגו לו ראיות. עכשיו דיווי עומד לדין על בזיון בית המשפט, ומערכת המושבעים ממשיכה בהתמודדותה הבעייתית עם כל נושא המדיה החברתית.

• להרשמה לניוזלטר דו"ח טכנולוגי (תיבה שישית)