דו"ח טכנולוגי
אדוני השוטר, חייך למצלמה לפני שאתה קורע אותי במכות
שופטת בארצות הברית הורתה למשטרה המקומית להתקין מצלמות על כובעי השוטרים כדי לחסל את תופעת האלימות נגד אזרחים, גוגל טוענת שזכותה המלאה לחטט לכם במיילים, מנכ"ל AOL מתנצל על שפיטר עובד בגסות ומה הקשר בין מכ"מ, נאצים וגזר
שופטת פדרלית מניו יורק, שירה שיינדלין, פסקה בימים האחרונים שהמדיניות של כוח המשטרה המקומי (מוטו: מושחתים עד העצם מימי סרפיקו והלאה) שאומרת שמותר להם לעשות חיפוש על אזרחים רנדומליים רק בהתבסס על תחושות הבטן שלהם מנוגדת לחוק. חיפוש מצריך עילה נאותה, הזכירה שיינדלין, גם אם החשוד הוא ממוצא אתני שהשוטר לא מחבב.
בחלק מעניין יותר של הפסיקה, הורתה השופטת למשטרה לבחון שימוש במצלמות שיותקנו על קסדות וכובעי השוטרים, כדי שאלו תוכלנה לתעד במדויק כל מפגש בין השוטר והאזרח.
התנהלות אלימה של שוטרים צפויה להצטמצם עם שילוב אמצעי תיעוד בפעילותם צילום: ראובן שוורץ
הפסיקה הזו מפגינה פקפוק מוצדק ביכולת של המשטרה לומר אמת: מחקרים שנעשו בארה"ב הראו שברגע שהשוטרים נאלצו לתעד כל מגע שלהם עם האזרחים, השירות שלהם השתפר פלאים. שוטרים יוכלו להתנחם בכך שהמחקרים הללו גם מצאו ששימוש כזה במצלמות מפחית את היכולת להגיש נגדם תלונות שווא.
ההיסטוריה הארוכה והעגומה של כוחות שיטור ברחבי העולם מעידה על כך שתוך זמן קצר, כל כוח שיטור בלי יוצא מן הכלל מפתח אתוס של "אנחנו מול הם", כש"הם" = האזרחים שמשלמים את המשכורת שלו. כן, השוטרים יתייחסו לחלק מהאזרחים הרבה יותר גרוע מאחרים, אבל רואים את כל האזרחים כנתונים למרותם ולא, נניח, המעסיקים שלהם.
ואולם, יש כוחות שיטור שאינם מוטרדים במיוחד מהימצאות מצלמות בסביבתם, כמו למשל משטרת ישראל. מחקר שפורסם לאחרונה בכלי תקשורת מקומיים מצא ששוטרים ישראלים התנהלו באלימות ובגסות ב-25% מהמקרים שבהם היתה עליהם מצלמה. לא פעם ארעו מקרים בהם מפגינים תקפו אגרופים חשופים של שוטרים באמצעות הפרצופים שלהם - ונעצרו באשמת תקיפה; איני יודע אם מצלמה היתה מועילה שם בזמן אמת, אבל לעדויות המצולמות חשיבות גדולה בבתי המשפט - ולפיכך, יש לקוות שהרעיון של השופטת שיינדלין יגיע גם לישראל.
פרטיות? הצחקתם אותנו
ונוספה גם היא על שונאינו: אם לא הספיקה לנו ה-NSA, גוגל הודיעה במסמך משפטי רשמי שאם אתה שולח מייל לכתובת בשירות המייל שלה, אתה יכול לשכוח מהפרטיות שלך. ויתרת עליה.
ענקית החיפוש קיבלה תביעה ייצוגית בשל המנהג שלה לסרוק את המיילים בג'ימייל. גורם בחברה החברה הגיב: "כפי שמי ששולח מכתב לקולגה עסקי לא יכול להיות מופתע כשזה פותח את המכתב, אנשים שמשתמשים בשירות מייל מבוסס רשת בימינו לא יכולים להתפלא על כך שהמייל שלהם נסרק על ידי השרת של הנמען". נראה שיחסי הציבור והמחלקה המשפטית לא מדברים זה עם זה בגוגל; קשה לדמיין דובר שיאשר תגובה כזו בעידן שלאחר חשיפת PRISM.
גוגל קוראת את המייל שלך וטוענת שזו זכותה
התביעה נשענת על כך שאף שמשתמשי ג'ימייל הסכימו שהחברה תסרוק את המייל שלהם, משתמשים של שירותי מייל אחרים ששולחים מייל לג'ימייל לא הסכימו לכך ועל כן לגוגל אסור לחטט להם במייל.
מתנגדיה של גוגל ובראשם ארגון Consumer Watch (שגוגל כל כך שונאת עד שבעבר ניסתה להפעיל לחץ על מקורות המימון שלו) טוענים שמדובר באנלוגיה שגויה. שרת מייל, הם אומרים, צריך להיות המקבילה של משרד הדואר: הוא אמור לבחון את הכתובת שרשומה על המעטפה, לוודא שהביול תקין, ולהעביר את המכתב. אסור לו לפתוח את ה"מעטפה" ולקרוא.
גוגל טענה עוד שאם בית המשפט יקבל את התביעה, הוא יבצע בעצם קרימינליזציה של מייל מבוסס רשת. קרימינליזציה? איך בדיוק ייפגע מכך הציבור? מדובר בפעולה שיכולה רק להגן עליו ולשפר את פרטיותו למול עוצמתה של תמנונית האינטרנט.
טכנולוגיה היא הבעיה, לא הפתרון
אולי התוצאה החיובית היחידה של סגירת שני שירותי מייל מאובטחים, Silent Circle ו-Lavbit (כדי שלא להסגיר את המייל שלהם ל-NSA) היא ניפוץ האשליה שלבעיה של מדינת המעקב יש פיתרון טכנולוגי. הבעיה הזו, אחרי הכל, נוצרה לגמרי על ידי טכנולוגיית המידע.
כמעט כל אחד היום נושא בכיסו מכשיר איכון שמדווח על מיקומו בדיוק של 50 מטר כל כמה שניות. המכשיר הזה מסוגל, בלי מאמץ טכנולוגי ניכר, גם להאזין לשיחות שלך או סתם להאזין לך (מי שנכנס לחקירת משטרה למשל, מתבקש לפרק את המכשיר שלו ולהוציא מתוכו את הסוללה). הוא מציין היכן צילמת תמונות ומאפשר לראות מתי אתה מעדכן את הרשת מהדרכים. אם היו מבקשים מה-CIA לבנות מכשיר מעקב, ספק אם הוא היה מצליח להגיע למשהו מוצלח יותר - שלא לדבר על כך שאנחנו נושאים את המרגלים הקטנים מרצוננו החופשי ומתלהבים כשאנחנו משדרגים לדגם משוכלל יותר שלהם.
הסמארטפונים מרגלים אחריכם. אל תצפו מהיצרניות למצוא פיתרון לכך צילום: ניצן סדן קצת משונה לפנות לאנשים שיצרו את הבעיה בדרישה שהם יצרו גם את הפיתרון. ואף על פי כן, התפיסה הזו - שיבגני מורוזוב כינה "פתרוניות" (solutionism) - שאומרת שהטכנולוגיה היא זו שתפתור כל בעיה שהיא, רווחת מאוד. הנשיא אובמה טען לפני שבוע שיש פתרונות טכנולוגיים למעקב של ה-NSA. אבל אפילו אם נשתמש כולנו בהצפנה דו כיוונית, מה זה יעזור לנו אם הממשלה יכולה להוציא לספק המייל המאובטח שלנו צו חשאי של בית משפט סודי שעליו אי אפשר לערער וחל עליו אוטומטית צו איסור פרסום?
הבעיה היא לא טכנולוגית במהותה; היא פוליטית. היא טכנולוגית בזווית אחת בלבד: לפני שהממשלה נכנסה לעסק, עברו עלינו שש-שבע שנים שבהן התרגלנו שחברות כמו גוגל, פייסבוק ואפל שוחקות את הפרטיות שלנו על בסיס יומי. הן ואחרות הרגילו אותנו לעסקת פאוסט: אנחנו נוותר על הפרטיות שלנו ובתמורה נקבל חרוזים צבעוניים בדמות שירות. היה עדיף לנו לשלם סכום קטן לחברות הללו מדי שנה, אבל בשעתו הוויתור נראה קטן ושולי, ועכשיו אנחנו - במיוחד הדור הצעיר - לא יודעים איך מחזירים את השד הזה חזרה לבקבוק, כשהבקבוק כבר נמצא בלפיתה העזה של ארגוני אופל ממשלתיים.
הטייקון שלא ידע לסתום את הפה
לארי אליסון, המנהל העריץ של אורקל ואחד האנשים השנואים בצדק בעמק הסיליקון, אמר שלשום (ב') שסטיב ג'ובס היה "הפיקאסו" של עמק הסיליקון ושבלעדיו הלך על אפל. אין ספק שטים קוק עשה לו לייק.
לאליסון היו דברים מעניינים נוספים לומר: הוא התבכיין על כך שגוגל איומה ומרושעת: הרוע של גוגל נובע, לדברי אליסון, לא מכך שהיא שחקה את הפרטיות שלנו, אלא מכך שהיא העזה להפר את הפטנטים של אורקל (בית משפט קבע שלא זה המצב, אבל אמת ומוסר הן המלצות מנומסות בלבד כשאתה טייקון הייטק) ובכך הקטינה בכמה מ"ג את ערימת הזהב שאליסון אוהב לשחות בה.
לארי אליסון צילום: בלומברג עם ריגול ממשלתי, מצד שני, לאליסון אין שום בעיה. הוא אמר שהריגול משמש למלחמה בטרור וחזר על התעמולה הממשלתית שטוענת שאיסוף המידע משמש למניעת פיגועים נוסח זה שקרה בבוסטון. אלה מאיתנו שהמוח שלהם טרם נשטף עשויים לזכור במעומעם שהפיגוע בבוסטון דווקא לא נמנע. כשמיליארדר שהתחום שלו הוא ביג דאטה מדבר בהתלהבות על התועלת שבאיסוף מידע ממשלתי, כולנו צריכים לדאוג.
אליסון טען גם שהממשלה מעולם לא עשתה שימוש לרעה במידע. וואלה. מישהו לא למד היסטוריה. הנה כמה מונחים בשביל אליסון ודומיו: ג'יי אדגר הובר. COINTELPRO. הפללה. התנועה לזכויות האזרח.
קצרצרים
1. מנכ"ל AOL, טים ארמסטרונג, פיטר במהלך שיחת ועידה עם כלל העובדים את אחד מעובדיו משום שהלז העז לצלם אותו. הקלטת השיחה עוררה זעם ניכר בקרב העובדים ובכלי התקשורת וארמסטרונג מצא את עצמו מככב ברשימת החלאנים (כלומר, דושבאגים) של עמק הסיליקון; יצוין, עם זאת, שלארמסטרונג יש הרבה עבודה לעשות לפני שיהיה מתחרה רציני לבהמות גסות כמו לארי אליסון או מארק "מלך עכברוש" פינקוס. הוא התנצל לאחרונה על הפיטורים הפומביים (מה שבחיים לא היה קורה לאליסון או פינקוס) אבל העובד המפוטר נשאר מפוטר. כאמור, עדיין לא פותחה האפליקציה שתטמיע מוסר אצל ברוני ההייטק.
טים ארמסטרונג, מנכ"ל AOL. צילמת אותו? לך תפנה את השולחן שלך צילום: בלומברג
2. שופט אוסטרלי הבהיר לעובדת ממשלה שמתחה ביקורת על המעסיקים שלה בטוויטר שאין לה זכות חוקית להשמיץ את הבוס שלה. העובדת טענה שלמרות שהחוזה שלה אסר עליה להביע את דעותיה הפוליטיות בפומבי, הרי שהחוזה בטל ומבוטל משום שהחוקה האוסטרלית מבטיחה חופש ביטוי לאזרחים. השופט הצביע בעוקצנות על כך שהחוקה לא מעניקה לך את הזכות לקבל משכורת ציבורית בזמן שאתה מותח ביקורת על הממשלה. העובדת ניצבת בפני שימוע פנימי ובהחלט יתכן שהיא תפוטר.
3. דיווחנו לפני מספר ימים על כך שעיריית לונדון איפשרה לחברת ריגול כלשהי להפעיל מתקנים שהתחזו לפחי אשפה ואספו המון מידע על התנועה של בעלי סמארטפונים בקרבתם. עיריית לונדון, שכנראה הופתעה מהיקף המידע שנאסף, הודיעה כי היא מפסיקה מיידית את הניסוי הזה ומעבירה את כל הנושא לחקירת נציבות המידע.
4. פייסבוק מנסה בכל יכולתה למשוך אליה סלבריטאים, בתקווה שזה ימשוך מפרסמים, ועל כן היא מפתחת אפליקציה מיוחדת לידוענים. המטרה שלה היא לאפשר לידוען, או למי שמנהל אותו, לעקוב אחרי השיח של עלובי החיים שמעריצים אותו ולהתערב בשיחה במידת הצורך. מעניין אם האפליקציה תכלול את תכונת "השנאוצר הרטוב", זו שמאפשרת חסימה אוטומטית של מגיב שכתב עובדות לא נוחות.
5. מכירים את הסיפור על כך שגזר משפר את הראיה שלך, ספציפית את ראיית הלילה? אז הוא לא נכון. אכילת גזרים אולי תורמת לבריאות העין, אבל לא משפרת ראיה בצורה אקטיבית. מאיפה מגיעה האגדה הזו? לפני 70 שנה בערך, המכ"מ היה ההמצאה הסודית שנתנה לבריטים יתרון מכריע בקרבות אוויר מעל אדמתם. מפקדי הלופטוואפה ניסו להבין למה המפציצים שלהם נופלים כמו מניות זינגה והמודיעין הבריטי מצא דרך גאונית להטעות אותם. הוא יצא בקמפיין ציבורי במסגרתו נקרא הציבור לאכול גזרים כי הם משפרים את הראיה ונטען שטייסי ה-RAF אוכלים גזר לארוחת בוקר, צהרים ובהפסקת התה (לארוחת ערב, כמובן, הם אכלו טייסים גרמנים). הגרמנים קנו את הטענה, והסוד של המכ"מ ניצל. אחת האמירות היותר ידועות של צ'רצ'יל היא שבמלחמה, האמת היא כל כך יקרה, שהיא חייבת להיות מלווה במשמר של שקרים. אמירה פחות ידועה היא "מעולם לא היו רבים כל כך חייבים הרבה כל כך לשקר מטומטם כל כך".
- להרשמה לניוזלטר דו"ח טכנולוגי
(תיבה שמינית)
