מועדון הלבבות השבורים של מארק צוקרברג ושות'

הזמן כבר לא מרפא יותר 

את רואה אותו בכל פעם שאת פותחת את פייסבוק. איך תתגברי? צילום: שאטרסטוק

סר נייג'ל שאדבולט, פרופסור בריטי בולט ומומחה לאינטליגנציה מלאכותית, טען שכדי להתרפא, פרידה צריכה להיות פרידה מוחלטת. כלומר, צריכה להיות יכולת לא לראות את האדם שמעורר רגשות עזים כל כך ולא לעקוב אחריו. פעם, מעקב אובססיבי כזה היה סימן לנפש מעורערת וסיבה טובה להזעיק את המשטרה. בגלל צוקרברג והרשת החברתית שלו, לא ניתן עוד להימנע מבני זוג לשעבר.

היא רואה מישהו חדש. הוא נפגש עם ההיא. הם רואים סרט. הם התארסו. הם עומדים להתחתן. הם מתכננים רכישת בית. מה היא מצאה בתולעת הזו? מה יש בה שאין בך? כל זה מגיע לתיבת הפייסבוק שלך על בסיס שעתי. אתה יכול, כמובן, למחוק אותה מחשבון הפייסבוק שלך. אבל פייסבוק זוכרת, היא זוכרת שהייתם במערכת יחסים והיא צפויה להציף בפיד שלך דברים שקשורים אליה ברגעים הבלתי צפויים ביותר. התוצאה היא חוסר יכולת לשכוח, ובהתאם חוסר יכולת להירפא.

פייסבוק: עושה כסף מסבל אנושי מאז 2005.  

אחורה, לוזרים!

צעשיית משחקי המחשב חוגגת (ובצדק) את העובדה שהמשחק Grand Theft Auto 5 קושש יותר ממיליארד דולרים תוך ימים ספורים, מה שמציב בצל את רוב הסרטים ההוליוודיים. זה חשוב והחגיגה הזו במקומה. כמובן שיש מחיר להצלחה הזו עבור החברות והגיימרים כאחד.

היוונים, שמהם הגיע כל דבר טוב בתרבות המערבית, העריצו את התחרות ובמיוחד את רגע השיא שלה, שכונה Agon. בסופה של תחרות יש מנצח אחד ולא מעט מפסידים. המונח Agony האנגלי (ייסורים, כאב) מגיע ישירות מהאגון היווני, כמובן דרך הזווית של המפסידים.

GTA החדש

המנצחים בתחרות על הכיס של רוכשי משחקי המחשב דוחקים אחורה את המשחקים האחרים ואת המפתחים הקטנים. השוק הופך למצומצם וכל אחד רוצה להביא את המנצח הגדול הבא. התוצאה היא ששוק משחקי המחשב, שיחסית עדיין פתוח, מתחיל להכנס לקוראלס המוכר של הוליווד: צורך בכסף גדול כדי להפיק את הלהיט הגדול הבא גורם לחסימה ביצירתיות, לריסון שלה, לנסיון לקלוע לטעם של הקהל הגדול. ולאן הולכים המפתחים הקטנים? לקיקסטארטר, כמובן, שם הם מתחננים לתמונות בסרטוני ההדגמה והרבה מהמיזמים שלהם מתבטלים.  

אז בהחלט אפשר לחגוג את הצלחת GTA 5 (רק אל תדברו איתי על סצינת העינויים שם, היא די מבחילה) אבל שימו לב שעצם ההצלחה שלו מצמצמת את סיכויי ההצלחה של המשחק שובר המוסכמות הבא.

אל תקנו אותי באמזון

בשנה הקרובה יצא לאור Vernon Downs, ספרו החדש של ג'ימי קלארק. זו בדרך כלל סיבה למסיבה, אבל קלארק הצליח למצוא כאן גם סיבה לפולמוס: באתר שזכה לשם ההולם pleasedontbuymybookonamazon.com, הוא קורא לציבור להימנע מרכישת ספרו בחנות של ענקית התוכן.

קלארק מבכה את קריסתן של חנויות הספרים העצמאיות ואומר שכל שנקל שהולך בכיוון של אמזון מקל עליה לחסל את חנויות הספרים האלה, שקיומן הכלכלי מעורער גם כך. במקום לנהל מערכת יחסים עם מוכר הספרים השכונתי -  מישהו שאוהב ספרים ואחרי זמן מה גם יהיה מסוגל לנחש את הטעם שלך ולהרחיב אותו - אתה צריך לנהל מערכת יחסים עם קטלוג. קלארק אומר את זה, בין השאר, כבעל חנות ספרים קטנה בעצמו.

תורמת להפצה, פוגעת בהוצאות לאור. אמזון צילום: בלומברג

יתר על כן, הספר יוצא בהוצאת ספרים קטנה. נכון שאמזון עושה להוצאות הללו טובה ניכרת ומוכרת את הספרים שלהן בתפוצה שהן בחיים לא היו מגיעות אליה בכוחות עצמן, אבל מצד שני היא מקטינה את ההכנסות שלהן וגוזרת לה קופון נאה.

הבעיה של הטיעון של קלארק, לגיטימי ככל שיהיה, היא מקומות כמו ישראל. אם הקורא המקומי ירצה להניח ידו על ספר בשפה זרה שיצא בהוצאה קטנה וזניחה, אין לו כמעט שום ברירה אלא לפנות לאמזון. כלומר, אם קלארק רוצה להגיע אל האליטה קוראת הספרות הקטנה שמחוץ לארצו הגדולה, הוא יתקשה מאוד לעשות זאת שלא דרך אמזון.

קצרצרים

1. נתחיל בידיעה אופטימית: סטודנטים לרפואה באוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו יתחילו לקבל קרדיט אקדמי על כתיבת מאמרים בוויקיפדיה שישכילו את הקהל הרחב על מגוון מחלות. המטרה היא הן לשפר את הידע של הסטודנטים והן להחזיר את התפקיד האבוד של הרופא - השכלת הציבור. בין קוראי שלל המאמרים תוגרל היפוכונדריה.

קרדיט אקדמי תמורת כתיבת ערכים באנציקלופדיה השיתופית צילום מסך: he.wikipedia.org

2. אופס! בניסיון נואש להסיט את תשומת הלב של העולם מהחשיפות של סנודן, הדליף המודיעין האמריקאי לפני כחודש וחצי את פרטיה של שיחה שנערכה בין מנהיג אל קעידה, איימן אל זוואהירי, וראש הפלג התימני של הארגון. המטרה היתה להראות שה-NSA מסוגלת ליירט לא רק שיחות של אמריקאים אלא גם של טרוריסטים - נקודה שאף אחד לא הטיל בה אי פעם ספק. כתוצאה מהפרסום, הפסיקו הטרוריסטים את השימוש באותם ערוצי תקשורת כמעט לחלוטין. מה קיבלנו? סוכנות מודיעין ששרפה את אחד מכלי האיסוף החשובים שלה ע"י הדגמת יכולות, בתור מאמץ יח"צ. מומחים מסרו לניו יורק טיימס שההצגה הקטנה של ה-NSA כנראה הזיקה לה יותר מכל ההדלפות והחשיפות של מר סנודן.

3. יום שחור במאבק נגד טרולי הפטנטים: שופט חובב טרולים ביטל, אחרי שנתיים של דיונים, את ההגנה של אפל על מפתחיה מול אחד מהיותר מושמצים שבטרולים, לודסיס. האחרונה שלחה מכתבי איום למפתחים של אפל. אימפריית התפוחים טענה שמאחר והיא כבר שילמה ללודסיס עבור שימוש בפטנטים שלה, הרי שגם המפתחים שלה מכוסים. השופט, כאמור, לא התרשם והעדיף להתעלם מים הראיות שהביאה אפל על המנהגים הנלוזים של לודסיס. הוא קבע שאפל יכולה להגן רק על שבעת הנתבעים הנוכחיים של לודסיס ולא על כל המפתחים שלה - למרות שלודסיס גבתה פרוטקשן מעשרות מהם. המשפט חוזר לנקודת האפס.

4. בידיעה משמחת יותר, האיחוד האירופי החליט לתת שיניים להחלטה של איגוד הטלקומוניקציה העולמי על כך שיש צורך בתקן אחיד למטעני סלולר. הוא צפוי לדרוש מאפל לאמץ את הטכנולוגיה הרווחת בעולם, זו של שקע מיקרו USB. אפל צפויה לטעון שהעיצוב הקדוש שלה חשוב יותר מזכותם של מאות מיליוני משתמשים לקבל חיבור זמין לחשמל, אבל נראה שבאיחוד כבר החליטו שלא להתרשם מהיללות. יפה שעה אחת קודם. 

5. הלם ותדהמה בקרב מספר משתמשי טוויטר בעקבות חשיפת זהותו של הגוף שמאחורי החשבון @horse_ebooks. הלז נחשב כרובוט שמשדר חלקים רנדומליים מתוך ספרים דיגיטליים ויוצר כך שיבושי טקסט משעשעים. חלקם - "הכל קורה כל כך הרבה" - אפילו הפכו לחולצות. הקהילה שהסתופפה סביב הרובוט כשהסתבר שהוא לא רובוט רנדומלי, אלא שני סופרים שהשתמשו בחשבון לקידום מכירות של ספר שכתבו. לרוע המזל, כשעמד הסיפור להיחשף לפני מספר חודשים, אחד הסופרים ניהל מסע ארוך של הונאה, כולל פריצה בבכי, כדי למנוע את הפרסום. המקוננים אומרים שעם לכתו של הסוס, נעלמה עוד פיסה של הרשת המשונה.