דו"ח טכנולוגי
צוקרברג: סמנכ"ל לענייני שקר כלשהו
חוקרים מתעדים את כל ההתבטאויות של מארק צוקרברג כדי לעקוב אחרי השקרים של פייסבוק, הטבת המס שהעניקה סאן פרנסיסקו לטוויטר חוזרת לנשוך אותה, וקרב הענקים על עתיד העיתונות
כל מהלך מתועד
מארק צוקרברג הוא אחד הנוכלים הגדולים ביותר של הזמן המודרני. אני אפילו לא מדבר על שלל ההונאות שליוו את הקמת פייסבוק ועל דמי הלא יחרץ ששילם צוקרברג לתאומים ווינקלבוס או לאהרון גרינשפן. אני מדבר על המרמה הגדולה באמת: איך אתר שאמור להקל עליך לדבר עם חברים שלך הפך לבוזז פרטיות.
מארק צוקרברג, מייסד, מנכ"ל וסמנכ"ל לענייני שקר כלשהו בפייסבוק צילום: איי אף פי חוקרים החלו לאחרונה לבנות את מה שהם מכנים "תיקי צוקרברג:" המטרה של הארכיון הזה היא לאסוף כל התבטאות של צוקרברג החל מ-2004, כדי לאפשר לציבור לעקוב אחרי השקרים וההונאות שלו ושל החברה שהוא מנהל.
החוקרים אומרים שהמאגר הזה חשוב היסטורית, בין השאר משום שפייסבוק היא במידה רבה השתקפות של צוקרברג עצמו. אותם החוקרים מציינים שמעקב אחרי התנהלות היח"צ של פייסבוק מעלה קו בולט אחד של התנהגות: הונאה נוסח חברות הטבק הגדולות.
הדפוס חוזר על עצמו: פייסבוק מודיעה על מהלך שמכרסם בפרטיות של המשתמשים, קמה צעקה, פייסבוק מבצעת מה שנראה כמו נסיגה צרפתית ומודיעה על שינוי, כמו גם על כך שהיא "מקשיבה למשתמשים" – אבל איכשהו, השינוי אף פעם לא מחזיר את המצב לקדמותו ופייסבוק תמיד נשארת עם יותר מידע על המשתמשים. פייסבוק וחברות המידע האחרות, אומרים החוקרים, הן המקיוואלי של זמננו.
אישית אני חושב שההשוואה לא עושה צדק עם ניק קשישא. ביסודו הוא היה אדם הגון והיה לו חוש הומור (אחת היצירות המצליחות שלו היא קומדיה, מנדריגולה, שמוצגת עד ימינו); את שני אלה, יושר וחוש הומור, אי אפשר לייחס לצוקרברג.
חברות הייטק, איזו פונקציה חברתית הן ממלאות בעצם?
טוויטר עומדת לפני הנפקה, שיתכן שתתרחש כבר בשבוע הבא, ובעיריית סאן פרנסיסקו כבר חיכו בעיניים בורקות לכך שהחברה תשליש לה מסים לרגל האירוע המוצלח. ואז הם נזכרו שאופס, זה כנראה לא יקרה.
סאן פרנסיסקו. הפסידה 55 מיליון דולר בגלל טוויטר צילום: בלומברג לפני כמה שנים ניהלה טוויטר מאבק נגד עיריית סאן פרנסיסקו, ואיימה שאם היא לא תקבל הנחה מסיבית במסים, היא תקח את עצמה את משרדיה לעיר אחרת. בסופו של דבר העיירה התקפלה. בשעתו, העירייה העריכה שהיא תפסיד מהמהלך 22 מיליון דולר – כסף שהיא צריכה נואשות משום שכמו קליפורניה כולה, היא נמצאת על סף פשיטת רגל. עכשיו, הערכה חדשה אומרת שבעקבות ההנפקה היא תפסיד הרבה יותר כסף – 55 מיליון דולר.
טוויטר לא היתה החברה היחידה שקיבלה את ההנחה: עוד שש חברות קיבלו אותה. עכשיו אנחנו צריכים לשאול שאלה קשה במיוחד, קשה מבחינה תודעתית משום שבמהלך עשרים השנה האחרונות פמפמו את התודעה שלנו בתפיסה השקרית שמגזר ההייטק הוא "קטר כלכלי": למה בעצם שמישהו ירצה שתהיה בעיר שלו חברת הייטק?
המקרה של סאן פרנסיסקו הוא דוגמא קלאסית. חברות הייטק רעות לאוכלוסיה של העיר: הן מעלות את המחירים בצורה מטורפת, במיוחד בתחום הדיור, ומאלצות תושבים ותיקים לעזוב אותה לאזורים אחרים – ומעבר לכך שהתושבים הללו הם כבר לא חלק מהעיר, העיר מפסידה מכך שהיא לא מקבלת יותר את המסים שלהם. במקביל, מנצלת חברת ההייטק את הכוח הפוליטי שיש לה, כוח שנובע מכך שיש לה המון כסף ובגלל אשליית המוביליות החברתית שיש סביב חברות כאלה, כדי לאלץ את העיר או המדינה להוריד את המסים שלה.
אז התוצאה היא עליית מחירים, ירידת הכנסות ממסים ובריחת אוכלוסיה. למי זה טוב, חוץ מלחברת ההייטק עצמה? כן, עובדי ההייטק צורכים כל מיני דברים ומספקים בכך עבודה לאנשים אחרים. אלא שזה נכון גם לעובדי ממשלה (אני רוצה להודות לגלינה ווקס על התובנה הזו): גם הם קונים מזון וגם הם מטפלים במכוניות, גם הם הולכים למסעדות וצורכים ערימה של שירותים אחרים. והעובדים שמגיעים סביב תעשיית ההייטק בדרך כלל מרוויחים הרבה, הרבה פחות מעובדי ההייטק, ולא יכולים להרשות לעצמם להמשיך ולחיות בעיר שלהם.
אז מה התפקיד החברתי של חברת הייטק? האם יש לה תפקיד חברתי חיובי כלשהו בכלל?
קרב הענקים: חושף השחיתויות מול עורך "ניו יורק טיימס"
גלן גרינוולד היה עיתונאי ובלוגר ליברלי וחושף שחיתויות הרבה לפני שאדוארד סנודן פגש אותו במלון בהונג קונג והזניק אותו לתהילה עולמית. הוא מתח ביקורת חריפה ובלתי מרוסנת על משטר בוש, למשל. ועכשיו עולה השאלה האם הוא עתיד העיתונות.
אדוארד סנודן - שיגר לאטמוספירה את הקריירה של גרינוולד צילום: רויטרס
השאלה עלתה במהלך דיון מרכזי בנושא "אובייקטיביות בחדשות", בין גרינוולד ובין ביל קלר, העורך הראשי של "ניו יורק טיימס". הני"ט הוא נושא הדגל של תפיסת האובייקטיביות, שאומרת שאתה צריך לדווח על שני הצדדים בפרשה בצורה הוגנת ככל האפשר. אם יש לך דעה, שמור אותה לעמוד הדעות.
אלא שכפי שציין גרינוולד בתגובתו לקלר, המשמעות של הנוהל הזה היא שאתה בעצם מדווח על שקרים כעל אמת. הוא הזכיר את העובדה ש"ניו יורק טיימס" לא היה מוכן לדווח על העינויים של משטר בוש כעל עינויים, אלא השתמש בשלל כינויי טיוח כגון "חקירה מורחבת." את אותם מעשים עצמם, במיוחד waterboarding, לא היתה לעיתון שום בעיה לכנות עינויים – כל זמן שהם בוצעו על ידי ממשלות אחרות. כשאתה מנסה לשמור על אובייקטיביות מול הממשלה, בהרבה מאד מקרים זה נגמר בכך שאתה מחפה על העמדה שלה. כך, למשל, נגרר "ניו יורק טיימס" לקידום העמדות השקריות של משטר בוש קודם לפלישה לעיראק, ולא בחן כראוי את הטענות שלו.
גרינוולד נצמד לאתוס של הבלוגרים, ועמד בתוקף על כך שאין דבר כזה, אובייקטיביות. בחירת העובדות שלך אף פעם לא אובייקטיבית. מה שאתה בוחר לדווח עליו כבר קובע מה העמדה שלך. הגון הרבה יותר להניח לקוראים לדעת מראש מה אתה חושב, ולא להסתיר את עמדתך.
ויש כאן עניין מוסרי: המקום החם ביותר בגיהנום שמור למי שבעת משבר, לא נקט עמדה מוסרית. החיים הפוליטיים אינם אובייקטיביים ואסור שיהיו כאלה. הם בסופו של דבר מאבק על ערכים. על אלה אסור להתפשר.
קצרצרים
1. בהמשך לדיון על "מי נתן את ההוראה" מהדו"ח אתמול, הגענו לשלב ההאשמות ההדדיות: בכירים במערכת המודיעין האמריקאית אומרים, לא לייחוס, שממשל אובמה היה מודע גם מודע למעקב אחרי מרקל ומנהיגים אחרים. הם מוסיפים שאם הוא לא היה מודע, "הוא לא קרא את התדריכים שלו." כמובן, כשפקידים אומרים "מה, לא קראתם את התדריך ששלחתי?", אני מתחיל לחשוד, מנסיון מר, שהם קברו את הנקודה הזו בהערת שוליים 17 בעמוד 236. למערכת המודיעין האמריקאית יש נסיון ארוך בתחום – כך היא נמנעה בפועל מלדווח לקונגרס על כך שה-CIA מיקש את נמלי ניקרגואה. ולידיעה שהגיעה תוך כדי כתיבת הטור: אובמה שוקל לאסור על המודיעין להאזין למנהיגי מדינות בנות ברית, בדומה לאיסור של רייגן על התנקשויות במנהיגים.
נשיאת ברזיל, דילמה רוסף. ה-NSA עקב גם אחריה צילום: רויטרס 2. ועדיין באותו נושא, ברזיל לוקחת ברצינות את ההגנה על המידע של אזרחיה. היא מקדמת במלוא המרץ חוק שיאסור על חברות אמריקאיות להוציא את מידע המשתמשים הברזילאים מברזיל. הן תצטרכנה לשמור אותו בשרתים בברזיל עצמה. הממשלה מתכוונת להביא את הנושא להצבעה עוד השבוע, ולגוגל, פייסבוק וכל השאר יהיו סיבות טובות למחשבות שניות על השת"פ שלהן עם הגנרל קית' אלכסנדר. ההאזנה האמריקאית לנשיאת ברזיל לא תפסה כותרות בעולם כמו ההאזנה האמריקאית למרקל, אבל בברזיל רותחים מזעם, ויש מי שנזכר בכך שארה"ב תמיד עשתה בדרום אמריקה מה שבראש שלה, ושהמודיעין האמריקאי היה מעורב בכמה מהפיכות הצבאיות המדדמות ביותר שם.
3. האקר בריטי שמתגורר בארה"ב נעצר שם לאחר שנחשד בכך שפרץ למאגרי מידע של הצבא האמריקאי ושל נאס"א. ההאקר התרברב בכך שהוא "יכול לז**ן" את ארה"ב באמצעות שלל פרצות במאגרי המידע שלה. מעניין אם עורך הדין שלו ינסה לרכוש את אהדת הקהל בהשענות על פרשת הריגול הבלתי נגמרת, מבחינת מה שמותר ליופיטר אסור לשור.
4. רבותי, מהפך: לראשונה, דיסני תוציא פרק בסדרת טלוויזיה קודם כל לאפליקציית הסלולר - ורק אחר כך לטלוויזיה. בחברה אמרו כי יותר ויותר, הטאבלט הוא המסך הראשון שילדים קטנים רואים. הסדרה מיועדת לילדים בני שנתיים עד שבע, שהוא אכן הגיל אידיאלי לטאבלטים. בחברה אמרו כי ההורים מביעים שביעות רצון: כשדיסני לוכדת את הילדים במסך הטאבלט, ההורים יכולים לצפות בטלוויזיה. ולא, נניח, לשחק עם הילדים שלהם. סדר עדיפויות צריך להיות.
5. בסוף השבוע, ארגון שוחר טוב כינס קטינים מאזורים עניים בארה"ב, בעיקר מבתי ספר שמצבם קשה, כדי לערוך פסגה בנושא "קבוצות מיעוטים בלתי מיוצגות במדעי המחשב." השופר של עמק הסילי-קון, טק-קראנצ', העדיף להתמקד ב-21 נושאים אחרים, כולם בלתי חשובים בעליל אלא אם אתה מפתח או משקיע. וואליוואג ריכז את הרשימה כאן.
