אדום עולה: המיזם שמבטיח לשגר ארבעה חלוצים למאדים

חמשת גיבורי הסרט נמנים עם רשימת המועמדים, לא פחות מ-200 אלף במספר, שנרשמו כמתנדבים למיזם השאפתני "מאדים אחת" ("Mars One") של היזם ההולנדי באס לנסדורפ. המטרה: להנחית ב-2025 על מאדים את ארבעת המתיישבים האנושיים הראשונים שיעברו לחיות על הכוכב.

הסיבה להעדפת מתנדבים שייבחרו מבין אנשים מהיישוב על פני אסטרונאוטים מקצועיים היא שמדובר במיזם פרטי ללא תמיכה ממשלתית, ולנסדורפ מקווה לממן אותו באמצעות הפיכת הפרויקט למעין תוכנית ריאליטי שתניב הכנסה מפרסום וחסויות. אלא שהמלכוד הוא שבשל מגבלות טכניות, הטיסה (שאורכה כ-210 יום) היא בכיוון אחד בלבד, ללא ביטחון שתהיה דרך להשיב את אנשי הצוות לכדור הארץ.

"אנשים רגילים"

"הסרט שלי לא עוסק בפרטים הטכניים של הטיסה, פחות עניין אותי איך הם יגיעו לשם. רציתי לבדוק מהן הסיבות שעשויות לגרום לאנשים לרצות לעזוב את כדור הארץ, ומה ישאיר אותם פה למרות הכל", אמר ל"כלכליסט" נילסן, צלם ובמאי קולנוע מיוטה, בראיון טלפוני.

"הגעתי אליהם לאחר ששמעתי אותם בתוכנית רדיו על המיזם. אף שכולם נראו כאנשים שמרגישים קצת חסרי תועלת בכדור הארץ, הם לא אנשים יוצאי דופן במיוחד. הם אנשים רגילים עם עבודות טובות ובריאות תקינה וחיים לא רעים, ואף אחד לא עושה רושם של אדם שנמצא במצב נפשי חריג. סקרן אותי מה מניע אנשים כאלה לרצות לעשות צעד כזה", אמר.

"זה נשמע לי כמו רעיון מטורף בצורה חיובית, כזה שיכול להחזיר לאנושות את הרוח של מגלי העולם - החלל הוא הרי אזור הספר האחרון. הסקרנות הזו של לתור אזורים לא נודעים זה משהו שגרעין ממנו קיים אצל כל אדם, ולכן זה נוגע באנשים כל כך. יכול להיות שהייתי רוצה לטוס בעצמי, אבל רק אם הייתי יודע שיש דרך לחזור", הודה נילסן.

התוכנית אכן נשמעת מרחיקת לכת עד כדי אי סבירות, אבל מדובר בפרויקט רציני לחלוטין, שמגובה ברשימה ארוכה של מדעני חלל מובילים שלוקחים חלק בתכנונו, ויזמים מנוסים שנראים נחושים להוציא אותו אל הפועל. הרעיון לשגר מתיישבים למאדים בפורמט דמוי תוכנית ריאליטי נולד ב־2010 כיוזמה של צמד מדענים, ד"ר ג'ואל לוין מנאס"א וד"ר רודי שילד מהמרכז לאסטרופיזיקה בהרווארד. במשך שנתיים נעשו ניסיונות להשיג מימון לפרויקט, אבל רק ב־2012, כאשר לנסדורפ ושותפו ארנו ווילדרס הצטרפו למיזם, הוא החל לתפוס תאוצה.

Mars One לא לבד

בין אפריל לאוגוסט 2013 החלו מיוני הסבב הראשון של המועמדים, כאשר מבין 200 אלף מתעניינים 2,782 איש שילמו את דמי ההרשמה (בין 5 ל-75 דולר, תלוי במדינה) והעלו סרטון פרומו שאמור לשכנע את קהילת התומכים בפרויקט להצביע עבורם. 1,058 מתוכם, 586 גברים ו-472 נשים מ-107 מדינות (ובהם גם עשרה ישראלים), עברו לשלב הבא.

מרבית המתמודדים הגיעו מארה"ב וקנדה, כאשר בין המדינות המובילות אפשר למצוא גם את הודו, סין, רוסיה ואוסטרליה. המשך תהליך הסינון, שבסופו ייבחרו ארבעת הנוסעים, אמור להתרחש במהלך השנתיים הקרובות, ולכלול סימולציות שיאפשרו לבחון את ההתאמה הגופנית והנפשית של המתמודדים למשימה, שיצולמו וישודרו במסגרת השלב הראשון של תוכנית הריאליטי (המארגנים טוענים כי כרגע הם מצויים במשא ומתן עם כמה גופי שידור על פרטי התהליך).

המסע כולו אמור לעלות, על פי הערכת היזמים, כ-6 מיליארד דולר, שרובם יגיעו מהכנסות השידור. עד כה השקיעו המועמדים ותורמים התומכים בפרויקט כ-218 אלף דולר בלבד, כאשר שורת חברות וארגונים, בעיקר בתחום חקר החלל והמדעים, כבר הצהירו כי ישתתפו במימון. יועצי הפרויקט מונים שורת מדענים ארוכה, ובהם פרופ' פסקל ארנפרוינד וכריסטופר מקיי מנאס"א, פרופ' תאיס רוסומנו שמתמחה ברפואת אסטרונאוטים, ושורת מדענים שעוסקים בתחומים רלוונטיים - מסוגיות משפטיות בחקר החלל ועד גידול מזונות בתנאים קיצוניים.

המימון אמנם טרם גויס והתשתיות לפרויקט עדיין לא הוקמו, אבל כבר יש לו לוח זמנים ברור: ב-2015, לאחר בחירת ארבעת הנוסעים, תחל ההכשרה שלהם. ב־2018 אמורה להישלח למאדים חללית לא מאוישת שתכניס לוויין למסלול סביב הפלנטה, במטרה להוכיח יכולת ולבצע בדיקות מקדימות. ב-2020 אמורה לנחות על פני הכוכב גשושית שתחל בהכנת השטח, וב-2022 תשוגר חללית מטען שתישא את כל הציוד שדרוש להקמת המושבה, לקראת שיגורם של הנוסעים ב-2024. שנתיים לאחר מכן מתכננים היזמים לשגר צוות שני, שאמור לנחות ב-2027 ולהרחיב את המושבה.

נחתת Mars One צילום: בריאן ורסטיג

הפרויקט זכה גם לביקורת רבה, למשל מצד רון ג'וזף, אסטרוביולוג שנוי במחלוקת שניסה להרים פרויקט דומה לפני כמה שנים, וטוען כעת כי כל הסיפור הוא לא יותר מתרמית ענקית. גם במגזין "וויירד" לא התרשמו ונתנו לו ציון של 2 מתוך 10, כשהביקורת העיקרית היא על הערכת העלויות הלא ריאלית לטענתם - תוכנית דומה של נאס"א, שכוללת גם את החזרת הנוסעים, הוערכה בתקציב של 100 מיליארד דולר, ויש משקיפים שטוענים כי גם הערכה זו צנועה מדי והמיזם יזדקק ללא פחות מטריליון דולר.

"יהיה שווה לוותר על הכל כדי לטוס למאדים", אומר בסרט "Mars One Way" הכוורן קודי רידר. "הדבר שיחסר לי ביותר יהיו הדבורים שלי. אני אוהב לראות אותן יוצאות מהכוורת ועפות ללקט צוף מהפרחים. אם החברה שלי תגיד לי שהיא לא רוצה שאסע זה מה שכנראה יגרום לי לשנות את דעתי, אבל אני חושב שיהיו הרבה דברים חדשים שאוהב בחיים על מאדים וזה יפצה על מה שיחסר לי", הוא מסביר. גם קייסי האנטר חולק איתו תחושות דומות. "החיים שלי די משעממים, אני בחור רגיל שצף בלי כיוון ברור. למה לא להקדיש את חיי לדבר גדול יותר מעצמי, למשהו שיכול להשפיע על חיי כולנו?", הוא שואל.

"זה פוגע בחבר"

לא לגמרי ברור עד כמה המשתתפים מודעים לפרטי המציאות הצפויה למי שייאלץ לחלוק חללית זעירה עם עוד שלושה אנשים במשך שבעה חודשים, ולאחר מכן כמה שנים לפחות במושבה קטנה וסגורה, ללא אפשרות לצאת למרחב. לדברי נילסן, אף אחד מהמרואיינים לא עבר תקופה של שהות בכלא או בסיטואציה דומה שעשויה להכין אותו למשימה.

"אני רגיל לחיות בחללים קטנים וצפופים ורגיל לבדידות. אני חושב שאתגעגע לטבע - לחופים, עצים, אוקיינוסים, גשם ושלג, זה יהיה הדבר שיחסר לי ביותר אם אעבור לחיות על מאדים. אנשים... אני לא אתגעגע לאנשים יותר מדי", אמר רובינס בסרט.

רובינס הוא יוצא הדופן מבין החמישה בעניין הזה: המשתתפים האחרים מודים שאם יש דבר אחד שיגרום להם לוותר על החלום להגיע למאדים, אלה בני הזוג או הילדים.

"החבר שלי קצת פחות מתלהב מהעניין. הוא מנסה לתמוך בי כי הוא יודע שזה החלום שלי, אבל זה בטוח קצת פוגע בו שאני מוכנה לעזוב אותו. אם היתה לי משפחה, ילדים משלי, כנראה לא הייתי חושבת לנסוע", אמרה בסרט קייטלין קיין, ספרית במקצועה והאשה היחידה מבין המרואיינים.

"אם לא היו לי אשה וילדים, לא היו ספקות, זה היה פשוט. כשיש לך ילדים שאתה צריך לטפל בהם עד שיגדלו - איך אני אוכל לעשות את זה אם אני אשאיר אותם מאחור ואסע למאדים?", אמר קן סליבן, אחד המרואיינים. "אם אתארס לחברה שלי, זה הדבר היחיד שיכול לשנות את דעתי. כל הפלנטה לא תוכל לשנות אותה, רק היא", הסביר האנטר. "החוט שמקשר בין המרואיינים בסרט הוא אהבה. בסופו של דבר, האהבה ליקיריהם היא הדבר היחיד, לטענתם, שימנע מהם לנטוש את כדור הארץ", אמר נילסן.