דו"ח טכנולוגי
האם גוגל הורגת ברכות את הרשת החברתית שלה?
גוגל+ הגוועת עשויה לזכות להמתת חסד שלא תפגע ביוקרת החברה, מדוע מפחדים חובבי הנשק בארה"ב מאקדחים חכמים, הטכנולוגיה שתחסל את המרדפים המשטרתיים בכבישים ומה שווה ניסוי הביטקוין של מכללת MIT
המתת חסד
המנהל של גוגל+, ויק גונדטורה, התפטר בסוף השבוע שעבר. מאז השמועות על כך שגוגל עומדת לעשות משהו דרמטי עם השכיב מרע, הרשת החברתית המקרטעת שלה, רק מתגברות. גוגל עצמה מתעקשת שהכל בסדר ושהיא לא ניתקה שום דבר ממכשירי ההחייאה, אבל היא נשמעת אמינה בערך כמו דובר הקרמלין כשהוא טוען שאין כוחות רוסיים באוקראינה.
גוגל הרי לא יכולה פשוט להרוג את גוגל+. יותר מדי תלוי בה, בעיקר היוקרה של המנכ"ל לארי פייג', שהפך את ההשענות על גוגל+ ואת הדגש על גוגל פלוס העולם שלך למוקד הפעילות שלו בתחום מנוע החיפוש. אבל יש סימנים לכך שהיא מתחילה לארגן לרשת החברתית אודישן במקהלה השמיימית, לרכוש עבורה נדל"ן חקלאי ולאמן אותה בבעיטה בדליים.
התחרות עם פייסבוק לא היתה המטרה. גוגל+ מפתחים מדווחים שגוגל מאפשרת לחלק מהם להציב כפתור שמזמין את המשתמשים להתחבר לאתר "דרך חשבון גוגל שלך". גוגל אישרה, אבל אמרה שזה בסך הכל ניסוי. המותג של גוגל חזק לאין שיעור מהמותג של גוגל+; אם היא תחליט לדחוק אותו לשוליים - לא להרוג אותו רשמית, פשוט לתת לו להתפוגג - ועדיין לקבל את המידע של המשתמשים דרך חשבון הגוגל שלהם והכפתור החדש, זו תהיה הבחירה הטבעית (ויש שיאמרו ברירה טבעית).
המטרה של גוגל+, אחרי הכל, לא היתה הטרשת החברתית. היא היתה בונוס. המטרה היתה איחוד של כל חשבונות גוגל של המשתמש ומסירה לגוגל של מידע מאוחד עליו. אם אפשר לעשות את כל זה תוך ויתור על גוגל+, כל זמן שאין הצהרה פומבית שתפגע במוניטין של פייג', אז למה לא?
נשק חכם? לא בבית ספרנו
הגברת בלינדה פאדיה, מנכ"לית חברת Armatix, לא עונה יותר לשיחות ממספרים לא מזוהים. היו יותר מדי הטרדות, יותר מדי איומים, מאז שמטורפי נשק בארצות הברית פרסמו את הטלפון שלה באיזה פורום. היא לא היחידה: מטורפי הנשק מטרידים כל מי שעוסק במה שפאדיה עוסקת בו: נשק חכם, כלומר רובים ואקדחים שמזהים את הבעלים שלהם ולא פועלים בידיים של מישהו אחר.
המטרה פשוטה: למנוע מאנשים בלתי מורשים לקחת נשק של אדם אחר ולהשתמש בו כדי להתאבד - או, כמו שקורה פעם אחר פעם, לבצע טבח. הכלי צפוי גם להוריד משמעותית את מספר האנשים שנפגעים כתוצאה ממשחק בלתי מורשה בנשק, שמספרם נאמד במאות מדי שנה. כדי להתמודד עם הבעיה, קיימים בשוק כל מיני אמצעי בטיחות אלקטרוניים למיניהם, בדמות שעון חכם או טבעת שמתקשרים עם הנשק.
האמריקאים מעדיפים את האקדחים שלהם טיפשים צילום: Bobbfwed-cc
תעשיית הרצח האמריקאית נעמדה על הרגליים האחוריות. שם טוענים שברגע שתפוצת כלי הנשק החכמים תעלה, הממשלה המרושעת תדרוש שכל כלי הנשק יהיו חכמים. התשובה המתבקשת לכך היא "אז מה?", כלומר, "מה רע בכך שכל כלי הנשק יתפקדו רק בידיים של בעליהם החוקיים?". אבל את זה מעט מאוד אנשים מוכנים לומר בדיון הפוליטי האמריקאי.
אז משווקים של טכנולוגיה מתקדמת, שמטרתה היא למנוע את מותם של אנשים חפים מפשע, נאלצים עכשיו להסתתר מזעמו של האספסוף המוסת של תעשיית הרצח. מבחינת חובבי הנשק, אמצעי בטיחות אלקטרוניים רק ייקרו את הרובים החביבים שלהם והם יצטרכו לחסוך קצת יותר כדי לקנות את תותח ההוביצר המשומש שראו בקטלוג. ומה לגבי חיי אדם? זה לא מטריד אותם במיוחד. ומה על מקרי הטבח? "בשביל זה אנחנו צריכים רובים - כדי להגן על עצמנו!" יטענו.
מה דינו של קליע GPS?
ובעוד תעשיית הנשק החכם מדשדשת, תעשיית המעקב דוהרת הלאה. אחד המוצרים החכמים בתחום הוא קליע GPS. המערכת מותקנת על החלק הקדמי של רכב משטרתי, וכשזה מזהה רכב חשוד או נמלט, הוא יורה באמצעות אוויר דחוס קליע שמכיל GPS אל הרכב הנמלט. מרגע שזה קרה, אין ממש צורך לנהל מרדף מסוכן אחרי כלי הרכב כי השוטרים יודעים לאן הוא נוסע. ומרדפים כאלה אכן מסוכנים: הם גובים 700 הרוגים בממוצע מדי שנה בארה"ב ויותר מ-14,000 פצועים. שליש מההרוגים, על פי הערכת האגודה לזכויות אזרח של ארה"ב, הם אזרחים בלתי מעורבים.
אף אחד לא מתנגד לשימוש בקליע ה-GPS כל זמן שהוא מופעל בלהט המרדף. עם זאת, ברגע שהקליע מופעל שלא בזמן מרדף, המשטרה צריכה לקבל צו חיפוש. אחרי הכל, אין לחץ ואף אחד לא עומד למות.
עם זאת, ההתאחדות האמריקאית לזכויות אדם טוענת שברגע שהמשטרה תתרגל להפעיל את הטכנולוגיה במצבי מרדף, היא תתרגל גם להישען עליה במצבים שאינם מצבי לחץ. אנחנו מכירים היטב את הנטיה של כוחות שיטור להרחיב את הסמכויות שלהם בתירוצים קלושים גם מעבר למצבים שאליהם הם הוכשרו מלכתחילה.
מה חסר לכם?
שני סטודנטים ב-MIT הצליחו לאחרונה לערוך מגבית שגרפה חצי מיליון דולר. המטרה שלה: לתת לכל סטודנט במכללה היוקרתית 100 דולר בביטקוין. ועל זה נאמר: מה לעזאזל?
לסטודנטים ב-MIT כבר יש פחות או יותר כל מה שהם צריכים. הם לא צריכים לקבל נדבה של 100 דולר ממישהו. הסטודנטים שערכו את המגבית טוענים שהמטרה שלהם היא לגרום לכלכלת ביטקוין לפרוח ב-MIT, ולדבריהם חלוקת הכסף תאפשר לבצע ניסוי בכלכלה כזו.
ניסוי מיותר בנסיבות מיותרות. ביטקוין צילום: בלומברג
מה, באמת? זה היה יכול להישמע חצי סביר, אם הסטודנטים היו נדרשים להוציא את הכסף ב-MIT. המגייסים מודים שהסטודנטים יוכלו לעשות בכסף כל מה שהם רוצים. אז ניסוי בכלכלה ב-MIT כבר לא יהיה פה.
קשה להשתחרר מהתפיסה שהתרומות לפרויקט האלה הגיעו בגלל ש"ביטקוין" הפך למקבילה של "פס רחב" לפני 15 שנה. הקהל הרחב לא יודע מה זה עושה, אבל היח"צ סביב התועבה כל כך רחב, שהוא נתפס כסוג של סם מרפא-כל, ולא כמו מה שהוא בפועל - כלי ליישום של פנטזיות ליברטריאניות.
קצרצרים
1. מה נסגר, מיקרוסופט? ארה"ב ובריטניה הזהירו את אזרחיהן שלא להשתמש באינטרנט אקספלורר עד שמיקרוסופט תמצא תשובה ל(עוד)פרצת אבטחה בדפדפן. יש לציין עוד שגם אחרי שיימצא פתרון, מחשבים שמפעילים את ווינדוס XP - יש רק מספר זעום של כאלה, בערך שליש מהמחשבים בעולם - לא יהיו מוגנים כי מיקרוסופט הפסיקה (בצדק, ואחרי התראות) להפסיק לספק שירותי אבטחה למערכת ההפעלה שעבר זמנה. ועדיין, פרצות אבטחה שמשפיעות על XP מתחילות להיראות כמו כאב ראש ענק למיקרוסופט בעתיד. ממשלות ארה"ב ובריטניה נמנעו מלציין זאת, אבל ההאקרים של שירותי המודיעין שלהם כבר עובדים על ניצול הפרצה לצרכיהם.
דפדפן האקספלורר צילום מסך: Internet Explorer 8
2. לחברת אובר, שמספקת לאנשים עם יותר מדי כסף ופחות מדי שכל שירותי מוניות שמוצעים על ידי אנשים שלא עברו שום בדיקת כשירות, החליטה - אחרי כמה תקריות לא נעימות עם נהגים שהטרידו נוסעים - להתחיל לערוך בדיקות בסיסיות. מאחר ומדובר בחברה ליברטריאנית שכבר הרגילה את הלקוחות שלה לשלם יותר על כלום, היא העבירה את העלות למשתמשים. מעתה, נוסעי אובר ישלמו עוד דולר על "נסיעה בטוחה". נסיעה בטוחה היתה אמורה להיות הרעיון הבסיסי שמאחורי הזמנת מונית, אבל ככה זה כשאתם מאמינים אדוקים ביד הנעלמה של השוק וביכולתה לעשות מעשים מגונים. אז מה אנחנו לומדים משירות הנסיעה הבטוחה של אובר? שכל הקודמות לא היו בטוחות? כנראה שכן: לחברה לא היתה בעיה לשים מאחורי ההגה אנשים עם גליון ארוך של הרשעות בעבירות תנועה.
3. חדשות רעות: מדענים שהבחינו בהתנהגות משונה של עכברי המעבדה שלהם, בחנו אותה. המסקנה שלהם היתה חד משמעית: נוכחותם של חוקרים ממין זכר מלחיצה את העכברים בצורה קיצונית. כתוצאה מהלחץ הזה, עכברים חשים פחות כאב בנוכחותם של חוקרים זכרים, ובמידה ניכרת: 35%. עצם נוכחותם של בגדים עם ריח של זכרים גורמת לעכברים לחוש לחץ. המשמעות הלא סימפטית היא ששנים ארוכות של בדיקה על עכברי מעבדה שמטרתה לבדוק אם תרופות גורמות כאב עלו בעשן.
