החברה נמכרה במיליונים, המייסד בן ה־95 לא ירוויח

הפטנט הישראלי שהופך גזרי עצים לסוכר ודלקים לא הצליח להפוך אותם גם לכסף: חברת הקלינטק הישראלית־אמריקאית Virdia, שהוקמה בישראל כ־HCL Cleantech, נמכרה בשבוע שעבר לחברת ייצור הנייר הפינית Stora Enso תמורת 62 מיליון דולר. מתוך סכום זה 33 מיליון דולר יועברו במזומן לבעלי המניות, ועוד 29 מיליון דולר ישולמו בהתאם לעמידה ביעדים עסקיים עד שנת 2017.

ובכל זאת מדובר בסיפור החמצה עבור המשקיעים בחברה, העיקרית שבהם היא קרן הון סיכון האמריקאית קושלה, שלא יצרו ערך רב מעבר להון שהשקיעו בחברה, המוערך בכ־50 מיליון דולר. גם המייסדים הישראלים – פרופ' אברהם בניאל, בנו ערן ופרופ' אהרון אייל - נדחקו מחוץ לחברה כבר לפני יותר משנה וכיום מחזיקים פחות מאחוז ממניותיה, כך שהם לא ייהנו ממכירת הטכנולוגיה שפיתחו.

המשקיע הסדרתי זוהר גילון, שנחשב למשקיע הראשון בחברה, החליט גם הוא שלא להמשיך להשקיע בה, ואיבד את מרבית מניותיו שם, לאחר שב־2012 החליטו המשקיעים לדלל את כל המשקיעים שאינם מוכנים להמשיך ולהשקיע בה. כתוצאה מכך, מספר המניות של גילון ושל המייסדים הישראלים הצטמצם ביחס של עשר לאחד.

המייסדים אברהם בניאל (מימין) ואהרון אייל, וערן בניאל שכיהן כמנכ"ל צילום: חיים צח

הייצור טרם החל

פרופ' בניאל ופרופ' אייל הקימו את Virdia בשנת 2007 על בסיס טכנולוגיה מימי מלחמת העולם השנייה לייצור סוכרים מפסולת עצים על ידי שימוש בחומצה. התהליך החל בירושלים ובהרצליה והמשיך בהקמת מפעל פיילוט בצפון קרולינה, ובמהלכו הוכח שניתן לייצר סוכר למאכל או לייצור דלק אורגני על ידי ערבוב חומצה עם פסולת תבואה או עשב, פסולת קני סוכר ותירס או כל חומר מבוסס עץ.

לפי החזון המקורי של החברה, ייצור סוכרים מחומרי עץ יוריד את מחירי המזון וייצב את מחיר הדלק, ועד שנת 2022 הטכנולוגיה תספק 5% מתצרוכת האנרגיה בארה"ב. החברה הקימה מפעל פיילוט בצפון קרוליינה, ולאחר מכן העבירה אותו לווירג'יניה. כמו כן מקימה החברה מפעל ייצור ראשון בלואיזיאנה שירכז פסולת אורגנית של קני סוכר ושל עצים שנשתלו לתעשיית הנייר, שיחל לפעול בסוף 2015. כך שהחברה טרם מכרה אפילו גרם אחד של סוכר, אף שהוכיחה היתכנות מלאה לטכנולוגיה שלה.

כיום מחזיקה Virdia מרכז פיתוח ישראלי המונה כ־15–20 איש במעבדות בהרצליה פיתוח, ועוד מספר דומה של עובדים במפעל בווירג'יניה.

"גאווה מהולה בצביטה"

אף שהחברה גייסה יותר מ־50 מיליון דולר, המשבר בענף הקלינטק נתן את אותותיו והקשה עליה לגייס הון. חוסר היכולת של הענף כולו להוכיח החזר על ההשקעה הביא לכך שהחברה הפכה לתלויה בלקוחותיה שנדרשו לממן את פעילותן של החברות במאות מיליוני דולרים למימון המפעלים, עניין שהקשה על יכולתה לצמוח ולייצר החזר לקושלה, בעלת המניות הגדולה בחברה.

הוגה הרעיון שמאחורי Virdia, פרופ' אברהם בניאל (95), נחשב לאחד הכימאים הוותיקים בישראל. בשנות ה־50 הוא הקים בהוראת ראש הממשלה דוד בן גוריון את מעבדות מחצבי ישראל (לימים תמ"י), והיה ממקימי חברת הפוספטים בנגב, חברת חרסית, חול זך, מכרות הנחושת בתמנע וחיפה כימיקלים.

מאז שנות השבעים משמש בניאל כיועץ לענקיות כימיקלים עולמיות כגון באייר, טייט אנד לייל וסאנופי. כיום, לאחר עזיבת Virdia, הוא מפתח יחד עם בנו ערן סטארט־אפ חדש בשם "דו־מתוק", שמפתח טכנולוגיה שמגדילה פי שניים את היקף המתיקות בסוכר, ובכך מאפשרת לצמצם את צריכת הסוכרים.

"אנחנו מאוד גאים בעובדה שטכנולוגיה ישראלית נמצאה ראויה לבנות עליה תעשייה שלמה על ידי אחת מחברות הנייר הבולטות והוותיקות בעולם", אמר אתמול ל"כלכליסט" ערן בניאל. "מצד שני, חבל לנו שזה קורה כאשר אנו כמייסדים כמעט ולא נראה מכך תמורה. זו גאווה ומצד שני צביטה".