דו"ח טכנולוגי
ארה"ב מאשימה את אורקל בפשע מאורגן
תובע כללי במדינה טוען שהחברה הונתה את הממשלה ודורש פיצוי של 5.5 מיליארד דולר, נחשף מנוע החיפוש של ה-NSA, מה עושה אובר כדי שלא יכריחו אותה לפצות נפגעי תאונות דרכים ומה קורה כשלוויין ניווט הולך לאיבוד
ארה"ב נגד אורקל
התובע הכללי של מדינת אורגון התייחס לחברה גדולה - במקרה שלנו אורקל - כאל קבוצת פשע מאורגן. ידענו שהאמת מעולם לא היתה נר לרגליו של לארי אליסון, אבל זה כבר באמת חריג.
הסיפור הוא כזה. אורקל בנתה את אתר ביטוח הבריאות של אורגון. האתר נכשל קטסטרופלית. הסיבה שלא שמעתם על הסיפור היא שהאנשים שעמדו מאחורי, למשל, ההיסטריה סביב אתר הבריאות הפדרלי נוהגים להצביע על כשלונות ממשלתיים ולהצניע כשלונות תאגידיים. אחרת, הם יתקשו למכור לנו את הצ'יזבט על כך שהשוק הפרטי עושה עבודה טובה יותר מהממשלה.
לארי אליסון, מנכ"ל ומייסד אורקל צילום: בלומברג במקרה של אורגון, לב התביעה - המדינה תובעת פיצוי של 5.5 מיליארד - עוסק בהתעקשות של אורקל לבנות את האתר בעצמה וסירוב תקיף שלה לבצע אינטגרציה עם האתר הקיים. בתביעה של אורגון נאמר שיש בידיה עדות של עובד אורקל, שמדווח על כך שאורקל עסקה בקמפיין שתדלנות מאחורי הקלעים כדי למנוע אינטגרציה, משום שהדבר היה "גורם לנו בעיות".
כתוצאה מכך, אורקל קיבלה בעלות בלעדית על האתר ומיד החלה לדרוש מממשלת אורגון חיובי-יתר על האתר תוך שהיא להסתיר את שורת הבעיות שהיא ידעה שיש בו. אורגון מאשימה את אורקל בכך שהיא ידעה על הבעיות הללו, בכך שהיא התעלמה מהחוזה שלה בבוז, בכך שהיא הבטיחה במודע דברים שידעה שהיא לא יכולה לספק, ובכך ששלחה צוותים שהיא ידעה שאינם כשירים לטפל בבעיות. כמו כן, על פי כתב התביעה, אורקל דרשה מאורגון יותר מ-240 מיליון דולר (!) בחיובי-שווא.
וואלה. זה באמת נראה כמו פשע מאורגן; כאן המקום להזכיר שלארי אליסון כבר נתפס בעבר בהשמדת ראיות ושאורקל כבר נאלצה לשלם לממשלת ארה"ב כ-200 מיליון דולר בפיצויים בשל הונאה שיטתית; ושאם אורקל עקצה את משלמי המסים של אורגון בכמה מיליארדים, כנראה שהיא גרמה להם יותר נזק מכל פעולות המאפיה לדורותיה.
מנוע החיפוש של ה-NSA
זוכרים איך מדליף העל אדוארד סנודן אמר שהוא יכול היה, כאנליסט NSA, לערוך חיפוש מהיר ולקבל גישה כמעט לכל התעבורה בעולם, כולל של בכירים אמריקאים? זוכרים איך ה-NSA טענה שהוא משקר? איזו הפתעה: מסתבר שמי ששיקר היתה הממשלה.
תכנית חדשה שנחשפת על ידי מסמכי סנודן היא ICREACH, שהיא בפועל מנוע חיפוש ענק לכל פריטי המידע שמחזיקה ה-NSA. המנוע יכול לחפש ב-850 מיליארד (!) פריטי מידע, ש-126 מיליארד מהם הגיעו משותפי המודיעין של ה-NSA - מדינות "חמש העיניים".
אדוארד סנודן צילום: רויטרס כל המידע הזה, שאיפשר זיהוי של שיחות מסוימות ומכשירי טלפון ספציפיים, קואורדינטות GPS, זיהוי של כרטיסי SIM, שמות בשיחות צ'ט ועוד, הועמד לרשותן של יותר מעשרים סוכנויות אמריקאיות.
כאן עולה בעיה רצינית: ה-NSA מוסמכת בחוק לבצע מעקב לצרכי בטחון לאומי. היא מעבירה מידע שהושג באמצעות מעקב כזה לסוכנויות שהמטרה שלהן היא אכיפת חוק - ומאפשרת להן בעצם לדלג על הצעדים שאמורים להגן על זכויות של אזרחים מפני חיפוש לא הוגן. יכול להיות שהאיסוף חוקי. אבל השיתוף שלו? זה כבר מאד מוטל בספק.
כמובן, אנחנו מדברים על מדינת חוק, כזו שבה יש משמעות להגנות על הפרטיות של האזרחים - לא על מדינות קסרקטין, בהן רשות המסים מעבירה בשקט את המידע הפרטי והאישי שלכם למוסד למבצעים מיוחדים.
אמאל'ה, רוצים שנגלה אחריות!
אחת החברות הטורפניות ביותר בעמק הסילי-קון, Uber, שלאסוננו הגיעה לאחרונה גם לישראל, מנהלת כעת מאבק חריף כנגד חוק בקליפורניה שיאלץ אותה לקחת אחריות על תאונות שיתרחשו בכלי הרכב שלה. היא לקחה איתה למאבק הזה את חברות "כלכלת השיתוף" האחרות.
כזכור, "כלכלת השיתוף" היא שם מסווה למצב שבו אנשים נטולי כישורים רלוונטיים (במקרה הזה, כישורי נהיגת מונית) לוקחים על עצמם מטלות כאלה, בתמורה לתשלום נמוך יותר מזה של נהג מונית מיומן. התוצאה היא הורדת ההכנסות של רוב הנוגעים בדבר: גם של הנהגים הלא מיומנים שכמוהם יש תריסר בשנקל; וגם של נהגי המוניות, שצריכים פתאום להתחרות עם נהגים לא מיומנים. היחידים שמרוויחים הם בעלי החברה.
אפליקציית אובר החוק החדש קובע שאי אפשר יהיה עוד לכסות מכוניות "כלכלת שיתוף" בפוליסת ביטוח אישית, אלא שיהיה צורך בפוליסת ביטוח תאגידית. המשמעות ברורה: אובר לא תוכל לזרוק על הנהגים שלה את האחריות לפצות, במקרה של תאונה, את הקורבן. אם תהיה תאונה שבה מעורב כלי רכב שממנו אובר שואבת הכנסות, היא תצטרך לשלם את מחיר הביטוח בעצמה. המחוקקת הדמוקרטית שהעלתה את הצעת החוק ציינה בהגיון שהמצב הנוכחי לא סביר, ושאובר צריכה לשלם את הוצאות הביטוח על מה שהוא בפועל רכב שלה.
אובר והחברות האחרות שכרו שבעה חברות יח"צ כדי להיאבק בחוק, שאותו הן מכנות "אנטי טכנולוגי" ו"מנוגד לחופש הבחירה של הצרכן". הן מתנגדות לחוק נוסף, שידרוש מהן לבצע בדיקות רקע מעמיקות של הנהגים שלהן, כדי לוודא שלא מדובר, למשל, בעבריינים עם רקע בחטיפה או בבעלי הרשעות בנהיגה תחת השפעת אלכוהול. החברות טוענות שמדובר בעול כבד מדי.
"כלכלת השיתוף" אומרת שיש חברה שמשמשת כמתווכת, שלא אחראית לכלום. היא לא אחראית אם הנהג שלך לא כשיר או שיכור והיא לא יכולה להיות אחראית אם הנהג השיכור שלך עירב אותך בתאונה. כל מה שהיא עושה זה לתווך בין הלקוח ובין הנהג הלא אחראי שלו. לזה קוראים בעמק הסיליקון "חדשנות"; ולנו לא נותר אלא לקוות שהביטוי "לחתוך את המתווך" ייושם ובלי רחמים.
קצרצרים
1. פאדיחה למדענים של האיחוד האירופי: זה האחרון משקיע 13 מיליארד דולר בפרוייקט מתחרה GPS משלו, גלילאו שמו, ולצורך כך הוא נזקק ללוויינים. שני לוויינים ששוגרו לאחרונה נכנסו למסלולים לא נכונים, אליפטיים במקום מעגליים. לא ברור איך יתקנו את הטעות המצערת הזו, וכבר יש דיבורים על כך שלא תהיה ברירה אלא להשמיד את הלוויינים. לוויין נוסף אמור להיות משוגר בדצמבר, אבל לאור הפאדיחה, בהחלט יתכן שלוח הזמנים ישתנה.
לוויין GPS צילום: נאס"א 2. מושל קליפורניה חתם על חוק "כפתור ההרג" ובכך הפכה קליפורניה למדינה הראשונה בארה"ב שמכירת סמארטפונים בה מותנית בכך שהמכשיר יגיע עם תוכנה שמאפשרת נטרול מרחוק. המטרה היא לצמצם את מספר גניבות הסמארטפונים, תופעה שהגיעה למימדי מגפה ושנובעת בין השאר מכך שסמארטפון הוא כלי קטן, יקר ביחס, ושניתן למכור אותו מחדש בקלות. אם כל מכשיר יהפוך לבלטה בלתי מתפקדת עם גניבתו, התמריץ לגנוב אותם יירד. יש לציין שהמצב הנוכחי היה נוח מאד לחברות הסלולר ויצרניות הסמארטפונים: לקוח שהמכשיר שלו נגנב, בדרך כלל קונה חדש.
3. רגע מביך לשגרירות הבריטית בארה"ב: היא העלתה לטוויטר תמונה של עוגה בדמות הבית הלבן, מוקפת זיקוקים, כדי לציין את הרגע ההוא ב-1814 שבו כוחות בריטיים כבשו את וושינגטון. באותו היום הם נכנסו לבית הלבן, אכלו את ארוחת הערב של הנשיא מדיסון שנמלט בחופזה ואחר כך הציתו את הבניין. גולשים זועמים הפגינו חוסר חוש הומור, והשגרירות נאלצה להתנצל בטוויטר, תוך שהיא אומרת שהציוץ המקורי היה אמור "לחגוג את הידידות החזקה שלנו היום." אה-הא. נשמע סביר.
4. קבלו את ה-noPhone: פיסת פלסטיק דמוית סמארטפון שלא עושה כלום. היא לא מוציאה שיחות, לא מקבלת שיחות, לא משמשת כמצלמה - גורנישט. אז למה בכלל יצרו את הדבר המיותר הזה? או. יש לו מטרה אחת: רבים מאיתנו התרגלו לאחרונה ללטף את הסמארטפונים על בסיס קבוע, כשליטופים כאלה מלווים בדרך כלל בצריכת תוכן. ה-noPhone אמור לסייע לכם לחדש את הקישורים החברתיים שלכם: אתם משאירים את הסמארטפון מאחור ולוקחים אותו. אם אתם חשים צורך ללטף מכשיר, הוא יהיה שם – אבל הוא לא יוכל לשמש אתכם כתחליף שיחה. תצטרכו לפגוש את מבטו של הצד השני לשיחה. המלצת המדור: למכורים כבדים בלבד.
5. ונקנח בפינת הפושע הטמבל: הח"מ סקפטי מאוד לגבי אתגר דלי מי הקרח, במיוחד לאור העובדה שאין כל צורך בבזבוז המים הזה (וכאן המקום להזכיר שחלקים נרחבים מהמין האנושי עדיין חיים בלי גישה למים זורמים נקיים), אבל לצד התרומות לטיפול ב-ALS, יצא ממנו עוד משהו חיובי. הפושע המבוקש ג'סין מוריס, שחשוד בעבירות של אלימות ושימוש בכלי נשק, החליט להוכיח לעולם שהוא לא כזה נורא וצילם את עצמו בעת האתגר. מישהו זיהה את מוריס ואת המקום שבו בוצע האתגר, העביר את המידע למשטרה. מוריס יהיה הפושע הכי פילנטרופי בכלא.
