דו"ח טכנולוגי
ספירלת השתיקה: הדברים שלא מדברים עליהם בפייסבוק
מחקר חדש מגלה שלמרות כל הכלים שמעמידות רשתות חברתיות לרשות המשתמש, הוא עדיין מפחד להביע את דעתו בגלוי בנושאים טעונים, האלימות המשטרתית בארה"ב מדגישה את הצורך במצלמת תיעוד על כל שוטר ואפל תוקפת שוב את סמסונג
הלייק שסתם לך את הפה
חוקרים החליטו לבדוק על המדיה החברתית את תיאוריית ספירלת השתיקה - לפיה אנשים חוששים להביע את העמדות שלהם אם הן שונות מאלה של חברים, עמיתים לעבודה ובני משפחה. החוקרים לקחו את המקרה של הדלפות סנודן, משום שזה מקרה בו דעת הקהל בארה"ב נחלקת כמעט במדויק לשניים. המסקנות הן מפתיעות למדי.
רוב האנשים שהם בחנו, אמרו שהם מוכנים לדבר על מעקב ממשלתי עם החברים שלהם או בני משפחתם - אבל לא בפייסבוק או טוויטר. ובקרב אנשים שהשתמשו בפייסבוק מספר פעמים רב ביממה, השיעור של אנשים שאמרו שהם מוכנים לדון בנושא בפייסבוק היה כמחצית מהשיעור של אנשים שאמרו שהם מוכנים לדון בכך בשיחה.
כולם עשו לייק? טוב, אז גם אני בעד צילום: shutterstock עם זאת, במידה והנשאל חשב שהחברים שלו בפייסבוק יסכימו עם העמדה שלו, הסיכוי שהוא יביע אותה בפייסבוק זינק כמעט פי שניים. החריג כאן הם אנשים שיש להם עמדות מוצקות בנושא: הסיכוי שהם ידונו בו בפייסבוק גדול פי 2.4 מאשר אצל אנשים שאין להם דעות מוצקות. באופן מסקרן, גם אנשים שההשכלה שלהם נמוכה נוטים להביע את דעתם בפייסבוק, בעוד שאנשים בעלי השכלה נרתעים מדיונים כאלה.
עוד מצאו החוקרים שאחרי כל הרעש, עיקר המידע של אנשים על פרשות כמו פרשת ה-NSA לא הגיע ממדיה חברתית אלא מאתרי חדשות ומהטלוויזיה. המדיה החברתיתב בעיקר מקטבת את מקורות המידע. אנשים נחשפים בעיקר למקורות המידע שאיתם הם נוטים להסכים. כלומר, כשאנשים מביעים עמדות פוליטיות בפייסבוק, הם עושים זאת בקרב אנשים שהם חושבים שהם תומכים בדעתם ושחוזרים על העמדה שלהם. זו תיבת תהודה, והיא הופכת לסגורה יותר ויותר. היכולת של אנשים לראות מה מתרחש מחוצה לה מצטמצמת.
נוצר כאן, במידה מסוימת, אפקט אספסוף: אם אתה חושב שהחברים שלך יתקפו אותך על עמדה פוליטית, אתה סותם את הפה. לא שהיו לי אשליות לגבי פייסבוק והיכולת שלה לשמש ככלי פוליטי, אבל כאדם שלא סותם את הפה על כלום, אני חייב להודות שהמחקר הזה הפתיע אותי.
מצלמה על כל שוטר
האירועים בפרגוסון שבמיזורי העלו שוב לסדר היום נושא האלימות המשטרתית. זה נושא שרודף את התרבות האנושית פחות או יותר מהרגע שהוקם כוח משטרה. תן לקבוצת אנשים אלות ותגים וכמה מחבריה ירגישו צורך להפגין את הכוח העודף שלו על פני הציבור. מאחר והתפיסה שלנו של כוחות השלטון עד ה-150 שנים האחרונות היתה שפחות או יותר כל מה שהממשלה עושה הוא מוצדק, כל זמן שזו ממשלה שנהנית מלגיטימציה, רק מעטים דיברו על אלימות משטרתית. עם זאת, ב-70 השנה האחרונות לא מפסיקים לדבר עליה.
אלימות משטרתית היא במקרים רבים כלי בלתי רשמי לדיכוי חברתי ולא רק בארה"ב. מי שעוקב אחרי ההיסטוריה החברתית של ישראל, למשל, ישים לב שאלימות משטרתית הופנתה בצורה חריגה כלפי ה"אחרים" של ישראל: ערביי ישראל ויוצאי מדינות האיסלם. מטבח כפר קאסם דרך אירועי ואדי סליב ועד להרג המשטרתי של מפגינים ישראלים ב-2000, האלימות הופנתה תמיד כלפי מי שנמצא מחוץ לקבוצות ההגמוניה. בנוסף, חיפוש זריז בגוגל יציג לכם תמונות של אלימות שהופנתה כלפי מפגינים בכיכרות תל אביב, כולם בני מעמד הביניים (זוכרים איזה קיץ אחד, בו יצאנו לרחובות כדי לתהות איפה הכסף?).
אלימות משטרתית בפרגוסון
השיטה העיקרת להתמודדות עם אלימות משטרתית היא הפניית תשומת לב אליה ותיעוד שלה. הבעיה: שוטרים נוהגים לחפות זה על זה דרך קבע, כשהם מעתיקים בפועל את צורת ההתנהגות של כנופיות. ועדת אור כבר קבעה שבמשטרת ישראל, למשל, יש תרבות של שקר וטיוח. מול האלימות המשטרתית, ניצב בשנים האחרונות "האח הקטן" - העובדה שלמפגינים ולמוחים יש כיום מצלמות רבות, שמתעדות לא מעט. אבל מסתבר שהוא לא מספיק.
על כן עולה עכשיו הדרישה שעל כל שוטר תהיה מצלמה, שתתעד את כל ההתנהלות שלו מול האזרחים. הסנאטורית הדמוקרטית ממיזורי, קלייר מקסקיל, העלתה את הדרישה רשמית בסנאט של ארה"ב. השוטרים צפויים להתנגד, כמובן. אבל הגיע הזמן שעובדי הציבור יתנו לו דין וחשבון. מחקרים הראו שהצמדת מצלמה לשוטרים מורידה הן את שיעור השימוש בכוח מצד שוטרים והן את התלונות נגדם על שימוש בכוח לא סביר. הגיע הזמן שכל אחד מהם יסתובב עם מצלמה פועלת כל משך התפקיד שלו. ואם, כמו שקורה לעתים קרובות, המצלמה תתקלקל בדיוק ברגע שבו הוא נחשד בכיסוח של אזרח - אז הנחת היסוד צריכה להיות שזו לא תקלה.
תתקינו את זה כבר ותהיו בשקט
פייסבוק מגלה שחלק ניכר מהמשתמשים ממש לא אוהב את הפיצול שהיא עשתה בין האפלקציה הרגילה שלה ובין אפליקציית המסנג'ר. אף אחד עוד לא הצליח להבין מה יוצא לו מזה; פייסבוק, כמובן, משתמשת בפיצול כדי למכור עוד פרסומות, אבל מה יוצא מזה למשתמש? התסכול מתבטא גם בנתונים: מאות מיליונים הורידו את מסנג'ר, אבל הם עשו את זה תוך מחאה והדירוג של האפליקציה עמד בימים הראשונים על כוכב אחד (עכשיו הוא כבר טיפס קצת).
הבעיה של פייסבוק היא שאנשים חושדים, בצדק מוחלט לאור ההיסטוריה שלה, שהמטרה של האפליקציה החדשה היא לרגל אחריהם. הם שואלים למה לעזאזל האפליקציה צריכה גישה למצלמה ולמיקרופון של הגרוטאה הסלולרית שלהם. באופן חריג, פייסבוק אשכרה ענתה לשאלות הללו.
דרישת פייסבוק לעבור למסנג'ר
נציג של החברה הסביר שאם אתה רוצה לשלוח סלפי דרך המסנג'ר, אז האפליקציה צריכה גישה למצלמה, ואם אתה רוצה לשלוח הודעה קולית (מי בכלל עושה את זה?) אז היא צריכה גישה למיקרופון. הוא טען בעקשנות שפייסבוק לא משתמשת במיקרופון ובמצלמה ללא ידיעת המשתמש.
נו. על זה אפשר לומר שלפחות פייסבוק מודעת לתדמית הציבורית שלה. ואם היא החליטה לענות בצורה פומבית על הטענות הללו, כנראה שהגיעו לא מעט מהן. ועדיין, החברה מתעקשת על מדיניות הפיצול המטופשת. מבחינתה, אם המשקיעים מרוצים למי אכפת מה יש ללקוחות להגיד.
קצרצרים
1. למרות הצהרות על רצון להפסיק את מלחמת הפטנטים, אפל המשיכה לנסות ולאסור על סמסונג לייבא את מוצריה לארה"ב. השופטת לוסי קו, שניהלה את משפט אפל-סמסונג, דחתה את הדרישה של אפל. זו הפעם השניה שקו דוחה את הדרישה של אפל בנושא ויש לקוות שה"מלחמה הגרעינית" שהכריז סטיב ג'ובס על אנדרואיד מגיעה לקיצה, כי זה כבר בעיקר מייגע. אפל וסמסונג הסכימו להפסיק לתבוע זו את זו מחוץ לגבולות ארה"ב, כך שזוהי זירת הקרב המרכזית ביניהן. תנחומי לכבוד השופטת קו.
מכשירי אפל (מימין) וסמסונג
2. המחלקה להגנת המולדת של ארה"ב, אחד היצורים הנתעבים שזחלו מתוך ההריסות שאחרי פיגועי ה-11 בספטמבר, מזהירה את צוותי ההצלה ברחבי המדינה מסוג חדש של תוקפים מסוכנים: אנשים שמשתמשים בפונקציות המתקדמות של גוגל. עבדכם הנאמן משתמש כבר שנים בחיפוש פנים-אתרי באמצעות הקלדת site וכתובת האתר בשורת החיפוש של גוגל, והוא הופתע לגלות שהשימוש הזה מוגדר על ידי הליצנים של המחלקה להגנת המולדת כ"פעילות עוינת". נראה, עם זאת, שהמטרה של האזהרה ההיסטרית היא לשכנע ארגוני הצלה להציב את המידע הרגיש שלהם מאחורי סוג כלשהו של הצפנה.
3. שימוש חדש ודי מועיל למדפסות תלת ממד: מעתה, מנתחים שניצבים לפני ניתוח חשוב יוכלו להתאמן מראש, על ידי הדמיה של הפציינט והדפסה של החלקים הרלוונטיים ממנו. כך, הם יוכלו להגיע לחיתוך בבשר החי אחרי שכבר עברו אימונים על סימולציה שלו. הטכניקה הזו מיועדת בעיקר לניתוחי השתלה שונים. נאה.
