שלמו 200 דולר - ופירצו לחשבון אפל של כל מי שאתם מכירים

הענן של אפל: פרוץ משחשבתם

קניתם את EPPB? עכשיו צריך להשיג הסיסמה של הקורבן. נשמע מסובך? לא באמת. מי שלא יכול לנחש אותה, יכול תמיד להודיע לאפל שהוא-עצמו המשתמש ששכח את סיסמתו. בשלב זה תציג אפל שאלות לווידוא הזהות. כאן כבר היתה צריכה וורן לחפש קצת ברשת ולגלות דברים מעברה של אחותה. כשראתה שהיא לא מוצאת תשובה, פשוט ביקשה מאפל שאלת אבטחה אחרת. במקרה השני כבר קלעה בול.  

200 דולר ויכולת שימוש בסיסית בגוגל: זה כל מה שצריך כדי לפרוץ את החשבון שלכם באפל. ואם ההאקר ישלם עוד כמה גרושים, מצב טוב שהוא אפילו לא יצטרך לנסות לנחש את הסיסמה. בסופו של דבר סייבר הוא ביזנס ועברייני רשת קונים ומוכרים מידע כל הזמן. האחריות של רשויות האכיפה היא לעצור אותם. האחריות של חברות הטכנולוגיה היא להקשות על הפורצים. אבל לאפל יש דברים חשובים יותר לעשות מאשר לאבטח את המידע שלכם.

השוט של קוק

כמו בכל שבוע לפני אירוע השקה של אפל, התקשורת מלאה ברסיסי באז על מה שעומד להיות מוצג שם. הקהל אמנם מתעניין באפל כי זו חברה מעניינת - אבל כלי התקשורת אחראים ללא מעט מהעניין הזה. בסופו של דבר, מדובר בחברה מאוד מסוגרת וממודרת (שמפעילה, רחמנא ליצלן, "משטרה חשאית" פנימית שנלחמת בדליפות), שפשוט לא מוציאה מידע מטעמה עד לאירועים עצמם ולמופעי מדיה מדודים אחרים שהיא בוחרת. לפיכך, בכל פעם שאפל שולפת משהו רשמי, כלי התקשורת מתמקדים בכך. למה זה קורה? לצד מאפיינים כמו תחרותיות בשוק המדיה המקוונת ובחלק ממקרים, היעדר ספקנות נדרשת - ישנו השוט של אפל, בו היא מצליפה בעיתונאים.  

מנסה לשלוט בעיתונאים. טים קוק צילום: איי אף פי

אם כלי תקשורת בינלאומי גדול מפרסם משהו שלא מתאים לרוחה של החברה או לתוכנית היח"צ שלה, היא תפנה נגדו את כל שאר הרשת: כשבאפל הבינו שהם לא יצליחו להוריד את הניו יורק טיימס מסדרת ה-iEconomy הקטלנית שלו, שחשפה את הצורה שבה פועלת אפל בעולם השלישי, הם התחילו להזין עיתונאים מכלי תקשורת אחרים בידיעות (מוכנות מראש) על בעיות בתחקירים של הניו יורק טיימס (על כל פנים, בעיות לדעת אפל). כשרויטרס לא הסכימה לדחוף ציטוטים של טים קוק לכתבה שלה על כך שאפל לא עושה די עבור אנשים עם מוגבלויות, כי אין שום דבר חדש בציטוטים האלה והם זמינים פומבית, אפל שיסתה בה את להקת הבלוגרים שלה. מדי פעם, אפל הופכת עיתונאים ספציפיים למטרה - ג'ו נוסרה, שכתב על בעיות הבריאות של סטיב ג'ובס שהחברה התעקשה להסתיר, הוא דוגמא בולטת - ואז מזהירה עיתונאים אחרים מגורלם של אנשים כאלה.

כל חברת טכנולוגיה שמפעילה יח"צ עושה חלק מהתרגילים האלה; אף חברת יח"צ לא עושה את כולם - ומאחורי אף חברת יח"צ לא עומדת גודזילה בסדר הגודל של אפל. קחו בחשבון שככל שמושא סיקור גדול וחזק יותר, כך הוא נוטה להשתמש בכוחו לרעה. גם נגד המשתמשים, גם נגד המשקיעים וגם נגד הציבור כולו.

משקיעי הון סיכון: מי צריך אותם?

זוכרים את ג'ייסון קלקניס? לא? הודו למזלכם כי טוב. מדובר בעסקן אינטרנט, שפעם ניהל חוות תוכן בשם Mahalo ולפני זה נחשב לאחד הבלוגרים החשובים בתעשיה, שהתחרה עם מייקל ארינגטון על תואר "האיש השנוא ברשת". גוגל חיסלה את חוות התוכן וקלקניס הפסיד גם סכומים גדולים בפוקר - ועל כן הוא הלך לעשות משהו שלא מצריך יותר מדי כשרון: הוא הפך למשקיע הון-סיכון.

בימים האחרונים דלף מייל של קלקניס שבו הוא מתאר את סדר יומו העמוס: הוא הולך, לדבריו, לעשר פגישות עבודה בשבוע, מחצית מהן סביב ארוחת הצהרים. הוא נפגש עם חברות שרוצות משקיעים. לפעמים הוא משקיע, לפעמים לא. קלקניס מעריך שהוא נפגש עם 500 חברות בשנה - מתוכן הוא משקיע ב-30.

הון סיכון: מאחורי הקלעים צילום: שאטרסטוק

עשר פגישות עבודה בשבוע? זה נשמע כמו 20 שעות עבודה, מקסימום. במקרה הנדיב ביותר זה חצי משרה. היופי בג'וב הזה הוא שמשלמים לך כדי להפסיד כסף: הנחת היסוד היא שרוב ההשקעות שלך יקרסו בלהבות ושאולי, אולי, יהיה לך פעם סיכוי יוצא דופן ותשקיע במשהו שיהפוך לפייסבוק הבא. שימו לב: העובדה שקלקניס השקיע ב-70 חברות עד כה, 30 בשנה, לא אומרת שאחת מהן תחזיר את ההשקעה אי פעם.

אז למה אנשים נותנים לקלקניס - שמאחוריו שובל של חברות בוערות - כסף לשחק בו? כי הוא עוטה כעת את ההילה של איש ההון סיכון, זה שיודע יותר ממך. זהירות: מאחורי הילות כאלה ניצבים לפעמים נוכלים.

קצרצרים

1. באתר רדיט הבינו שהזעם על פרסום תמונות העירום של הסלבריטאיות על ידי עבריין מין חריג מהמקובל - ושמדובר בכדור שלג שיכול לקבור כל מה שעומד בדרכו. מתקבל הרושם שמה שהכריע את הכף היתה העובדה שהתמונות של אחת מהן צולמו כשהיתה קטינה. על כן מיהרו שם לצאת באקט נדיר ולסגור את השרשור ששימש כהאב לפרסום התמונות. ברדיט נזקקו להרבה מאוד זמן כדי להגיע למסקנה הזו.

ג'ניפר לורנס, מקורבנות הפריצה צילום: רויטרס

2. בנושא קשור, ה-FBI הודיע שהוא פועל יחד עם אגודת מפתחי המשחקים כדי להלחם בהטרדות מיניות מקוונות. כפי שדיווחנו כאן בשבוע שעבר, שנאת הנשים בקרב קהילות הגיימינג גאתה לאחרונה לשיאים חדשים ושתי נשים, מפתחת המשחקים זואי קווין והמבקרת אניטה סרקסיאן, נאלצו לברוח מביתן. ה-FBI הודיע שכל 56 משרדי השדה שלו קיבלו הנחיה להתחיל לחקור התנהלות כזו, מה שמרמז על כך שהנושא הפך למשהו שמושך את תשומת הלב של ממשל אובמה.

3. עוד יום, עוד הפרות זכויות עובדים על ידי אפל; החברה צפויה להשיק מחרתיים את המכשירים החדשים שלה. בעוד המעריצים והסקרנים שמחים, העובדים בוכים: דו"ח חדש חושף שעובדים במפעלי עובדי הקבלן של אפל עובדים שעות נוספות מוגזמות ללא פיצוי - ושהם נאלצים לטפל בחומרים רעילים ללא ציוד מגן נדרש. לפני כמה שבועות, הודיעה אפל שהיא תמנע שימוש בחומרים רעילים במפעלים שלה. כנראה שהיא שכחה לעדכן את המפעלים - או, מה שסביר לא פחות, שהיא ידעה שהדו"ח הזה עומד לצאת וניסתה להקדים תרופה למכה. 

4. עוד יום, עוד עבירה על החוק מצד גוגל: החברה הסכימה להחזיר למשתמשים סכום של 19 מיליון דולר (או במילים אחרות, כמה בוטנים), כדי לסגור את התיק של רשות הסחר הפדרלית נגדה, שנפתח בגין רכישות שביצעו ילדים באפליקציות. גוגל, כך נטען, לא מדגישה שגם באפליקציות חינמיות יש אפשרות לרכישת תוכן והורים רבים הופתעו לגלות שילדיהם קנו במאות דולרים דרך האפליקציות הללו. גוגל לא הוסיפה שלבי אימות או הזנת סיסמה כדי למנוע את הרכישות הללו. ואף הבטיחה, אחרי שתפסו אותה, לשנות את המדיניות שלה. לסקרנים: זה עדיין לא קרה.  

5. עוד יום, עוד קנוניה של גוגל ואפל יחדיו: שתי החברות ערערו על ההחלטה של השופטת לוסי קו לדחות את ההסכם בפרשת הקנוניה כנגד העובדים. נזכיר שאפל וגוגל (ושורה של חברות אחרות, אבל סטיב ג'ובס הוביל את המזימה) קשרו נגד העובדים שלהן בכך שאסרו זו על זו לשכור זו את עובדיה של זו. המשמעות היתה אובדן היכולת של העובדים למצוא מעסיק אחר ובכך לשפר את יכולת המיקוח שלהם. קו מתחה ביקורת קטלנית על העסקה, שאמורה היתה לעלות לשתי המעצמות 324 מיליון דולר בלבד, וקבעה שהיא בלתי סבירה - שהמינימום הסביר, בהתחשב בפסיקה עד כה, יהיה 380 מיליוני דולר. כצפוי, החברות מערערות.